יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

כרטיס בלבבי לתרומת איברים

לפני מספר חדשים, עת התבשרנו על יציאתו לאור של כרטיס בלבבי לתרומת איברים כתבתי את הפוסט הזה. מאז קראתי ואספתי ודברתי והתכתבתי בנושא עם גורמים שונים ואני מבקש לסכם כאן את אשר העליתי בחכתי.

גליתי שלוש גישות ביחס לכרטיס בלבבי מבין הרבנים שחתמו על ה'קול קורא' לציבור לחתום על הכרטיס:

א. גישה ראשונה - הרופאים ככלל וכמערכת הם חשודים על רצח. הם אינם שותפים בראייה שלנו שחיי שעה הינם חיים, ושאפילו קיצור חייו של חולה בכמה דקות הינו רצח, ולכן אין לסמוך על שום דבר שהרופאים עושים. כך אני מבין את דבריו של הרב אליעזר מלמד (קישור):
יש לציין, שעמדת רבותינו לחייב שיתוף רופא ירא שמים בצוות קביעת המוות, לא נבעה מהתעקשות או רצון להתערב בעבודת הרופאים. הדרישה באה מתוך חשש מבוסס, שישנם רופאים אשר סוברים כי מותר ליטול איברים גם ממי שמוגדר כצמח או גוסס, למרות שמוחו עדיין לא מת באופן מוחלט, וזאת משום שממילא אין יותר סיכוי שיחזור לחיים. ואף שעמדה זו נובעת מכוונות טובות, על פי ההלכה היא רצח.

כך גם ראיתי במכתב שהפיץ הרב מנחם בורשטיין ממכון פוע"ה בו כתב בין היתר:
כפי שציינתי, רוב רובם של הרופאים הם צדיקים, אך אחרי 20 שנה של הכרות עם המערכת הרפואית מבפנים, אני חייב לומר שיש רופאים שמעגלים פינות (וגם בין הרופאים הדתיים).
את חוסר האמון שיש לאנשים כלפי המערכת הרפואית, לא הרבנים יצרו, אלא השוליים מבין הרופאים, שגרמו ב"יושרם" לקנות להם שם כזה.
לא לחינם קמו ארגונים כמו של הרב פירר והרב פישר, שבאו להשלים את חוסר האימון שנוצר בשטח. תפקיד שהיה באופן טבעי, מתאים לרופאי המשפחה.
אני חושב שהקריטריון ההלכתי הוא ברור, כאשר יש לרופא אינטרס מעבר לתפקיד הריפוי, או כאשר מדובר בדבר מורכב, צורך הדבר פיקוח הילכתי.
מדברים ששמעתי אני חושב שגם הרב פרופ' יגאל שפרן תומך בגישה זו.

הבעייתיות בגישה הזאת:

- איך בכלל מותר לאשפז חולה הנוטה למות בבתי החולים - הרי יש לרופאים אינטרס לפנות מיטה. כל יום של חולה בבית החולים עולה כסף, שימוש במכשירים ומכונות שונות עבור חולים הנוטים למות גם כך עולים הון תועפות. מה פתאום אנחנו סומכים על הרופאים שהם לא יקצרו את חיי החולים כדי לחסוך כסף?

- לכאורה, אם יש בעיה בנאמנות הרופאים, כרטיס בלבבי פותר רק צד אחד של המשוואה - הצד של התורם. מי שנמצא בצד של הנתרם הוא בבעיה. לכאורה יהיה אסור לו לקבל איברים ממת מוות מוחי, שכן עלולים לרצוח את החולה ההוא רק בשביל לקצור את איבריו. לדידי, עד שהרבנים הללו לא יבהירו את דעתם לגבי קבלת תרומת איברים, מי שחותם על כרטיס בלבבי על דעתם של רבנים אלו, הוא למעשה חותם שהוא מוכן לתת בשעת הצורך איבר אך הוא יימנע מלקחת איבר באם יצטרך ר"ל. זה ממש "שלי שלך ושלך שלך - חסיד".

