יום שלישי, 12 באפריל 2011

הרב הנחמד

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

לפני שבועיים עסקנו בהתלבטות הרב בנוגע לקיום קריאת מגילה בפורים לציבור לא-דתי, כאשר הקריאה לא תתקיים לפי כל גדרי ההלכה. אחת התגובות שקיבלתי למה שכתבנו שם, היא התגובה שלפניכם:

"השאלה ביסוד העניין הזה, היא: מה היעד הסופי? אם היעד הוא שגם החילונים יעבירו את חייהם עם קצת יידישקייט וקירוב לבבות, ויזכו לקיים לחצאין איזו מצוה פה ומצוה שם, נגזרת הגישה שאכן מוטב לתת להם מה שהם יחפצו בו גם במחיר של פשרה על הקפדת ההלכה. ואילו אם היעד הוא לקרב לחיים של תורה ומצוות, אמנם גם בזה אפשר לנקוט מדיניות של טיפין טיפין ומתוך שלא לשמה וכולי, אבל הגישה הנגזרת תהיה שגם במהלך הדרך יש להשתדל שהדברים יהיו דומים לשאיפה הסופית.

כלומר, האם אין זאת שכל התומכים כאן בגישה ה"ליברלית", הפתוחה, בעצם אינם מעוניינים בהפיכתו של הציבור הזה להיות שומר מצוות, ויצהירו בכל הזדמנות שיתבקשו שהם "חלילה" לא מתכוונים להחזיר מישהו בתשובה? אם כך, זו כוונתי שבעצם קריאת המגילה במקרה זה אינה אלא אקט של "צו פיוס" בין החברה החילונית והדתית, או בין הדת והחילונים, וממילא רק טבעי להסכים לפשרות ככל הנדרש לקיומו של ה"פיוס", שהוא העיקר והמצוות הן הטפל."

אני מוצא עניין להתייחס לתגובה זו, מכיוון שאני שומע שאלה זו בנוסחים שונים לעיתים תכופות. בין שאר עיסוקי יוצא לי מדי פעם לערוך חופה וקידושין לזוגות לא-דתיים דרך ארגון רבני צהר. קורה שפונה אלי אחד מבני קהילתי ושואל אם לדעתי ראוי לתרום לארגון צהר. "מה בעצם הם עושים?", אני נשאל. כשאני מסביר שאחד המיזמים הידועים של צהר זה לערוך חופה וקידושין לפי ההלכה לזוגות לא-דתיים באופן שהינו user-friendly, בן-שיחי יביע לא פעם תמיהה על דברי: "מה זה משנה מי עורך להם את החופה? העיקר שיתחתנו, לא? זה לא כאילו שהם יתחילו להקפיד על דיני טהרת המשפחה או משהו כזה בגלל שהרב היה אדם נחמד". לעיתים רחוקות, יעיז בן שיחי פניו לומר לי גם משהו בסגנון: "גם ככה שמעתי שיש רבנים שאומרים שבגלל שאצל החילונים מקובל לעשות חילופי זוגות, אז עדיף אפילו שלא יתחתנו ע"י חופה וקידושין".


בראש ובראשונה התשובה לשאלות אלו היא שישנה מצווה בתורה הנקראת "ואהבת לרעך כמוך", עליה אומר רבי עקיבא ש"זהו כלל גדול בתורה". פשטות הדבר היא שכמו שאם אני הייתי צריך לסיוע בקיום מצווה הייתי מעוניין ששכני יסייע לי, וכמו שאני מעוניין שהפקיד במשרד הפנים יתייחס אלי בנועם ובמתינות, כך אני משתדל לסייע ליהודי אחר לקיים מצווה שהוא מעוניין לקיים ואני מסביר פנים ליהודי הנדרש לכישוריי. גם אם מישהו יתחכם לומר שזה דווקא ב"רעך בתורה ובמצוות", ולא שייך כלפי מי שאינו שומר שבת, הרי שהכלל "כל ישראל ערבים זה לזה" בודאי שייך גם כלפי מי שאינו שומר שבת, ומסיבה זו בלבד ראוי לסייע לאדם אחר לקיים מצווה שהוא מעוניין לקיים. כך שגם "צו פיוס" הוא עקרון תורני שלא כדאי לזלזל בו.


