הדברים המתחדשים בכל יום

כמה הערות על הנעשה בעולמנו בימים האחרונים:

א. ישיבות ההסדר
יש שתי אפשרויות: לסגור את ישיבות ההסדר או לאפשר לתלמידי ישיבות ההסדר שירות מקוצר.
אין אפשרות שלישית של שויון השירות לישיבות ההסדר והמשך קיומם של ישיבות ההסדר. זו פנטזיה.
ועכשיו צריך לשאול: מה הציבור החילוני מעדיף?
אני חושב שתלמידי ישיבות ההסדר, שמוותרים על שירות בהרבה יחידות נחשקות בצה"ל לטובת שירות קרבי ביחידות החי"ר והשריון, מצדיקים את קיום המסלול.

אני לא סבור שאסור בשום אופן לגעת ב'הסדר' או שיש קדושה דווקא ב'הסדר' הנוכחי. בודאי שאפשר לפתוח את ה'הסדר' לדיון ולבדיקה מחדש, אך אם רוצים שישיבות ההסדר ימשיכו להתקיים, אז המסלול חייב להיות אטרקטיבי.
ואם המסלול ימשיך להיות אטרקטיבי, הוא יוכל להיות גם הצעה אפשרית לציבור החרדי.

ב. האם יש בטלנים בישיבות ההסדר?
אני לא התבטלתי בישיבה. שמרתי על כל הסדרים (ויותר מכך) כעל בבת עיני. על זה יכול להעיד כל אחד שהיה אתי בישיבה (זה לא כל כך הרבה אנשים, ובכל זאת). אני יכול להעיד שלא הייתי היחיד שנהג כך.
האם היו בטלנים בישיבה? כן. אבל הם היו מיעוט קטן.
אני סברתי שעם התפתחות המכינות הקדם-צבאיות, מספר הבטלנים בישיבות ההסדר ירד. אינני יודע לומר אם זה נכון. ברור לי שלעולם יהיו בטלנים. צריך גם לזכור שהגילאים 18-23 הם סוף תקופת ההתבגרות, וגם אם בחור מגיע כעילוי בגיל 18 ועם מוטיבציה בשמים ללימוד, לא בטוח שהוא יישאר כזה אחרי השירות הצבאי וכשהוא צריך להחליט מה הוא עושה אחרי תקופת ה'הסדר'.

ג. מלחמות הרב הראשי והבית היהודי
ח"כ אורי אורבך פרסם הבוקר סטטוס בפייסבוק ובו כתב:

ובלי קשר לזהות הרבנים הנבחרים - כולם מועמדים מצוינים ואהובים - עלינו לשאול את עצמנו כבר עכשיו מי צריך לנהל את המהלכים הפוליטיים של הציונות הדתית: רבנים (ושמשיהם) או פוליטיקאים? ולמי הפוליטיקאים הדתיים מחויבים - רק לרבנים (עם כוחם הפוליטי המשוער), או לציבור הבוחרים הרחב? לי התשובות ברורות מתמיד.

חבל לי שרק עתה מצהיר כך אורי אורבך. כבר בתחילת מעשי המרכבה של הרב דרוקמן זה היה די גלוי שזה מוביל לאסון.
יכול להיות (ואני לא סבור כך) שהיה נכון שהרב דרוקמן יעשה קצת פוליטיקה מלוכלכת, אך היה צריך להיות ברור שהרב דרוקמן משמש במעין יועץ לחברי הכנסת ומדווח להם. אינני יודע אם הרב דרוקמן ממרומי המעמד שלו היה מוכן ומסוגל לתפקד באופן כזה, אך אם לא היה צריך למצוא מי שכן מסוגל. לשלוח את הרב דרוקמן עם ברכת הדרך לפעול בדרך מסוימת כשלא ברור כלל מה ההיררכיה בין פעולותיו לבין הפוליטיקאים היתה טעות עצומה. להבנתי, הבית היהודי יצטרכו לעבוד קשה מאד כדי שהטעות הזאת לא תבוא לידי ביטוי בקלפי.

ד. חוק שטרן והגוף הבוחר
אני לא מתלהב מחוק שטרן. אמנם יש שם הגדלת מספר הנשים בגוף הבוחר, דבר שהוא לא רק מבורך אלא גם כנראה כורח המציאות (ההנחה שלי זה שאם החוק לא יעבור, ארגוני הנשים יגישו בג"ץ שיתקע את הבחירות לחדשים).
עם זאת, החוק נותן יותר מדי כח לשר הדתות ולשר המשפטים. ההנחה שלי היא שלא לעולם חוסן ושיש סיכוי יותר מסביר שבבחירות הבאות לרבנות הראשית, משרד הדתות יחזור לידיים של ש"ס. האם אנחנו מעוניינים לתת את הכח הזה בידי שר מש"ס?
גם רשימת הרבנים שיתווספו לגוף הבוחר, בעקבות חוק שטרן, הוא לא לחלוטין הגיוני. לדוגמא: 10 רבני קיבוצים. כלומר, לקיבוצים יהיה 5% מהקולות של הגוף הבוחר, כמעט 10% מקולות הרבנים בגוף. האם זה הגיוני?
מנגד, אלו שמקדשים את הרכב הגוף הבוחר הנוכחי - על מי בדיוק הם עובדים? גם ההרכב הנוכחי נולד כדי להבטיח את היבחרותו של רב ספציפי, ולמנוע בחירת רב אחר. מה בדיוק הקדושה שבו? זאת ועוד, האם הגוף הבוחר הנוכחי הוכיח את עצמו במערכות הבחירות האחרונות לרבנות הראשית ולמועצת הרה"ר?

טוב שכן קרוב מאח רחוק

בשבועות האחרונים עם התקדמות או חוסר-התקדמות המשא ומתן הקואליציוני והברית בין הבית-היהודי ליש-עתיד, התמלאו העיתונים והאתרים המגזריים במאמרים על כך שהחרדים הם אחינו ושיש לנו הרבה יותר משותף אתם מאשר עם הציבור החילוני.
אני מבקש להציע את המבט הנגדי.

אין לי ספק שהחרדים הם אחינו, לא רק בשר מבשרנו, אלא גם אחינו בתורה ובמצוות. אנחנו גם נהנים מעמל התורה שלהם, בין אם זה בהוצאה לאור של ספרים תורניים שיקרים לנו, ובין אם בדברים אחרים.
הציבור החילוני, מאידך, איננו אחינו בתורה ובמצוות. הם אולי מקיימים חלק מהמצוות, ואפילו מצוות חשובות. אינני דן אותם כמזידים, אך לכלל שותף בשמירת מצוות הציבור החילוני (בניגוד למסורתי) לא הגיע.
עם זאת, אי אפשר להתכחש לזה שהציבור החרדי, אחינו בתורה ובמצוות, הם "אח רחוק". הרבה מהם אינם רואים בנו כאחים בתורה ובמצוות, וגם אלו שכן לא תמיד מעריכים את התורה שיש בציבור שלנו.

מאידך, הציבור החילוני הוא שכן שלנו. הוא שכן במקום המגורים בערים וביישובים רבים. הוא שכן במקומות העבודה ובחלק ממוסדות הלימוד. והוא שכן בטנק ומתחת לאלונקה. הציבור החרדי איננו שכן באף אחד מהמקומות הללו, ואינני יודע אם יש מקום שבו הוא כן יכול להיחשב לשכן.

[בעניין זה שתי נקודות:
- שח לי פעם אברך בן-תורה שהיה גר בעיר שרובה חרדים, שהוא הגיע למסקנה שאם הוא רוצה להמשיך לאהוב את הציבור החרדי, מוטב שהוא יעשה זאת ממרחק, ובעקבות תובנה זו עבר עם משפחתו להתגורר במקום אחר.
- לפני זמן מה קראתי מאמר שכתב אדם חרדי ובו פנה לציבור החרדי באופן הבא: אם האידיאל שלנו הוא להיות מסוגרים ומנותקים, אל מי אנחנו יכולים לבוא בתלונות כשאנחנו טוענים שלא מכירים אותנו מספיק מקרוב?]

כבר אמר החכם מכל אדם ש"טוב שכן קרוב מאח רחוק".

עמדתי לסיים כאן, אך הארועים הפוליטיים האקטואליים מתחברים כל כך לדברים שכתבתי, שאינני יכול שלא לעשות את הקישור. העובדה היא ש"יש עתיד" הם אלו שבזמנו הציבו בפני נתניהו את הדרישה שהם לא ייכנסו לממשלה בלי הבית-היהודי. מעולם לא שמענו על דרישה כזו מנתניהו מצד אחת המפלגות החרדיות. מי יודע, אם ש"ס היו אומרים לנתניהו שהם לא ייכנסו לממשלה ללא הבית-היהודי, אם לא היתה עכשיו ממשלה עם ש"ס והבית היהודי בפנים ויש-עתיד בחוץ. אבל צדק שלמה המלך, שבשעת משבר יותר קל לסמוך על השכן הקרוב מאשר על האח הרחוק. 

