יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

פת שחרית קודם התפלה

אני קורא עתה את הספר "הרבי מלובביץ' - בחייו ובחיים שלאחר חייו" של מנחם פרידמן ושמואל היילמן. הספר יצא לאור לפני כשנתיים באנגלית ולפני זמן לא רב תורגם ויצא לאור בעברית.
בחלק גדול מהביקורות שיצאו על הספר באנגלית עלתה השאלה, האם המחברים לא נתנו משמעות גדולה מדי לארועים פעוטים ושבמציאות לא היו חשובים בעליל? ועוד שאלה, האם המחברים, שחסידות זה לא בדיוק תחום התמחותם, הבינו נכון את הטקסטים שעליהם עברו? שתי השאלות הללו מלוות אותי תוך כדי הקריאה. מהקריאה, אגב, אני נהנה מאד.

בפרק 4 של הספר הגעתי לפסקה הבאה (עמ' 122):
אביו של מנדל [=כך מכונה הרבי בספר בתקופת טרום הנשיאות], הרב לוי יצחק, המשיך להתכתב עם בנו וכלתו - מכתבים מהם משתקפת דאגה לשלומו. באחד ממכתביו למשל, הוא כותב שמוסיה התלוננה לפניו שהוא, מנדל, נוהג לצום בכל יום עד תפילות מנחה ומעריב. מהיכן קבלת מנהג זה? שאל האב המודאג... על מנדל, כתב לוי יצחק, לא רק לחדול מלצום עד שעות אחר הצהריים, עליו לאכול גם ארוחת בוקר אפילו לפני תפילת שחרית. 

כשקראתי את זה, אמרתי לעצמי: לא יכול להיות, בטוח יש כאן טעות בהבנה או משהו כזה.

כמה שטעיתי.

הנה המקור לפניכם (מתוך "אוצר החכמה", אינני בטוח אם מבחינת זכויות היוצרים מותר לי לפרסם את זה. אם מישהו יודע נא להודיעני ואפעל בהתאם), ליקוטי לוי יצחק, עמ' תמג:


אין תגובות: