מתוך: קורות חיי הגאון רבי שלמה יוסף זוין, הקדמת נכדו לספר אישים ושיטות מהדורת ירושלים תשס"ז:
ומעשה ובאותה שנה רעב גדול שרר במדינה, ורצה סבא בפסח של אותה שנה מפני הרעב להתיר אכילת קטניות. כתב הוא תשובה ארוכה לחפץ חיים זצ"ל על התרת הקטניות, ולא עבר זמן מרובה ובא שליח מהחפץ חיים, ואמר לו שהחפץ חיים מסכים עמו, ובשנה זו יכול להתיר קטניות כפי הנראה בעיניו. לאחר זמן נפגש סבא עם בנו של החפץ חיים, הגאון ר' לייב זצ"ל, ונוצרה ידידות ביניהם, וסיפר לו ר' לייב, שבשעה שבא מכתבו לחפץ חיים, ישב לכתוב לו תשובה כדרכה של תורה. באמצע הפסיק ושלח ע"י שליח להודיע שהוא מסכים להיתר. ואמר החפץ חיים לבני ביתו: רב זה צעיר לימים הוא, אם אכתוב לו תשובה, סביר להניח שברבות הימים הוא יפרסמה. נמצא שהפסק שלי על הקטניות יהיה לדורות וזאת אינני רוצה, לכן העדיף לשלוח שליח. לימים, כשהיה סבא מספר מעשה זה, היה מוסיף, שאין כל ספק בדבר, שאם היתה לו תשובה מהחפץ חיים בודאי שהיה מפרסמה.
תגובה 1:
שם השולח: משה תאריך: 13/04/11, 19:00:19
בשנות המלחמה, כשרבבות יהודים ברחו מה*צונזר*ם והשתעקו בסמרקמד וטשקנט, והיה רעב בארץ, הם הבחינו איך אחיהם הבוכרים אוכלים אורז, והתירו לעצמם או לכה"פ לילדיהם, באמרם שאם הם אוכלים אותו בפסח, סימן שאין כ"כ בעיה.....
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 13/04/11, 19:32:03
אכן, משה, הבאנו סיפור מהתקופה ההיא מפיו של הרב יעקב אריאל, כאן: http://ravtzair.blogspot.com/2008/04/blog-post_13.html
הוסף רשומת תגובה