קצת פוליטיקה: הפריימריז בבית היהודי

אם יש לכם בעיה עם רבנים שעוסקים בפוליטיקה - אתם מוזמנים לדלג על הפוסט הזה.

מתפקדי המפד"ל - הבית היהודי צריכים להחליט השבוע האם הם מסתפקים בשלושת המנדטים שיש למפלגה עד היום או שהם רוצים לנסות להגדיל את כח המפד"ל בכנסת.
אני מסתכל מסביבי - אינני מכיר אף אדם שבבחרות האחרונות לכנסת הצביע למפלגה אחרת ובבחירות הקרובות יצביע עבור המפד"ל בראשות זבולון אורלב. אולי יש אוכלוסיות שאני לא מכיר שברגע שזבולון אורלב יהיה במקום הראשון יעמדו בטור כדי להצביע למפד"ל, וכל עוד הוא היה רק במקום השני לא הצליחו להביא את עצמם לעשות זאת. אבל מהאוכלוסייה שאני כן מכיר יש אנשים, אינני יודע אם מדובר בהמונים אך בהחלט הם מורגשים, שמעולם לא חלמו להצביע למפד"ל אך התפקדו כדי לתמוך בבנט ובודאי שיצביעו עבור מפד"ל בראשות נפתלי בנט.
האם יש אנשים שעד היום הצביעו למפד"ל ויעברו למפלגה אחרת אם בנט יהיה בראש? מן הסתם יש גם כאלה. אך קשה להאמין שמישהו שהצביע עבור אפי איתם בראשות המפד"ל, ועבור הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ', האנונימי יחסית, פתאום יחליט לעזוב בגלל שנפתלי בנט עכשיו בראש.
אז יכול להיות שאורלב הוא אדם קצת יותר רגוע (לאחר העימות השבוע, אני בכלל לא בטוח), ויכול להיות שיש לו יותר ניסיון בכנסת, אבל אתו המפד"ל נשארת עם שלושה מנדטים מקסימום. אם זה טוב לכם - תצביעו עבורו. אם אתם מעדיפים מפד"ל עם סיכוי ליותר כח פוליטי - כדאי לבחור בבנט.

אני אישית גם לא יכול לסלוח לאורלב על כך שהתחושה בציבור בקיץ 2005 היתה שיותר חשוב לו להיאבק באפי איתם מאשר בתוכנית ההתנתקות. מבחינתי, אם אחרי הפריימריז אורלב כבר לא יהיה ח"כ של המפד"ל - דיינו.

המשפט הבא איננו איום, הוא הכרת המציאות. במפלגתו של יאיר לפיד, שאין לי שום דבר טוב להגיד עליו, משובצים שלושה דתיים במקומות שעפ"י הסקרים הינם ריאלים: הרב שי פירון, ד"ר עליזה לביא, והרב דב ליפמן. שלושתם אנשים איכותיים ביותר. אם רשימת המפד"ל לא תהיה אטרקטיבית, אני בטוח שהרבה דתיים-לאומיים ימצאו עניין בשלישיה הזו.

אני רוצה לסיים במילה טובה על ח"כ אורי אורבך. יצא לי בקדנציה האחרונה לתפוס טרמפ עם אורי אורבך לנסיעה של שעתיים (זה היה יכול להיות נסיעה של שעה וחצי אבל הוא טעה בדרך, למרות הGPS, כמה פעמים...). כמו כולם, שמו של אורי אורבך לא היה זר לי ושמעתי אותו מדבר ברדיו ובמקומות אחרים מאות פעמים לפני אותה נסיעה. אך השיחה בת השעתיים שניהלנו באותה נסיעה, למעט כמה פעמים שהוא נאלץ לענות לטלפון, השאירה אותי נפעם. קבלתי תמונה של ח"כ מקצועי מאד, המכיר את כוחו וער למגבלותיו, החורש את השטח, ענו ומדבר בגובה העיניים, אך בהחלט לא חגב, לא בעיני עצמו ולא בעיני אחרים. גם זכיתי לראות בעיני את הפרות של מיזם "תרגישו בבית", להנגשת בתי הכנסת לציבור הרחב, שאורבך הוביל בהצלחה, על אף שכמובן יש עוד לאן להתקדם בתחום הזה.
אני זוכר שלפני הבחירות הקודמות היו אנשים שאמרו לי: מה הוא יעשה בכנסת, יספר בדיחות?! אני חושב שאנשים אלו צריכים לאכול את הכובע, ועל כולנו להתגאות באיש ציבור זה. אני מקווה ומצפה שהוא ייבחר למקום גבוה בבחירות הפנימיות הקרבות.

בהצלחה לכולנו.  

הערה על תוצאות הבחירות במגזר הציוני-דתי

אז התוצאות הסופיות הן שהאיחוד הלאומי זכה בארבעה מנדטים והבית היהודי זכה בשלושה. כבר הספקתי לראות שבעיתון בשבע חגגו על נצחון המחנה שלהם ב"פריימריז של הציבור הדתי-לאומי". אני חושב שקוראי הבלוג הזה מספיק אינטלגנטים כדי להבין עד כמה דבריהם מופרכים, כך שלא אכנס לפינה הזו.

מבחינתי, תוצאות הבחירות מעידות על כך שאנחנו - הציבור הדתי-לאומי פשוט לא רלוונטי. זה לא סוד שמפלגת האיחוד הלאומי הלכה על קו דומה מאד לקו שהוביל אביגדור ליברמן מישראל ביתנו, בכל מה שקשור למאבק היהודי-ערבי, מה שעל פי רוב הפרשנים נתן לליברמן את ההישג הגדול. וראו זה פלא, הקו שהוביל קרוב לעשרה מנדטים (אני לא מכליל כאן את הציבור הרוסי, שישראל ביתנו הוא ביתו הטבעי) להצביע עבור ליברמן לא הוביל אפילו מנדט אחד להצביע עבור האיחוד הלאומי. ההסבר לתופעה הזו היא, בפעם השניה או השלישית, הציבור הדתי-לאומי איננו רלוונטי עבור כל מי שלא מדבר בשפה שלנו, קורא את העיתונים/עלונים שלנו וכו'.

עבור אנשי הבית היהודי, לא ברור מה היה עדיף, האם היה עדיף שהבית היהודי יגדל עוד קצת על חשבון הליכוד ובכך להגדיל את הסיכויים של ליבני לזכות בהרכבת הממשלה? אינני יודע אם מישהו בציבור הדתי-ימני היה מוכן לקחת מראש סיכון מחושב כזה.

אז הבית היהודי, בסופו של דבר הצליח לעבור את אחוז החסימה ולהכנס לכנסת. אבל מה עושים עכשיו ובעתיד? מה הסיכויים שמפלגה בת שלושה מנדטים תצליח לשרוד, גם אם לא משנים את שיטת הממשל? ההיסטוריה לימדה אותנו שמפלגות בסדר גודל כזה פשוט נעלמים (תוך כדי שהם מורידים עשרות אלפי קולות לפח). מאידך, קשה להאמין שיש איזה שהוא אופן שבו שתי המפלגות הדתיות יוכלו להתאחד. המהלך שנעשה הפעם היה לדעתי המהלך הכי כנה שנעשה בעשרים שנה האחרונות, ואם הוא לא צלח אינני יודע מה כן יכול להצליח. גם מבחינת חלק מהציבור שהצביע הפעם לבית היהודי, אינני יודע אם יחזרו להצביע אם בין השורות יהיה איזה כצל'ה או מישהו דומה. האפשרות היחידה שאני רואה, זה כישלון חרוץ של הליכוד בקדנציה הנוכחית ובריחה מסיבית של מנדטים ממנה חזרה למפלגות הדתיות. אינני יודע עד כמה אני שואף לסיטואציה כזו.



העירו לי שאני לא התייחסתי אף פעם למפלגה הירוקה-מימד, אז הנה משפט אחד עליהם. אינני יודע מה עבר בראשו של הרב מלכיאור כשהוא חשב שהוא יצליח למצוא שניים וחצי מנדטים של מצביעי מימד (תסלחו לי שאני מתעלם מעשרות אלפי הבוחרים הירוקים). למימד אף פעם לא היה ציבור בסדר גודל כזה, וכנראה שאף פעם לא יהיה לו. מבחינתי זה היה רק עוד הוכחה שהאיש שהרב עמיטל לא הצליח להסתדר איתו ושנשאר בממשלת ברק כשדיברו על מסירת הר הבית לערבים (דבר שמימד הצהירו מעל במות שונות שמבחינתם זו קו אדום), איננו ראוי לשום מעמד ציבורי וודאי לא לזה שהוא זכה לו מן ההפקר בשנים האחרונות.