זאת ועוד, גם אם מישהו לא מסתפק במצוות שבין אדם לחבירו, אפשר להצביע בבירור על "קבלות" לנחמדות גם בתחום המצוות שבין אדם למקום. קרה לי בעבר שזוג שחיתנתי התקשרו אלי כעבור שנה או שנתיים מחתונתם, כשלצערי כבר לא זכרתי איך הם נראים, ושאלו אותי אם ידוע לי איך אפשר להשיג אוכל כשר באיזה מקום נידח בחו"ל שהם נשלחים לשם מטעם עבודתם. או לחלופין, זוג שחיתנתי שהסתבר שגר בשכונה שלי, מגיע מאז לבית הכנסת שלי ביום זיכרון לקרוביהם וביום כיפור. סביר להניח שאילולא הייתי נחמד כלפיהם, לא הייתי רואה או שומע מהם יותר בחיים.


אך כל מה שתירצנו עד כה, עדיין לא עונה על השאלה המהותית: לאן אני שואף להגיע? אני מוכן להצהיר בכנות שהתשובה שלי לשאלה זו היא שאני אכן מתיימר להפוך אותו להיות שומר מצוות אבל אינני מתיימר להפוך אותו להיות דתי. ויש הבדל גדול בין השניים. בדרך זו אני מוכן לסייע לכל אחד לקיים את המצוות שהוא מעוניין לקיים בדרך הכי טובה שיש. האם ע"י קריאת מגילה "ידידותית" יבואו המשתתפים לשמור שבת? כנראה שלא. אבל אחרי שיתרגלו לבוא מדי שנה לקריאת מגילה "ידידותית" בפורים אולי יהיו מוכנים לשמוע על אסיפת קינות בתשעה באב או על קניית ובניית סוכה "בשביל הילדים" וכדומה. אני מאמין באמונה שלמה שדברי חז"ל אודות המאור שבלימוד התורה ובקיום מצוות אכן נכונים ושלאחר שאדם נחשף למאור הזה המאור רק ילך ויגדל.


בדור האחרון אנחנו עדים לתופעות שליליות מאד שהגיעו בעקבות חזרה בתשובה, תופעות שבגלל ה"הילה" שיש למילים "חזרה בתשובה" נמנעים בדרך כלל מלדון בהם בקונטקסט הזה. בתנועת חב"ד חלק גדול אם לא הרוב מה"משיחיסטים", דהיינו המאמינים בגלוי שהרבי עודנו בחיים, הינם חוזרים בתשובה. החוזרים בתשובה בחברה החרדית הביאו על עם ישראל את נשות השאלים והרעלות מחד ואת ריבוי נוער השוליים מאידך. תופעות אלו אינן ראייה שתנועת התשובה הינה תנועה שלילית, אך דומני שיש בהן בכדי להציב סימן שאלה האם לא כדאי לנסות דרך אחרת.


אסיים באנקדוטה קטנה. לפני חמש שנים העברתי סדרת שיעורים בנושא "ארון הספרים היהודי" לקבוצה קטנה של אנשים לא-דתיים. לא פעם בשעה שהייתי מגיע לשיעור, המשתתפים היו מסיימים את שיחתם בדבר מסעדות הטרפה באזור שהם אכלו בהן בשבת שעברה. הקבוצה התפרקה בסוף השנה ודי איבדתי קשר עם חבריה. לפני מספר שבועות אחד מחברי אותה קבוצה היה בין המארגנים של אירוע קריאת המגילה, בשיתוף עם רב בשכונת מגוריו. באירוע זה השתתפו למעלה משלוש מאות לא-דתיים, הלא זה האירוע שבו עסקנו בטור לפני שבועיים.

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: מישקה תאריך: 12/04/11, 20:05:56ראשית: "ואהבת לרעך כמוך", זו מצווה שיש אינסוף דרכים לקיימה, חלקן טריוויאליות וחלקן מורכבות יותר, אבל בוודאי שלא ניתן לטעון שכל מיזם החופות של צהר - אנקוט בדוגמא בה השתמשת - נובע מרצון לקיים את המצוה הזאת.
שנית: צו פיוס הוא דבר חשוב ללא ספק, אך השאלה היא האם הוא חזות הכל, והאם (לפי המונחים הצבאיים) הוא מטרה או יעד. לא פקפקתי בתועלת שיש לכל פעילות בתחומים אלה, תועלת במישורים שונים, אלא תהיתי האם בכך בלבד מסתכמים הדברים, והאם למעשה קיום המצוה הספציפית אינו אלא כלי שרת עבור אותו צו פיוס.