ב. גישה שנייה - מהיות טוב. התומכים בגישה זאת, ביניהם עד כמה שאני מצליח להבין הרב פרופ' אברהם שטיינברג, הרב יואל קטן ועוד, סבורים שאכן אין בעיה לחתום על כרטיס אדי, וחלקם אף חתומים על כרטיס אדי. אלא, שכרטיס אדי אינו שיא השלמות ויש בו מספר פגמים שאותם ניתן לתקן יחסית בקלות ואת זה עושה כרטיס בלבבי:
- פתיחת פה לשטן - בכרטיס בלבבי אין אזכור של "אחרי מותי".
- הגדרת איש הדת - בכרטיס אדי יש סעיף עלום האומר ש"בתנאי שאיש דת מטעם המשפחה יאשר את התרומה" ללא הגדרה מיהו איש הדת, דבר שעלול להביא את המשפחה לחשוש לתרום מכיון שהם אינם יודעים למי התכוון התורם כשחתם. בכרטיס בלבבי יש הגדרה מיהו איש הדת - ארגון ערבים.

הבעייתיות בגישה הזאת היא שיש לעיין עד כמה הרצון להיות לכתחילה ומהדרין מצדיק את הפרישה מהציבור הישראלי בתחום הזה.


ג. הגישה השלישית (עודכן ליתר בהירות ביום חמישי כ' בחשוון לבקשת הקוראים) - של הרב יובל שרלו ושל רבנים נוספים שבעבר תמכו בכרטיס אדי ללא הסתייגות. הציבור משום מה לא חותם על כרטיס אדי. זו עובדה. הם היו מעדיפים לא להתחלק מהציבור הרחב בנושא הרגיש הזה של תרומות איברים. אלא שעדיף שיהיה קיים כרטיס בלבבי שאולי יצליח לשכנע עוד אנשים לחתום ולתרום איברים, מאשר המשכת המצב הקיים כיום שיש כרטיס אדי שהרבה אנשים לא חתומים עליו. לדידם, אם יהיה קיים גם כרטיס בלבבי יהיו כאלה שלפחות יחתמו על כרטיס בלבבי וזה עדיף מכלום.

[אני סבור שאם אותם רבנים יסיימו כל שיעור וכל הרצאה וכל ראיון שהם נותנים במילים: "רבותי וגבירותי, אני רוצה שכולם יסתכלו אלי ויראו מה שאני מחזיק בידי. זהו כרטיס אדי לתרומת איברים. אני סבור שמצווה גדולה לחתום על כרטיס אדי ומבקש מכל אחד מכם שיחזיק בכרטיס בארנקו כפי שאני מחזיק", אז המציאות בציבור הדתי ישתנה יותר מהר מאשר ע"י הקמת עוד כרטיס.]



לסיום הפוסט הזה אני רוצה להזכיר שחוק הקדימות איננו קיים בכרטיס בלבבי. עפ"י החוק מי שחתום על כרטיס אדי עד ה1.1.12 יקבל קדימות בטור להשתלה על פני מישהו אחר בעל אותם נתונים רפואיים (היו מי שהסבירו לי שההסתברות להחלת החוק הזה הם קטנים ואפילו זניחים, כי הוא חל רק כאשר האיבר מתאים לשתי ממתינים בטור להשתלה ושניהם בעלי אותם נתוני זכאות ואחד מהם חתום על כרטיס אדי ואחד לא). מי שיחתום אחרי ה1.1.12 יצטרך לחכות שלוש שנים כדי לקבל קדימות. על פי האמור לעיל, גם מי שחתום על כרטיס בלבבי יכול גם לחתום על כרטיס אדי.

7 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: שמ תאריך: 13/11/11, 20:40:39


לדעתי גם הרב רא"ם הכהן מחזיק בגישה השלישית. כך התרשמתי משיחה איתו. בעבר הוא פסק שחתימה על אדי היא חיוב גמור מצד "לא תעמוד על דם רעך".

הרב אבינר כתב בגישה השניה שהזכרת: אדי - טוב, בלבבי - יותר טוב.