עד כמה שידוע לי, מימד פרשו מהמפד"ל כשהמפד"ל שברה ימינה ותמכה בגוש אמונים ובזה שמה קץ לברית ההיסטורית עם מפלגת העבודה. מפלגת הבית היהודי זה הדבר הכי קרוב שיכול להיות כיום לדמות המפד"ל של פעם. זה שבמימד לא קפצו על ההזדמנות להצטרף, ואולי בעתיד להשפיע על דרכה של הבית היהודי ובכך לשקם את אותה ברית היסטורית שבמימד כה נכספים לה, גם הוא מראה על אופיו ושיקול דעתו הבעייתיים של הנ"ל.

אני מקווה, אך לא מבטיח, שזה יהיה הטור הפוליטי האחרון לחדשים הקרובים.

למה הפסדנו / יהודה גליק

את הדברים הבאים קיבלתי במייל, ברשימת התפוצה של הרב "מענה לשון", הם משקפים לחלוטין את תחושותי מאז הפיצול ולכן אני מפרסם אותם כאן. אינני יודע היכן הם פורסמו מלכתחילה. עדכון: המאמר התפרסם באתר קהילה אמונית - לינק.

דברים אלו נכתבים לפני הבחירות והם נקראים כשהקורא כבר יודע את התוצאות. אף על פי כן אני מרשה לעצמי לומר בבירור בבחירות הללו הפסדנו, הפסדנו בגדול.אנחנו, הציבור הדתי והתורני בישראל הפסדנו. אנחנו, הציבור הלאומי בישראל הפסדנו .אנחנו, אנשי הציונות הדתית הפסדנו.דברים אלו אמורים אף אם התחזיות הורודות ביותר התגשמו ושתי המפלגות הדתיות יחד השיגו 12 מנדטים.

הפסדנו, לא רק אבל גם, משום שלא השכלנו להתאחד ,אכן חבל. המפלגות תקפו אחת את השנייה ומימנו מודעות של מכתבים אישיים פומביים. האיש ברחוב ממש לא מתעניין בשאלה מי אשם בפילוג אורי אריאל, יעקב עמידרור או הפוליטיקה של אורלב אבל המפלגות היו כל כך עסוקות בזה. (אגב גם בזמן ההתנתקות כשכל מעיינינו היו נתונים לגוש קטיף מלאו רחובות העיר ירושלים והעיתונות שלנו במכתבים של האשמות הדדיות בין בני אלון וזבולון אורלב).

הפסדנו, לא רק אבל גם, משום שנתפסנו כבלתי רלוונטיים. בעוד שכל המפלגות הציגו את עצמן כדורשי טובתה של הציונות הדתית ,מפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי ממש לא עניינו אף אחד. אף אחד חוץ מעצמן, עצמנו , חוץ מהשטיבל הפרטי שלנו. לא הצלחנו ליצור אג'נדה שתעניין אף אחד חוץ מאותנו.

הפסדנו לא רק אבל גם משום שה"בית היהודי" לא הצליח להוות גורם משיכה לציבור מסורתי ענק שמחפש בית מסורתי ציוני.

הפסדנו, לא רק אבל גם משום שה"איחוד הלאומי" לא הצליח להעמיד את עצמו כאלטרנטיבה לציבור גדול של אוהבי ארץ ישראל שלא מתפללים בבתי הכנסת בעפרה ובית אל.

הפסדנו, לא רק אבל גם, כי לא הצלחנו לאלץ את הליכוד להעמיד את משה פייגלין ואפי איתם במקום של כבוד בין בכירי מפלגת השלטון.הפסדנו, לא רק אבל גם, כי כלל לא עלה על דעתנו האופציה שאנחנו מועמדים להנהגת העם. מראש הגדרנו את עצמנו כנספחים לאחת המפלגות הגדולות.

דומני שהסיבה העמוקה שבעטיה הפסדנו היא הרבה יותר מהותית. כל מה שמניתי כאן ,אלו סימפטומים של הדבר המרכזי הזה.אם אנו רוצים להנהיג את העם הכישור המשמעותי ביותר שעלינו לרכוש הוא יכולת ההכלה.

יכולת ההכלה זה בראש ובראשונה לצאת מהביצה שלנו. מחד להיות מסוגלים לכלול גם את הסוגיות הכלכליות, האנושיות, החברתיות והסביבתיות ומאידך להיות מסוגלים לקבל מגוון הרבה יותר רחב של דעות בתוכנו.

בשנים האחרונות מצאנו את עצמנו בתוככי הציבור הדתי במספר פולמוסים. התנהלו בבתי הכנסת, מעל דפי העיתונות ובאתרי האינטרנט ויכוחים פנימיים בנושאים לאומיים וציבוריים מגוונים ומשמעותיים ביותר. ויכוחים אלו הם לגיטימיים וחשובים מאוד. אך עומק הבעיה נעוץ בחוסר היכולת שלנו לקבל את דעות שונות.

מחלוקות בסוגיות ציבוריות כמו שנת השמיטה – היתר מכירה או יבול נכרי, הגיור – להחמיר או להקל, חברה מעורבת – יתרון או חיסרון, עלייה להר הבית – מצוה או איסור, סירוב פקודה – חובה או איסור.
בכל המחלוקות הללו נשברו פולמוסים לכאן ולכאן אך בעיית היסוד הייתה ונותרה חוסר היכולת לקבל את הדעות השונות כלגיטימיות. מי שמעז לתמוך בסירוב פקודה הורס את המרקם של עם ישראל. מי שמתנגד לסירוב פקודה מבזה תלמידי חכמים והוא משת"פ של ההתנתקות.

האם אין בתוך כל אחד ואחד מאיתנו את שני הקולות גם יחד? האם מי שתומך בסירוב פקודה אינו שותף לתחושת החשיבות שבחיזוק הצבא? האם מי שמתנגד לסירוב פקודה אינו כואב במלוא העוצמה את גודל כאב העקירה?

טענות כמו שמי שאוכל מהיתר מכירה הוא מזלזל באיסור דאורייתא או לחילופין מי שאוכל מיבול נכרי תומך בחמאס. האם איננו מזדהים באופן מלא עם התסכול שהיינו רוצים ששנת השמיטה תבוא לידי ביטוי מלא בקדושה שאנו מעניקים לארץ ובדאגה הסוציאלית לחלש? האם איננו חשים אי נוחות מכל האופציות הקיימות?
וכך בסוגיות האחרות - לאחרונה שמעתי על ישיבה אחת שבה ראש הישיבה שמע שיש תלמידים בישיבתו שעולים להר הבית. ראש הישיבה שבעצמו מתנגד לעלייה כינס את כל הישיבה והזמין רב אורח שידבר בפאתוס בפני תלמידי הישיבה על האיסור החמור שבעלייה להר הבית. ואני תמה האם ראש הישבה אינו יודע שיש דעות שונות? האם הוא חושב שתלמידיו אינם יודעים זאת? האם לא היה ריווח חינוכי גדול פי כמה אילו הזמין רבנים בעלי דעות שונות ומשמיע בפני התלמידים את הצדדים לכאן ולכאן?
דומני שחוסר היכולת שלנו להכיל דעות שונות ומגוונות ולהעריך את הצדדים השונים שבדילמה הוא הגורם המרכזי לאי יכולת להתאחד ומעבר לכך לחוסר הבשלות שלנו להנהגה.
הנהגה מחייבת יכולת להכיר בכך שיש יותר מצד אחר לכל דילמה.

הכלה פירושו לקבל את העובדה שניתן להעריך ולקבל ואף להזדהות עם צדדים שונים של דילמות. הכלה פירושו להבין שהרב שרלו אינו רפורמי והרב דב ליאור אינו פאשיסט, לקבל את זה שהציונות הדתית רחבה ויכולה לכלול רב גווניות. ברוך מרזל אינו אויבו המר ביותר של הציונות בדיוק כפי שזבולון אורלב אינו המתחנף ליפי הנפש. סימפטומים נוספים נמצאים בכך שהדמוניזציה שנעשתה לפייגלין על ידי החברה, ראשי הליכוד והתקשורת לא זכתה למחאה מפי דוברי הציבור הציוני-דתי שאינם מזוהים כאנשי "מנהיגות יהודית" נתנה תחושה שיש כאן מעין הסכמה שבשתיקה.וכך גם תחושת ההחמצה מהמועצה הציבורית של הבית היהודי המאוחד בגלל העיסוק של כל אחד ואחד מהם במה הוא יכול להשיג לטובת אנשי שלומו במקום בשאלת בניית מנהיגות.