שם השולח: מישקה תאריך: 12/04/11, 20:09:13נכון שהמונח "דתי" בימינו הוא גם בעל משמעות סוציולוגית ולא רק תיאולוגית, ושבזרם ה"חזרה בתשובה" יש גם בעיות למיניהן. בשאלותיי לא התכוונתי שיש מקום לחשוב שבכל הזדמנות כזאת צריך גם להטיף ולהרצות בסגנון של "ערכים", אבל להרגשתי במקרים רבים הנסיון הוא להסתיר ככל האפשר קיומה של שאיפה שהם יתקדמו לחיים של שמירת תורה ומצוות מלאים. ייתכן כמובן שיש גם היגיון פרקטי רב בנסיון זה, אך ייתכן גם שהפרקטיקה אינה המניע היחיד לקיומו.

שם השולח: א תאריך: 12/04/11, 21:07:16בני שתי קביעות מדהימות בנוגע לחוזרים בתשובה.
באותה מידה ניתן לטעון: הציבור הצינוי דתי הביא עלינו את תופעת הפריצות- נשים דתיות במכנסים חולצות לא צנועות ובלי כיסוי ראש, ואת תופעת הליבוביצ'יזם שמאמין רק בעול תורה בלי עול מלכות שמים. אמנם אין בזה בכדי לטעון שהציונות הדתית מגונה, אבל אולי כדאי לנסות דרך אחרת?
האם אתה באמת מאמין שלקיים את כל התרי"ג זה טוב? אם כן- ואהבת לרעך כמוך- תעביר את זה הלאה.

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 13/04/11, 04:38:58א,
מה אתה אומר בעצם, שאין שום קשר בין ריבוי נוער השוליים לבין זה שהוריהם שינו את אורחות חייהם באופן קיצוני?
אני מאמין שלקיים תרי"ג זה טוב, אבל אני גם רואה ששינוי חריג באורח חיים מביא אתו הרבה מאד סכנות (כל מיני ערכים לא-יהודיים כמו: שלום בית, חינוך, ועוד).

שם השולח: ה"א תאריך: 13/04/11, 06:21:44אשמח אם תסביר את ההבדל לדעתך בין יהודידתיובין יהודי שומר תורה ומצוות.
האם לא מדובר בהבדל סמנטי בלבד ?

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 13/04/11, 11:53:56יש בקהילתי אנשים לא מעטים שלדעתי הם שומרי מצוות, אך הם לא דתיים בהשתייכות המגזרית.

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 13/04/11, 20:00:49מישקה,
מיזם החופות של צהר, ובעצם כל ארגון צהר, התחיל לפעול בדיוק מתוך מחשבה של אחדות העם ועזרה הדדית. אני חושב שאפשר להכליל את זה תחת "ואהבת לרעך כמוך".

אינני יודע מה ההבדל בין מטרה ליעד, אך לי ברור שזה גם אמצעי אבל גם מטרה בפני עצמו.

אינני יודע לגבי ההסתרה. אני בכל אופן יכול להצהיר שאת הדברים שכתבתי כאן אמרתי לאותה קבוצה של לא-דתיים שנתתי להם שיעורים בשיעור הראשון כשהצגתי את עצמי ואת השקפת עולמי.

שם השולח: יוקי תאריך: 18/04/11, 08:38:57בתור מי שערך כבר חופות רבות דרך צהר, אני רוצה להוסיף עוד נקודה.
התחושה שיש לי, כאשר אני מסרב לקבל כסף, על אף שמציעים לי, היא של קידוש ה', במובן הכי פשוט של המילה.
כאשר אדם שמזוהה עם ה"דת", זו שבשמה מכריחים גם את הציבור החילוני לערוך חופה כדת משה וישראל (ואין לי עם זה שום בעיה), מראה, שאין לו כאן שום אינטרס אישי, והוא משקיע כמה לילות מזמנו, אך ורק לטובת בני הזוג, אז היחס לרבנים, לציבור הדתי בכלל, ול"דת" בפרט, הופך להיות חיובי יותר. זהו קידוש ה', גם אם הם לא ישמרו שום מצווה