שם השולח: מישקה תאריך: 14/11/11, 00:34:20


לגבי גישה א', ראשית יש להדגיש ששאלתך הראשונה נוגעת דווקא לדברי הרב בורשטיין ולא הרב מלמד. שנית לגבי קבלת איברים, אכן נראה לשיטה זו שגם מי שמקבל תרומת איברים (במדינת ישראל) חייב לוודא שהדבר נעשה בהשגחה הנצרכת.





שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 14/11/11, 05:49:51


מישקה,
לא מבין מה החילוק שעשית בין הרב בורשטיין לרב מלמד. שניהם סוברים שלרופאים רבים יש ערכים שונים משלנו ולכן לא ניתן לסמוך עליהם בכל הקשור לחיי שעה.
עד כמה שידוע לי אין דרך כיום לוודא שהתורם חתום על כרטיס בלבבי וכד'.





שם השולח: מישקה תאריך: 14/11/11, 06:33:18


החילוק פשוט בתכלית: הרב בורשטיין סבור שבאופן כללי יש בעיית אמינות אצל חלק מהרופאים, וממילא אתה מעלה את השאלה הצינית, אולי יקצרו חיי חולה כדי לפנות מיטה. אצל הרב מלמד אין זכר לכך. מדבריו של הרב מלמד ניתן להסיק באותה מידה שכל הרופאים הם צדיקים גמורים ומסורים בכל מאודם לעבודת הצלת החיים, אלא שדווקא משום כך, ולאור העובדה שהגדרתם ל"מוות" שונה מזו של ההלכה, עולה החשש שהם יתעלמו ממה שנראה בעיניהם כנוקדנות של רבנים, לטובת מה שמוסכם על כולם שהוא הצלת חיים.





שם השולח: מישקה תאריך: 14/11/11, 06:38:54


ואגב השאלה הצינית, אינה ממין הענין מאחר שהכסף לאשפוז חולה ושימוש במכונות יקרות, אינו יורד מכיסו הפרטי של אף רופא ולכן לא עשוי להיות לו אינטרס אישי לחסוך בטיפול. וב"ה שזהו המצב.
למעשה, סבורני שגם הרב בורשטין מתכוון למשמעות קרובה למה שכתבתי למעלה. כלומר, הוא רוצה לומר שהיות שיש רופאים שמעגלים פינות פה ושם, ובעיניהם החולה הנידון בלאו הכי מת, אין זה משנה לדעתם אם יקבע מותו ברמה פלונית או באופן פלמוני דוקא, והם יעגלו פינות גם כאן, שהם תופסים זאת כענין "רבני" ולא ענין מוסרי.





שם השולח: מישקה תאריך: 14/11/11, 06:41:31


נ.ב. לעניין ההשגחה על הצד של התורם, אין כל צורך לברר האם הוא חתום על כרטיס ואיזה כרטיס (מסתמא אם תורמים את אבריו הוא הביע בחייו הסכמה לכך), אלא לפקח על הליך קביעת המוות המוחי שלו לפני ביצוע ההשתלה. בעניין זה לא אמורה להיות כל בעיה (למעט, כמובן, התנגדותו של הצוות הרפואי...)

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 14/11/11, 07:16:19


לגבי העניין האחרון שכתבת - אני לא יודע על דרך לעשות זאת במצב כיום בארץ (בייחוד שהאיבר לעיתים מגיע מבית חולים אחר לחלוטין וכד').





שם השולח: יצחק, הר ברכה (האתר שלי) תאריך: 14/11/11, 07:47:56


אני חושב שהשאלה על השיטה הראשונה אינה קושיה רצינית.
מותר לאדם להיכנס בסכנה על מנת להינצל. ולכן אף אם יהיו 40 אחוזים סיכון רצח לשם קצירת איברים אל מול מול סכנת חיים ממחלה של 100 אחוזי מוות.