ביום שנדע שכל האנשים הללו פועלים לשם שמים וכל כוונתם נובעת מרצונם לעבוד את ה' ולשרת את עמו ונשקיע מאמצים בבניית מנהיגות עם ראיה רחבה או אז יש לנו גם סיכוי להנהיג.
אם איננו מסוגלים להזדהות עם הדילמות הפנימיות שלנו איך נצליח לחוש את מצוקתו של העני או של האיש הירוק שחש שהסביבה נעלמת לו בין האצבעות? ארגונים כמו "מעגלי צדק" והגרעינים התורניים לא באו לידי ביטוי כלל במערכת הבחירות.הבעיה עמוקה הרבה יותר מאשר בתחום המפלגתי. יש כאן בעיית עומק אשר שורשיה בתחום החינוכי והאמוני.

אנשי הסנהדרין נתבעו לדעת להכשיר את השרץ במאה וחמישים טעמים.
אין שום ספק שזה מה שעמד בבסיס הפילוג בציבור שלנו וזה שורש התיקון שיכול להעלות אותנו על דרך המלך להנהגת העם ולתקן עולם במלכות ש-די.

חוג בית וירטואלי - הבית היהודי

אמנם מעט באיחור, אך נציג מפלגת הבית היהודי נענה לאתגר והשיב לשאלות שהעלתי. טרם קיבלתי תגובה מאנשי מפלגת האיחוד הלאומי, ואם בכל זאת יחליטו שהם מעוניינים לשלוח לי ביממה הקרובה אפרסם.

1. שני משפטים על המפלגה.
א. הציבור הדתי זקוק לשמירה על האינטרסים המסורתיים שלו. ב. המדינה זקוקה להשפעה יהודית בכל תחומי העשיה. לשני אלה אנחנו שואפים. בשביל זה קמה המפלגה שלנו.
2. שני משפטים על יו"ר המפלגה.
הרב דניאל הרשקוביץ הוא איש תורה ומדע במלוא מובן המילה. בעל הישגים בינלאומיים וצנוע כאחד האדם. פניה היפות של הציונות הדתית.
3. מהו הערך החשוב ביותר שאותו אתם מבקשים לקדם בכנסת הבאה?
קשה להפריד ערכים, בייחוד כשהמלכודת היא התחרות בין החינוך לשמירה על הארץ. אנחנו חושבים שהעלאת הדגש על ערכים ציוניים-יהודיים, בכל התחומים - מתרבות ההמונים ועד להחלטות המדיניות-פוליטיות היא המטרה שלנו.
4. מנה שתי דרכים בהם אתם מתכוונים לקדם את הערך שבחרתם כחשוב ביותר.
המטרה היא 1. לקבל תפקיד ביצועי בממשלה, 2. להיות שותפים בכל תחומי העשייה כבעלי השפעה על עשיית הממשלה. אנחנו מאמינים שבהשפעה מבפנים ניתן לשנות הרבה. יותר ממה שנדמה לעתים לציבור הרחב.
5. מהו ההישג הגדול ביותר של ח"כ זבולון אורלב בכנסת היוצאת?
זבולון אורלב היה אחד מהשרים החברתיים המשפיעים והחרוצים בכנסת. טביעות ידיו ניכרו בכל החקיקה החינוכית והחברתית בישראל. נבחר לחבר כנסת מצטיין מבחינה חברתית.
6. מהו ההישג הגדול ביותר של ח"כ ניסן סלומיאנסקי בכנסת היוצאת?
ניסן סלומיאנסקי היה הנציג המובהק של הציונות הדתית על כל גווניה בכל הקשור לחינוך, מינוי דיינים ציוניים, העברת תקציבים לצורך שמירה על הישיבות והאולפנות ועוד ועוד. בלעדיו יכולים היו מפעלים ציוניים דתיים רבים לקרוס.
7. במידה ובנימין נתניהו יהיה זה שירכיב את הממשלה, מה הסיכויים, לדעתך, שאתם תהיו חלק מהממשלה?
גבוהים ביותר. אם כי לא נמכור עצמנו בכל מחיר. נציב תנאים הגיוניים וברורים לכניסה לממשלה.
8. במידה וציפי לבני תהיה זו שתרכיב את הממשלה, מה הסיכויים, לדעתך, שאתם תהיו חלק מהממשלה?
נמליץ על נתניהו ונפעל לבחירתו. אם תיבחר לבני נשקול הצטרפות לממשלה על בסיס הלימת קווי היסוד של הממשלה למצע מפלגת הבית היהודי.
9. איזה תיק הייתם מבקשים, במידה ותצורפו לממשלה?
נרצה תיק ביצועי ממשי שבו נוכל להשפיע. נרצה מאוד לקבל את תיק החינוך, אולם ניתן להשפיע מכל תיק ביצועי.
10. איך הייתם מגדירים את היחס בין המפלגה שלכם (על כל חלקיה) לבין רבנים?
ברשימתנו כמות מכובדת של רבנים מוסמכים. אנו מכבדים רבנים ונועצים בהם. איננו סבורים שיש לשאול רבנים על כל החלטה פוליטית טכנית. מאות רבנים שהביעו תמיכתם הפומבית ברשימה מדברים בעד עצמם והביעו אמונם בשיקול דעתה של נבחרת הבית היהודי. מסיבה זו בין השאר מונה ליו"ר המפלגה רב ציוני דתי חשוב.
11. מה אתם הייתם רוצים לשאול את הקוראים עכשיו?
כיצד הם מעוניינים שיראו פני היהדות במדינת ישראל?
(אם התשובה היא שהם מעוניינים ביהדות ציונית, ערכית וגאה, אך גם פתוחה ומסבירת פנים - מקומם איתנו).
12. מה אתם מייעצים/מאחלים למי שבכל זאת לא השתכנע להצביע עבורכם?
במציאות הקיימת היום במדינת ישראל אין מנוס מהצבעה למפלגה ציונית דתית. אנו קוראים לכל בוחר ציוני דתי שלא להתפתות ולא לתת את קולו למפלגה שאינה דתית. הדבר בנפשנו.
שם המשיב מטעם המפלגה: רמי ליבר, עוזר ליו"ר הבית היהודי (לצערי, מר ליבר לא חזר אלי דרך המייל אלא השאיר הודעה כאן בבלוג, כך שאין לי דרך לאמת את פרטיו, אך אין לי סיבה להניח שמישהו אחר מתחזה להיות ע. יו"ר הבית היהודי)

חוג בית וירטואלי - קראתי ואין עונה

לפני כשבוע פניתי למפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי והצעתי להם לערוך כאן חוג בית וירטואלי, מתוך הנחה שאת הבלוג קוראים מספר רב יותר של אנשים מאשר נוטים להגיע לחוג בית ממוצע. שלחתי את הדברים הבאים לשתי המפלגות אך לצערי חוץ מלצרף את כתובת האימייל שלי לרשימות התפוצה שלהם לא נעניתי מצדם.

המסמך הזה נשלח למפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי.
זאת ההזדמנות שלכם לעשות חוג בית וירטואלי. לפניכם 12 שאלות (למעט שמות הח"כים, השאלות הן זהות עבור שתי המפלגות), אתם מוזמנים לענות עליהן, ותשובותיכם יתפרסמו בבלוג "רב צעיר".
במידה ותבחרו לא לענות על שאלה מסויימת השאלה לא תוצג, אך הקורא ידע שלשתי המפלגות הוצגו שאלות זהות (במידה ושתי המפלגות בחרו שלא לענות על אותה השאלה, השאלה לא תוצג כלל בפני הקוראים).
נא לא להאריך יותר מדי. תרגישו חופשי להכניס לינקים לחומר אחר שנמצא ברשת. לכל מפלגה הזכות לצרף תמונה אחת או קטע וידאו (ביו-טוב או משהו דומה) אחד שיצורף לתשובות.
חובה לכתוב את שמו של המשיב מטעם המפלגה ותפקידו במפלגה.

1. שני משפטים על המפלגה.
2. שני משפטים על יו"ר המפלגה.
3. מהו הערך החשוב ביותר שאותו אתם מבקשים לקדם בכנסת הבאה?
4. מנה שתי דרכים בהם אתם מתכוונים לקדם את הערך שבחרתם כחשוב ביותר.
5. מהו ההישג הגדול ביותר של ח"כ אורי אריאל/זבולון אורלב בכנסת היוצאת?
6. מהו ההישג הגדול ביותר של ח"כ אריה אלדד/ניסן סלומיאנסקי בכנסת היוצאת?
7. במידה ובנימין נתניהו יהיה זה שירכיב את הממשלה, מה הסיכויים, לדעתך, שאתם תהיו חלק מהממשלה?
8. במידה וציפי לבני תהיה זו שתרכיב את הממשלה, מה הסיכויים, לדעתך, שאתם תהיו חלק מהממשלה?
9. איזה תיק הייתם מבקשים, במידה ותצורפו לממשלה?
10. איך הייתם מגדירים את היחס בין המפלגה שלכם (על כל חלקיה) לבין רבנים?
11. מה אתם הייתם רוצים לשאול את הקוראים עכשיו?
12. מה אתם מייעצים/מאחלים למי שבכל זאת לא השתכנע להצביע עבורכם?

שם המשיב מטעם המפלגה: ____________ (שאלון שיחזור בלי מילוי הפרט הזה לא יפורסם!)

בלי נוער הגבעות - מענה לעמנואל שילה

הנושא הזה בעיקרו הוא יותר מדי פוליטי לבמה הזו. לכן החלטתי מראש לותר על הכתיבה כאן ולהסתפק בכתיבת טוקבק באתר ערוץ 7 (או שמא יש לומר ערוץ פראבדה), אך מכיוון שמבקר הטוקבקים החליט לצנזר את תגובתי החלטתי לפרסם כאן בכל זאת תגובה קצרה.
עמנואל שילה פרסם בגליון האחרון של "בשבע" (או שמא יש לומר בפראבדה) מאמר תחת הכותרת "עם מרזל ועם נוער הגבעות" ובו הוא תוקף את מפלגת הבית היהודי על רקע התבטאותו של זבולון אורלב כי הם מפלגה ללא נוער הגבעות וללא סרבנים. טענתו העיקרית של שילה היא (לינק):
אי אפשר לקבל את הפלגנות הסלקטיבית של אורלב וחבריו, שמוכנים להכיל בתוך המחנה אנשי שמאל ופורקי עול מצוות, אבל מוציאים אל מחוץ לגדר את מרזל ואת 'נוער הגבעות'
מכיוון שכתבתי כאן בעבר על כך שלדעתי העובדה שאפילו קצין בכיר אחד לא פשט את מדיו כמחאה על הגירוש מגוש קטיף מראה על פגם מוסרי עמוק בפיקוד של צה"ל, אינני חושב שאני צריך להיות זה שאמור ללמד זכות על התבטאותיו של אורלב. יש להוסיף, שעל אף הכינויים שהדבקתי לעיל לכלי התקשורת מבית ערוץ 7, אינני מצפה מהם כלל לנהוג באובייקטיביות ואני מבין לחלוטין את ההשתמשות בכלים העומדים לרשותם לטובת קידומו של מייסדם/מנהלם. עם זאת אני כן מצפה להתנהגות מכובדת והגונה גם כלפי אלו שהם מבקרים וגם כלפי הקוראים (מישהו לדוגמא מבין מדוע בערוץ 7 חסמו את האפשרות לכתוב טוקבקים על ידיעות פוליטיות? עוד יותר, מישהו מבין מדוע הנהלת הערוץ לא פרסמו את נימוקי החלטתם בפני הקוראים?).
המאמר שפרסם עמנואל שילה הוא דמגוגיה זולה ואני די בטוח שגם הוא יודע את זה, ובזה הוא חטא בחוסר הגינות כלפי קוראיו. למי שלא מבין, אסביר.

המכנה המשותף עליו מבוסס הבית היהודי הוא רצון ושאיפה להיות שותף בהנהגת המדינה. ההנחה הזו והרצון הזה היה גם הבסיס שעליו הסכימו כל הח"כים כאשר הם פנו לניסיון הכושל של האיחוד והקמת המועצה הציבורית. השאיפה להיות שותף בהנהגת המדינה יכולה להתגשם, די בהגדרה, רק על ידי אנשים המכירים בכוחה ובזכותה של הנהגת המדינה. אנשים הרואים במדינה אויב, גם אם הם יראי שמיים גדולים, אינם יכולים אפילו לטעון שהם שואפים להשתתף בהנהגת המדינה - זהו אקסימורון. זה לא סוד שהגרעין הקשה והמוביל של נוער הגבעות לא מכיר כלל במדינת ישראל ובזים לחיילי צה"ל. הדוגמא שהביא עמנואל שילה מרועי קליין שכביכול היה נוער גבעות בגלל שגר במאחז לא חוקי פשוט מקוממת. גם עמנואל שילה יודע שיש אנשים לא מעטים בגב ההר הבזים לרועי קליין ולעמיחי מרחביה ולכל חייל אחר שהמשיך לשרת בצה"ל אחרי הגירוש.
אנשים אלו, שאינני מטיל דופי בקיום המצוות שלהם, אינם יכולים להיות שותפים במפלגה הרואה בהשתתפות בהנהגת המדינה ובמוסדותיה אידיאל.

דברים המתחדשים בכל יום

- הייתי השבת אצל בני משפחתי בבאר-שבע. אפילו שמענו אזעקת "צבע אדום" ונכנסנו למקלט הביתי על טפנו ונשינו. בבתי הכנסת בהם התפללתי היו פחות אנשים מהרגיל, אינני יודע אם זה בגלל שאנשים נוסעים יותר לקרובים מחוץ לעיר או בגלל שהם מעדיפים להשאר במקום בו יש מרחב ממוגן. גם ילדים רבים לא נראו בבתי הכנסת. חוץ מזה, מבחינת תכנים - דברי תורה, שיעורים וכו' הכל התנהל כרגיל וראשי הקהילות המקומיות לא הרגישו צורך להמעיט בשהייה בבית הכנסת כדי לאפשר לציבור לחזור לבתיהם מהר מהרגיל.

- הבטחתי לתת עדכון משבת שעברה. בשבת שעברה הגיע לבית הכנסת שלי הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ', מלווה בתושב העיר אורי אורבך, לדבר בליל שבת. אני הצגתי אותו והזכרתי ששמעתי אותו מדבר בעבר והתרשמתי לטובה מדבריו. הוא עלה לדבר ואמר שכיוון שהזכרתי את מה שהוא אמר באותו הזדמנות, אז הוא יחזור על הדברים. את עיקרם כתבתי כאן. לאחר מכן בררתי על מה הוא דיבר בבית הכנסת השני בשכונה ושם הוא דיבר על נושא מפרשת השבוע. השיחה היתה נטולה הקשר פוליטי, אך אני מניח שמי שהקשיב היטב יכל לשמוע רמזים כאלה ואחרים.

- באותו ליל שבת אכל אצלי חבר שעלה לארץ מבריטניה לפני כחמש שנים. הוא התפלל בבית הכנסת השני בו דיבר הרב הרשקוביץ'. שאלתי אותו כשאלת תם מי דיבר אצלם, ותשובתו היתה: איזה פרופסור אחד שקשור איך שהוא ל"אחדות" (הסבר: "אחדות" זו שמה של המפלגה הדתית המקומית בעיריית מודיעין). כמה ימים לאחר מכן שאל אותי אחד מחברי הקהילה שלי: תגיד, מה הקשר של אורי אורבך למודיעין? עניתי לו שהוא גר בעיר. "אבל מה פתאום הוא התפלל אצלנו בליל שבת?" הוא שאל חזרה. עניתי לו: "הוא גם מתמודד מטעם הבית היהודי". ואז הוא שאל: "הוא לא תמיד היה פוליטיקאי, נכון?!".
יודגש, שני האנשים הללו אינם (!) יוצאים מהכלל. לדעתי, הם משקפים נכונה את מרבית קהל היעד של המפלגות הדתיות-לאומיות.

- גליתי השבת שיש עלון בשם "שבת אחים" (בעלון כתוב שיש להם אתר אינטרנט כאן, אך אני לא הצלחתי להכנס אליו). אינני יודע מי מוציא אותו לאור ומה המניעים שלהם, אך אני יכול לומר שהשבת היתה בעלון כתבה/מאמר מעניין שכתבה מיכל מלמד (שבמערכת כנראה הניחו שאנחנו אמורים לדעת מי היא...), תחת הכותרת "המפץ הגדול בציונות הדתית" ובו מתואר מחקר המנתח את הציונות הדתית לפלגים. להלן חלק מהדברים:
7.3% מבין חובשי הכיפות הסרוגות מגדירים עצמם חרד"לים. מתוכם 93% מעידים על עצמם כי הם "ימין קשה" ו7% כימין.
15% מגדירים עצמם כ"תורני לאומי" ומתוכם 70% אומרים כי הם ימין קשה, 28% כימין ו2% מרכז.
16.3% הגדירו עצמם כ"דתי לאומי" ושם ההתפלגות הפנימית היא 43% ימין קשה, 46% ימין ו11% מרכז.
ההפתעות הגדולות יותר היו כשהתברר כי 25.9% הגדירו עצמם "דתי לאומי ליברלי" עם התפלגות של 6.7% ימין קשה, 49% ימין, 32.3% מרכז ו12% שמאל.
ההפתעה המרעישה והדרמטית מכל היתה כשהתברר כי 35.5% מהציבור הציוני דתי מגדיר עצמו כ"דתי מודרני". ציבור ענק זה המתגורר ברובו בערים ובקיבוצים הדתיים מתפלג בתוכו באופן הבא: 2.4% מגדירים עצמם כימין קשה, 21.5% כימין, 30.9% כמרכז ו45.2% כשמאל.
אני חושב שדי ברור שיש להביט על מחקר זה קצת בספקנות, שכן בחירת אזורי המדגם והמשקל שנותנים לכל אזור משפיע באופן ישיר על התוצאות.