אם כן אפילו אם הרופאים רוצחים כולם מותר לך להתרפא מהם. (אולי זו כוונת חכמים באמרם וחי בהם - שנתנה רשות לרופא לרפא, פשיטא?!
אלא שלמרות שלפעמים הורגים את החולה עדיין ניתן לנסות להתרפא מהם)





שם השולח: מישקה תאריך: 14/11/11, 08:30:01


יצחק, על "אין דוחים נפש מפני נפש" שמעת?





שם השולח: חגי תאריך: 14/11/11, 09:09:34


הרב אבינר כתב בפירוש כדעה השלישית:
http://www.meirtv.co.il/site/alon.asp?id=416






שם השולח: אלחנן תאריך: 14/11/11, 10:52:01


לפי הדברים שכתב הרב שטיינברג כאן:
http://kartisadi.org.il/halaha.html
הרי שהחוק כיום מחייב אישור של שני רופאים שעברו הכשרה מיוחדת לקביעת מוות מוחי, ובנוסף בדיקת מכשיר עם סף ברור, ובדיקה לאחר מעשה של כל מקרה ומקרה על ידי ועדת מעקב (הכוללת רבנים, מה שעונה על דרישת הרב בורשטיין).

בתנאים האלה היכולת לקצר חיים ולו בדקות ספורות פשוט בלתי אפשרית. בנוסף מתייתרת דרישת הרב מלמד לרופא ירא שמים.

מעניין שהרב מלמד כלל לא הזכיר בטורו את התיקון לחוק.





שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 14/11/11, 11:29:46


אלחנן,
אחד הטיעונים שאני שמעתי מספר פעמים בנושא זה שאמנם החוק מחייב כך או כך, אך אין שום מנגנון המפקח על יישום החוק.
אין לי את הכלים לדעת האם יש אמת בטענה הזאת.

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: אלחנן תאריך: 14/11/11, 13:40:12


בני,
זו טענה עניינית שודאי אפשר לבדוק.
לצערי הרבנים בורשטיין ומלמד לא טענו אותה, אלא טענה אחרת. מדוע?
הטור של הרב מלמד מספק לקורא המצוי תמונה לא-מלאה של הבעיה, שאינה מאפשרת שיפוט נכון.





שם השולח: אלעד תאריך: 15/11/11, 15:55:58


בני, הערה לגבי דרך כתיבת הדברים, השיטה הראשונה והשניה מובנות השיטה השלישית לא ממש אומרת מהי אותה שיטה, אולי כדי לערוך את השיטה השלישית מחדש מה אומרים אותם רבנים





שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 17/11/11, 10:37:27


אלעד,
בעז"ה הערב אנסה להבהיר קצת יותר.





שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 17/11/11, 10:39:28


תגובה שהגיעני משלחנו של הרב מלמד:
"דברי סוכמו באופן שגוי, וממילא הקושיה עליהם לא במקומה.
וגם אין לי רצון להסביר ולהתדיין עם מי שיש לו דעה מוקדמת על מה שלכאורה אני צריך לסבור, או שמבין רק עמדה קיצונית ביחס לרופאים, כן או לא, שחור או לבן, בלא שום גווני ביניים, ולכן אינו מצליח להבין דברים שנכתבים בבהירות."

אני בכל זאת מזמין מי מתלמידיו או המסכימים עם דעתו של הרב מלמד בנושא זה להעלות את הדברים על הכתב בצורה ברורה כדי שגם אני אבין, ואני מתחייב לפרסם אותם.





שם השולח: יוקי תאריך: 18/11/11, 07:20:09


צריך לדעת, שבכל מקרה החתימה על כרטיס כלשהוא היא הצהרתית בלבד. לפי החוק צריך עדיין את הסכמת המשפחה.
לכן, אני לא רואה שום בעיה לחתום על כרטיס אדי (וכך עשיתי כבר מזמן), ובתנאי שמדריכים את המשפחה, שאם ח"ו יהיה בכך צורך, צריך להתייעץ עם רב שמבין בכך.