- ומסקר לסקר. ב"בשבע" של השבת פורסם אחד הסקרים המצחיקים ביותר שאני זוכר בשנים האחרונות (רובו פורסם גם כאן). התוצאות כפי שהובאו בבשבע מצביעים על כך שרוב הציבור חושב שכצל'ה יותר מתאים להיות מנהיג הציבור הדתי-לאומי, עם זאת ל-50% (!!!) לא היתה עמדה בנושא. בנוסף, בסקר שכחו לשאול למי מתכוונים להצביע. או אולי כן שאלו ורק שכחו לפרסם...

- באתר המחודש של הבית היהודי יש כמה דברים מעניינים (וגם לינק לבלוג הזה, נראה מי יצליח למצוא), ביניהם הקטע הבא:
האם אתם נשמעים לרבנים?
אנחנו מתייעצים עם רבנים הקרובים לנו אבל איננו מפלגה המצייתת לרבנים אלא תנועה המכבדת ונעזרת בהם. אנחנו מעדיפים שהרבנים היקרים לנו יובילו את החינוך וחיי הדת של הציבור וישאירו את הפוליטיקה המפלגתית לנציגי הציבור הפוליטיים. זה נכון לפוליטיקה ונכון לתורה.
אולי אם כן הגיעה השעה למעט בפרסום רשימות תמיכה של רבנים במפלגה, במיוחד אם חלקם הינם לא יותר מר"מים בישיבות תיכוניות... (אם כבר היה אפשר להסתפק רק ברשימה חלקית של ראשי ישיבות ורבני ערים)
באתר של האיחוד הלאומי, שגם עבר מתיחת פנים (אך עוד לא הוציאו ממנו את כל מי שכבר לא שייך לאיחוד הלאומי) אין מילה על רבנים, או על מי הם רבני המפלגה (גם לא מצאתי אף מילה על הפיצול) על אף שלפי מספר פרסומים עניין הרבנים היתה אחת הנקודות העיקריות שבגללן התרחש הפילוג.

אני מחפש מישהו שיכתוב מעין טור כזה מדי פעם המסכם את חדשות המגזר. אם יש מבין הקוראים מישהו שמוכן להתנדב לטובת העניין, בבקשה שיפנה אלי.

תגובה: [לא] סופו של הציבור הציוני-דתי

הרב יואל קטן שלח לי תגובה לרשימה "סופו של הציבור הציוני-דתי?". אני מודה לו הן על כתיבת התגובה והן על הרשות לפרסמה כאן.

תמים תהיה – עם ה' אלוקיך כתיב, ולא בענייני ציבור. התמיהה שאתה תמה אינה אלא תמימות: בוודאי שכאשר רבנים מסויימים חושבים שרב מסויים, למרות שהוא 'זוכה לכבוד ולהערכה בקרב [חלק מן ה]הציבור', עובר את הקו הלגיטימי בהלכה ופוסק בצורה שבעיניהם לא רק שהיא מוטעה – אלא שהיא אינה לגיטימית כלל, שהיא מקצצת בנטיעות, זכותם למחות בכל מיני מחאה, בכתב ובעל פה, גם אם אותו רב ש'זוכה לכבוד ולהערכה בקרב הציבור' הוא תלמיד חכם ואיש טוב ונחמד וחרוץ וירא שמים (וידיד אישי שלי). הם לא היכו אותו, לא ירדו לחייו, אלא מחו ברבים על פסיקותיו הלא-לגיטימיות לפי דעתם, ועל התנהלותו הציבורית. מה הרעש? איזה איסור הם עברו? זו זכותם ואף חובתם.
ומ'תמימות' אחת ל'תמימות' אחרת: אנשי תקומה ומולדת ואח"י הסכימו לפזר את מוסדותיהם ולפרק את מפלגותיהם במקביל למפד"ל, כדי להקים בית יהודי משותף. אף הוקמה ועדה מכובדת לשם כך. אך הוועדה לדעתם טעתה והטעתה, לא השתמשה כראוי במנדט שניתן לה, מביטול הפריימריז שהיו חלק אינטגרלי מה'עיסקה' – ועד קביעת רשימה שאינה מבטאת נכון, באופן בולט וקיצוני, את משקל הדעות בתוך הציבור הציוני דתי. לכן בצדק הם קבעו: 'אי הכי – לא בעינא!' לא יתכן שלמולדת לא יהיה ייצוג כלל, ולאיחוד הלאומי יהיה ייצוג מזערי, זהו מקח טעות גמור. גם מבחינה אלקטורלית זו טעות חמורה, כי רבים לא יצביעו למפלגה שאינה מבטאת את דעותיהם.
אף אחד לא 'פוסל' את שר שלום ג'רבי, הוא יהודי יקר, אבל דעותיו לא מבטאות (בכמה וכמה נושאים) את דעותיי, גם אם הוא גר במצפה יריחו! מה הרעש? גם את זבולון אורלב אני מעריך מאוד, הוא איש חרוץ ונקי כפיים, וגם את יעקב ליצמן ואת מאיר פורוש ואת ח"כי ש"ס ועוד רבים וטובים – אבל הם לא הנציגים שלי! לכן זכותך בני לא להתעניין ולא להכיר מהן דעותיהן של נציגי הציבור שלך – אבל אין זכותך להתעלם מכך שקיימים הבדלים, והפעם הם התבטאו בזה שהנציגים 'שלי' החליטו שכל מהלך האיחוד היה מקח טעות, והרשימה שנוצרה אינה מייצגת אותם נכונה.
אני מסכים שצריך להפיק לקחים איך נוצרה טעות זו, ומי מתח את החבל עד שהוא נקרע; ובעיקר אני מסכים ומתפלל לקיומו של סוף דברך: 'אני מקווה שלכל הפחות שתי המפלגות לא ינהלו מלחמה אחת מול השניה, ושבסופו של דבר הן יעברו את אחוז החסימה'.
ולסיום: הכותרת של דבריך מטעה: ב"ה אין מדובר כלל על סופו של הציבור הציוני דתי, כמו שאם האיומים היו מתגשמים ודגל התורה היתה מתפלגת מאגודת ישראל זה לא היה סופו של הציבור החרדי. זהו סוף עצוב למהלך איחוד ציבורי מסויים שנכשל כשלון חרוץ, לא פחות – וגם לא יותר. ומי יודע אם לא תצא מזה בס"ה טובה ולא רעה.

פוליטיקה בבית הכנסת

בשבת הקרובה אמור להתארח בעיר מודיעין הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ' המתמודד בראש רשימת הבית היהודי בבחירות הקרובות לכנסת. הגיעה פנייה לבית הכנסת שלי אם נסכים שהוא ייתן דבר תורה בבית הכנסת בליל שבת בין קבלת שבת לערבית.

האם יש לאפשר למועמדים ממפלגה זו או אחרת לבוא ובעצם לתת נאום בחירות אצלנו בבית הכנסת?

האמת צריכה להאמר, שבנוגע לאדם הספציפי הזה הזדמן לי ולרעייתי לשמוע את הרב פרופ' הרשקוביץ' מדבר בתחילת הקיץ וגם הכרתי את אתר האינטרנט שלו ומאד התרשמנו ממנו ומאופן דיבורו. באותו הזדמנות הערתי לעצמי שבעתיד כדאי לנסות ולהביא את הרב הרשקוביץ' לדבר פעם במודיעין. כך שקשה לי להסביר לעצמי מדוע דווקא עכשיו אחרי שהוא הצטרף למרוץ הפוליטי, פתאום לא ארצה שהוא יבוא לדבר אצלי בקהילה.

בכלי התקשורת בארץ מקובל שברגע שאדם מצטרף למפלגה אז הוא כבר לא יכול לכתוב טור דעה בעיתון. לדוג' אורי אורבך ומשה פייגלין שכתבו טורים שבועיים בעיתון הפסיקו לכתוב ברגע שקיבלו מקום ברשימות השונות לכנסת. בעיני, יש בזה קצת צביעות, שכן בכל אותם השנים שהם כתבו הם הביעו את אותם הדעות ותמכו באותם מצעים פוליטיים שעליהם הם מתמודדים, אז מדוע דווקא עכשיו עליהם להפסיק לכתוב?

אלא מאי? שאם הם ימשיכו לכתוב יהיה בזה חוסר הגינות כלפי המתמודדים האחרים שגם ירצו טור קבוע בעיתון, או במקרה שלנו גם ירצו לבוא ולדבר בבית הכנסת.

ניסיתי לחשוב אם תגובתי היתה שונה אילו היה מדובר על מישהו ממפלגה שאני פחות מזדהה איתה. אני חושב שהדברים שכתבתי לעיל, נכונים גם במפלגות אחרות. אם הרב שלמה בניזרי או מתמודד אחר מש"ס או מיהדות התורה שיכול לתרום מחכמתו התורנית לטובת הקהילה שלי היה רוצה לבוא, אינני רואה סיבה למנוע זאת. והדברים נכונים כמובן גם כלפי ר' אבי רט או כצל'ה מהאיחוד הלאומי, שאשמח אם יבואו לדבר בפני הקהילה. סך הכל מכל האנשים הללו אני חושב שיש לי ולחבריי בקהילה הרבה ממה להתרשם וללמוד.

כמובן שיש גם סיכון בדבר. אם מתמודד אחר שבניגוד לדוגמאות שהבאתי לעיל, אף פעם לא התעסק בנושאי חינוך ותורה ורק היה עסקן כל חייו ירצה בשם השוויון גם כן לבוא ולדבר, לא נוכל למנוע זאת ממנו. זה אכן סיכון, אך כאמור לעיל אינני רואה בזה מספיק סיבה למנוע מאדם שכן מתאים לבוא ולדבר בפני הקהילה.

לאחר כל האמור יש להקפיד על שני דברים:
א. אופי הדיבורים - השיחה/שיעור צריכים להיות עיקרם בדברי תורה כיאה לבית הכנסת. במקרה של האנשים שהזכרתי כאן בשמם, אני חושב שניתן לסמוך עליהם שהם יודעים לשמור על הגבולות הנכונים.
ב. לבית הכנסת אסור להיות מזוהה עם מפלגה מסויימת - אנשים שונים מרקעים שונים מגיעים להתפלל בבית הכנסת, ויש לשמור על כך שברור שבית הכנסת איננו רק מיועד למי שמצביע למפלגה כזו או למי שלא מצביע למפלגה אחרת.

אינני יודע עדיין אם אהיה בעיר בשבת הקרובה (זה תלוי בהמשך המלחמה), אם כן ואם הרב דניאל הרשקוביץ' אכן יבוא לדבר אצלי בבית הכנסת, אשמח לעדכן אתכם אם נשמרו הגבולות דלעיל.

סופו של הציבור הציוני-דתי?

לפני כשנתיים, בגליון כז של כתב העת צהר פירסם הרב יובל שרלו מאמר על הצדדים ההלכתיים שאמורים להשקל כאשר דנים בנושא תיכנון משפחה. בגליון כח הגיב למאמרו של הרב שרלו, הרב מנחם בורשטיין ממכון פועה. במאמר הנושא את השם "ילדים זה לא טיטולים" (לינק) הוא טוען בעיקר שיש להשאיר את נושא תיכנון המשפחה רחוק מאור הזרקורים ושההוראה לרבים צריכה להישאר שעל כל זוג להיוועץ בנושא זה עם רבותיו.
בתחילת המאמר כותב הרב בורשטיין בהערת שוליים את הדברים הבאים:
ברצוני לציין דבר מה חשוב. אני יודע שיש רבנים בציבור שלנו שכבר התייאשו לצערי מהקו שמוליכים מספר רבנים בצהר. הם ניסו להשפיע עלי שלא להגיב, "כי ממילא זה לא יעזור". אך אני שהתחנכתי בבית ובישיבה על איחוד הכוחות ואהבת ישראל, רואה חשיבות גדולה בליבון דברים מתוך אהבה ורצון להגיע לרבנות מאוחדת ומלוכדת ככל האפשר.

אני זוכר שכשקראתי דברים אלו הייתי בשוק מוחלט. משמעות הדברים היא שיש רבנים, שאיתם מתייעץ הרב בורשטיין, שלדעתם אין להגיב למאמר שכתב רב אחר מהסיבה האחת והיחידה ש"זה לא יעזור". במילים פשוטות יותר, כוונתם לומר שאין לתת לגיטימציה לדעתו של הרב הראשון על ידי תגובה לדבריו. זאת, על אף שהרב הראשון זוכה לכבוד ולהערכה בקרב הציבור. כששאלתי חבר, המצוי יותר ממני בטרנדים הקיימים בציבור הנקרא דתי-לאומי, הוא הסתכל עלי כאלו זה עתה נולדתי. "זה חדש לך?!", הוא אמר לי, "כבר שנים שרבנים מבית מדרש אחד לא מוכנים לשבת באותו חדר עם רבנים מבית מדרש שני".

גם לאחר שאותו חבר שכנע אותי שאין מה להתפלא, וגם אחרי שנתקלתי ביחס הנוראי של הרב שמואל אליהו כלפי הרב שרלו שהתפרסם ברבים (למי שבאמת לא יודע על מה מדובר ומעוניין לדעת שיעשה חיפוש פשוט בגוגל והוא יגיע. אינני חושב שיש מקום לתת לינק לזה), עדיין האמנתי שאפשר להתייחס לציבור הדתי-לאומי כציבור אחד שיש לו מספר קצוות אך עדיין ציבור אחד.

כמדומני שביום חמישי שעבר הגענו לקו פרשת המים, ומעתה יש שני ציבורים דתיים-לאומיים בארץ. "רבני תקומה" החליטו שאין מקום לתמוך במפלגת הבית היהודי, דבר שהוביל לפרישתו של אורי אריאל ולהקמת מפלגת האיחוד הלאומי מחדש. אם ההחלטה היתה משיקולים אלקטורייאלים, ניחא. אך האמת המרה היא כנראה שמשמעות ההחלטה היא ש"רבני תקומה" (שחלקם היו חברים בועדה הציבורית של הבית היהודי) החליטו שאין מקום לשבת באותה מפלגה עם אנשים שלא חושבים בדיוק כמו שהם חושבים.

אני חייב לומר שבעיני שתי הרשימות מכילות דמויות שהייתי מעוניין שייצגו אותי בכנסת (ובשתי הרשימות אין ייצוג הולם לנשים ולספרדים ומסורתיים). עם זאת, העובדה שלחלוטין אינני מבין מה ההבדל ההשקפתי בין שתי המפלגות, הוא לפלא בעיני. מדוע אבי רט, איש גבעת שמואל, ואלון דוידי, איש שדרות, שייכים ל"איחוד הלאומי" ואילו שר-שלום ג'רבי, איש מצפה יריחו, שייך ל"בית היהודי"?

יש לי עוד הרבה להאריך בנושא הזה, אך אסיים בנקודה אחת קצרה. אני חושב שלחלוטין נמנע מהשיח הציבורי כל דיון ענייני בנוגע לטעויות בשיקול הדעת שנעשו במהלך העבודה על הבית היהודי. כשהצדדים השונים הגיעו למסקנה שצריך איחוד - אני מניח שהם שקלו בדעתם שפירוש הדבר הוא שהם יצטרכו לשבת עם אנשים אחרים שלא בהכרח שהם מסכימים לכל נושא, אז מה השתנה? השאלה הזו היא כלפי חברי הכנסת היוצאת וכלפי חברי הועדה הציבורית שמונו לתפקידם ע"י אותם חברי כנסת. בסופו של יום, שום דבר לא קרה אחרי קביעת רשימת הבית היהודי שלא היה אפשר לחזות מראש, החל במי הוא יו"ר המועצה וכלה בדרך בחירת הרשימה. אז מה קרה? מי טעה? מי לוקח אחריות?

חבל.

[אני מקווה שלכל הפחות שתי המפלגות לא ינהלו מלחמה אחת מול השניה ושבסופו של דבר הן יעברו את אחוז החסימה.]

הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ והבית היהודי

מלכתחילה התכוונתי לכתוב היום על נושא אחר, אך מכיוון שהנושא הזה היה שיחת היום סביבי והדוברים האחרים לא הסכימו איתי, אני רואה עניין להעלות את הדברים גם לכאן. אחלק את דבריי לשניים: מילות עידוד ותמיכה ולאחר מכן במה חייבים להשתפר.