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: אלחנן תאריך: 20/11/11, 21:34:00


לא ברור לי: האם הרב מלמד התכוון לסיכום שלך את דבריו בטור 'רביבים', או שהטור עצמו הוא סיכום שמישהו סיכם את דברי הרב מלמד?
אם הטור עצמו הוא סיכום, זה מפליא ממש. מדובר באחד הטורים הנקראים ביותר בציבור הדתי, ולמיטב זכרוני הרב מלמד חתום עליו בשמו - לא כ'דברים שנאמרו / סוכמו / נערכו'. האם אין לו אחריות על תוכן הטור?





שם השולח: אלחנן תאריך: 20/11/11, 22:17:15


מחילה, ברור שהוא התכוון אליך (ודי ברור גם מה הביטויים שהרגיזו אותו, "ככלל וכמערכת ... שום דבר שהם עושים").
בכל זאת, לאחר קריאת הטור המלא - הרב מלמד מציג תמונה לא מלאה ולא מעודכנת, מאחר והוא מתעלם מן השינוי בחוק (אין בדבריו כל טענה על אי אכיפה, מדבריו נותר הרושם כאילו לא היה כל שינוי). מעבר לכך הוא מאשים כי "עשרות אנשים מתו בעקבות התעקשות הממסד הרפואי". כך שאין מה לקבול על 'אי הבנת' דבריו...





שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 21/11/11, 15:33:06


ברור שהוא התכוון אלי.
כוונתי ב"רופאים ככלל" היא שהוא לא סובר שכל רופא פרטי חשוד על כך, אך ככלל ה"מערכת הרפואית" חשודה בכך.
המלים "שום דבר שהם עושים" הושפעו יותר מדבריו של הרב בורשטיין, מאשר מדבריו של הרב מלמד.
בכל מקרה, הרב מלמד לא מסכים בשום פנים להבהיר את עמדתו, לא ביחס לחוק שנלר, לא ביחס לסעיף איש הדת בכרטיס אדי ולא בכלל. חבל.





שם השולח: דוד תאריך: 21/11/11, 21:23:48


קשה לי להבין את הבהלה כאילו מדובר בפרישה מהציבור. אבל מלבד זאת, מעניין לראות שבאתר אדי יש קישור לאתר הו"ד שמבקש בין היתר "להציע כרטיסי תורם ייחודים, המאפשרים לאנשים לבחור באפשרויות התואמות את אמונתם ההלכתית המסוימת".
"בלבבי" הוא בדיוק הכרטיס הייחודי הזה - והוא גם היחיד שעונה להגדרה הנ"ל. אז איך אנשי אדי יכולים מחד לעודד את ההצהרה של הו"ד ומאידך לתקוף בשצף קצף את "בלבבי" ו"המזימה הדתית" שלהם? אתמהה.





שם השולח: עמיחי תאריך: 24/11/11, 17:46:39


יש לי הערה קטנטנה למען הדיוק בלבד. מוזכר בפוסט השם והתארים האלה: הרב פרופ' יגאל שפרן. הרב שפרן, יהודי חשוב ותלמיד חכם מכובד, איננו פרופסור ואף לא דוקטור. בעבר נעשה שימוש בתואר זה , אך מועמדותו לראשות מינהל החמ"ד חשפה כי אינו דוקטור.

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 24/11/11, 19:52:31


"לרב שפרן תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם האקדמיה למדעים בבלורוסיה. הוא למד בישיבת מרכז הרב והוסמך לרבנות."
מתוך: ויקיפדיה





שם השולח: יצחק, הר ברכה (האתר שלי) תאריך: 29/11/11, 09:38:43


מישקה, שמעתי. על הבנת הנקרא שמעת?
כתבתי על כניסת האדם עצמו לסכנה על מנת להציל את עצמו. מה הקשר של השאלה שלך?





שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 29/11/11, 09:45:51


יצחק,
השאלה שלי זה אם בכלל השיקול של מערכת הערכים של הרופא צריך להיכלל בחשבון שלי כשאני חושב באיזה בית חולים להתאשפז. האם צריך להעדיף בית חולים דתי יותר, גם אם הרופאים והכלים שברשותם פחות טובים?