עד כמה שאני הצלחתי לקלוט מהסביבה בה אני חי, התחושה של הציבור הטבעי של מפלגות הציונות הדתית היתה שנמאס מהעסקנות ולמעשה הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להרוס את המפלגות הקיימות ולבנות בניין חדש לחלוטין. "הכל מהתחלה" היו צמד מילים שחזרו על עצמם כל פעם שהיה ממש משעמם ומישהו החליט לדבר על מפלגות הימין-דתיים. והנה המועצה הציבורית של המפלגה החדשה "הבית היהודי" החליטה בצעד אמיץ שאף אחד לא האמין שהיא תיקח למנות בראש המפלגה מישהו שלא מגיע משורות אחת מהמפלגות המקוריות. הבחירה נפלה על הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, פרופסור מן המניין למתמטיקה בטכניון (דף הבית של פרופ' הרשקוביץ) ורב שכונת אחוזה (דף הבית של הרב הרשקוביץ). אך עכשיו באים כל אלו שתמיד אמרו שחייבים לפרק הכל ולהתחיל מההתחלה ואומרים: אבל אנחנו לא מכירים אותו!
כפי שכבר כתבתי אתמול, אני שמח על הבחירה, ועל אף שאינני יכול לומר שאני מכיר את הרב הרשקוביץ שנים רבות אני כן יכול לומר שקורות החיים שלו מרשימים מאד ומהפעם (אולי פעמיים) שיצא לי לשמוע אותו הוא לא פחות מרשים במציאות. נכון, יכול להיות שהוא לא איש עשייה בעל תעודות, אבל הוא בהחלט איש רוח ומחשבה שיכול לתת למפלגה החדשה את החזון והרוח שלה היא זקוקה. עם זאת, כאמור, זה לא יהיה רעיון טוב להכניס לרשימה רק אנשי מחשבה והאתגר העומד בפני המועצה כרגע זה למלא את שורות הרשימה באנשים (ונשים) בעלי רקורד בניהול ועשייה ציבורית.

"אבל מה דעותיו?", שאל אותי מישהו היום, "איך אני יכול להצביע עבור מישהו שאינני יודע מה דעותיו?". ובכן, רבותי (וגבירותי), הוא ככל הנראה נמצא על הספקטרום בין זבולון אורלב לבני אלון. אבל, אני מצטער לאכזב אתכם, ולומר את הדברים באופן כל כך בוטה וישיר: בניגוד לכל מה שאמרו לנו בשנים האחרונות ההבדל ההשקפתי בין זבולון אורלב לבני אלון הוא קטן מאד מאד. סביר מאד להניח שההבדל ההשקפתי בין חלק מהח"כים המכהנים של ש"ס הוא הרבה יותר גדול. קחו משימה: תבדקו בפרוטוקולי הכנסת בכמה הצבעות בשנתיים האחרונות הצביעו אורלב ואלון הצבעות שונות. אני לא בדקתי, אך אני מוכן להמר שזה בין אפס לשתיים (הח"כים של ש"ס כנראה הצביעו גם כולם אותו דבר, אבל הם היו בקואליציה, כך שלא ניתן ללמוד מכך שום דבר).
אני לא תמים, בודאי שיש הבדלי דעות גדולים בתוך הציבור הדתי-לאומי ובתוך הציבור המסורתי. הבדלים אלו בדרך כלל נמצאים באחד משני התחומים הבאים: כמות הצריכה של תרבות המערב והרגשת הקשר לעולם התורה (עד כמה תורה, תפילה, יראת שמיים מהווים חלק אינטגרלי מהחיים). שני התחומים הללו אינם בהכרח קשורים אחד לשני: פרופ' למתמטיקה הוא בהגדרה צרכן של תרבות מערב (מסויימת, כמובן), ועם זאת הוא יכול להיות קשור או לא קשור לעולם התורה, וכן הפוך. העניין הוא שבתחום הציבורי לשני התחומים הללו יש מעט מאד משמעות מעשית כשמציבים את המטרות שעליהם הציבור צריך להלחם.

איפה בכל זאת חייבים לשפר:
- אינני מבין מדוע מנעו את קיום הפריימריז למפלגה (אני יכול לנסות להבין, אבל אף אחד לא טרח להסביר, כך שזה יהיה ניחוש בעלמא). דבר זה הזיק מאד לדעתי מבחינה ציבורית.
- המועצה הציבורית מקיימת קשר עם הציבור דרך אתר אינטרנט. הבעיה היא שהאתר הוא ברמה מאד (!) ירודה. הוא אינו מתעדכן בקביעות (אתמול, יא בכסלו, היתה הודעה באתר שבג' בכסלו תיסגר ההרשמה למשהו). הוא עשוי באופן פרימיטיבי ולא מקצועי. אני יכול להמשיך לקלל את האתר ובוניו, אך נראה לי שנסתפק בזה. באופן דחוף יש לשדרג אותו (וכדאי גם שהוא יראה יותר אטרקטיבי). יש להעלות מיידית קורות חיים, תמונות, סרטונים של הרב הרשקוביץ וידידיו המהללים אותו. נימוקים של המועצה הציבורית להחלטות שהיא קיבלה, דברים שעבר זמנם (כגון בחירת לוגו) יש להעיף מהאתר ועוד ועוד.
- לא עומדים בלוחות זמנים. זה כנראה נשאר מימי בני עקיבא, אך אם קובעים מועד יש לעמוד בו, אחרת זה לא נראה טוב מבחינה ציבורית. בתאריך שאמרו שיודיעו על יו"ר למפלגה היו צריכים להודיע על יו"ר. בתאריך שקבעו מראש שיתחילו להצביע על מועמדים למפלגה באתר היו צריכים לאפשר זאת.
- למנות מהיום (אם אפשר מאתמול) יועץ תקשורת עם קבלות (רועי לחמנוביץ' של הבית היהודי).

כל הדברים הללו אינם nice to have, אלא הכרח.

הבית היהודי והליכוד

אני מברך על בחירתו של הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ לעמוד בראש מפלגת הבית היהודי. בעיני הוא מבטא את התגלמות החזון שמפלגת הבית היהודי צריכה לקדם. על אף שיש כאלו שטוענים שאין זה נכון לשים אדם שהרבה מהציבור לא מכירים בראש המפלגה, אני סבור שאדם בעל קורות חיים מרשים כפי שיש לרב הרשקוביץ בתוספת נבחרת רצינית במקומות הגבוהים של המפלגה יכול לגשר גם על החסרון הזה.
הבוקר אמור לעלות באתר המפלגה אפשרות להצביע עבור שאר המועמדים למפלגה, כל שצריך לעשות זה להרשם באתר וזה מקנה את הזכות להביע דעה מי צריך להיות במקום ריאלי במפלגה. הועדה הציבורית המרכיבה את הרשימה אינה חייבת לפעול כפי שהציבור יצביע, ואף על פי כן מתן האפשרות לציבור להביע את דעתו זה צעד חשוב ולדעתי כדאי לנצל זאת. אני מתכוין להצביע עבור מועמדים שיש להם ניסיון בניהול ופחות ל"אנשי רוח", כי זה לדעתי התכונה החשובה ביותר הנצרכת לחברי הכנסת. את פן "אנשי הרוח" אני חושב שהרב הרשקוביץ ימלא בצורה מספקת ושאר חברי הכנסת צריכים להיות אנשי עשייה ולא אנשי מחשבה. לאתר מפלגת הבית היהודי. [אגב, לא יזיק שהאתר של המפלגה יהיה קצת יותר אטרקטיבי: צריך להיות ברור למשתמש כבר במבט ראשון מה הוא צריך לעשות, מה הדברים החשובים שהוא יראה וכד'. כמו כן: צריך לעשות עבודה קצת יותר מכובדת בהצגת המועמדים לרשימה, מינימום (שנכון לאתמול בערב לא היה קיים) זה הצגת תמונה ומספר מילים של קורות חיים וחזון.]

גם רשימת הליכוד לכנסת נראית מבטיחה. משה פייגלין נכנס למקום ריאלי אך לא מאיים מבחינת נתניהו. דווקא המקום שאליו הגיע פייגלין, מקום עשרים, יאפשר לו לדעתי לבסס את עצמו כחלק אינטגראלי של הליכוד, דבר שישחק לטובתו בעתיד. גם חוץ מפייגלין רשימת הליכוד לכנסת נראית כרשימה אידיאולוגית די ימנית ואפילו נציגות מכובדת לחובשי הכיפות (אני מכליל בין נציגות חובשי הכיפות גם נשים דתיות). גם דחיקתו של עוזי דיין אל מחוץ למקומות הריאליים היא טבעית וטוב שכך קרה.
ברכותיי לציפי חטובלי על הצלחתה המרשימה להכנס למקום ה18 ברשימה. מלכתחילה חשבתי שהיה עדיף שציפי תחכה עוד כמה שנים עד שתכנס לפוליטיקה, אך בסופו של דבר אין ספק שהיא עדיפה על פני פנינה רוזנבלום שהתמודדה על אותה משבצת. אני מאחל לה הצלחה מרובה בגוב האריות הפוליטי.