שם השולח: יצחק, הר ברכה (האתר שלי) תאריך: 29/11/11, 09:46:42


אלחנן, שאלה עבורך:
אם יש מיכשור שקובע את רגע המוות מה הטעם בהכשרת הרופאים?
אם אפשר לדעתך לסמוך על המכשור היו צריכים לוותר על הדרכת הרופאים.

זה די מזכיר את המיכשור שיש באולמות אירועים שמטרתם להגביל את עוצמת הקול - אף אחד לא משתמש בו.





שם השולח: יצחק, הר ברכה (האתר שלי) תאריך: 29/11/11, 10:09:14


הערות: מערת התגובות פה נוראית. רצוי להזכיר שאני לא מייצג את הרב מלמד. זה לא פוסט שלי - לא ערוך עד הסוף.

הסיכום שלך, 'רב צעיר', באמת שגוי.
הרב שלנו עסוק בכתיבת סדרת 'פניני הלכה', בכתיבת טורי 'רביבים' (כן בעצמו), בהפצת תורה וחינוך. לא רואה טעם שיבזבז את זמנו על תיקון פוסטים לא נכונים.

אנסה בעצמי:
אתה טוען שהרב מלמד חושב כשיטה הראשונה.






שם השולח: יצחק, הר ברכה (האתר שלי) תאריך: 29/11/11, 10:10:00



לטענתך (ככתוב בפוסט ולא לפי תיקוני התגובות) גישה א טוענת מבחינה לוגית:
א. לכלל הרופאים יש השקפה שונה מהתורנית לגבי רגע המוות ועל חשיבות דקות חיים ספורות.
ב. הצלת אדם באמצעות השתלה היא דבר חשוב בעיני הרופא
לכן כל רופא חשוד על רצח לשם הצלת אדם אחר
[כאן יש חוליה חסרה איך זה ממשיך הלאה]
לכן אין לסמוך על שום דבר שהרופאים עושים
רופאים יכולים לרצוח על מנת לחסוך ממון

לעומת זאת הרב מלמד כתב שיש "חשש מבוסס" היינו לא 100 אחוז שירצחו אותך בבית החולים ולא קשור לנושא כלכלי

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: יצחק, הר ברכה (האתר שלי) תאריך: 29/11/11, 10:10:20


לכן לשאלה א:
מה שכבר כתבתי - גם אם אתה צודק מותר להתרפא.
עברת מהצלת נפשות להצלת ממון ללא טעם לוגי.
לרופא כלל לא אכפת כמה יעלה לבית החולים.
אנו מדברים על רווח של כמה דקות ולא על לפחות יום פחות - דבר שאפשר לשים לב אליו בקלות.
אנו מדברים על רצח אקטיבי ולא על מניעת רפואה.

לשאלה ב:
האם אסור לך לקנות מוצר שבדרך מישהו העלים מס?
אם התשובה היא כן עליך למות ברעב. אם התשובה היא לא אין קושיה.





שם השולח: יצחק, הר ברכה (האתר שלי) תאריך: 29/11/11, 10:17:47


ראיתי ששאלת אותי שאלה הבוקר.

לדעתי, בית חולים דתי זה אמור להיות אחד השיקולים בבחירת מקום המרפא.
האם צריך? לא. למה שיהיה צריך?

המגיב הלא-אלמוני אמר/ה...

א. כדאי לסדר את הבלוג כך שלינקים שמטקבקים שולחים יפתחו את הדף בלחיצה.

ב. יש הרבה מה להעיר בנושא, אבל נעלה נושא אחד לדיון: נניח שהרופאים מגדירים את זמן המוות מוגדר מהאמת או שהם רוצחים אנשים עם פיגור בכדי לספק את אבריהם לחולים, - האם יש מניעה מלקחת אברים של אנשים שנרצחו שלא כדין? (כמובן, השאלה מותנת בזה שיש הרבה יותר חולים הזקוקים לאברים מאשר המפגרים, לצורך העניין, כך שגם מבלי שאטול את האברים היו הורגים אותם שלא כדין ולא כצדק).