יום שבת, 31 באוקטובר 2009

לא תתגודדו ואמירת קדיש

סיפר לי רב של קהילה אשכנזית (ספרד) גדולה במרכז הארץ שבתחילה המנהג בבית הכנסת היה שכל האבלים אומרים את הקדיש במקומם ובקצב המתאים להם. כשהוא נכנס להיות הרב, הוא דיבר על הבעיות הנוצרות כתוצאה ממציאות זו וביקש שכל אומרי הקדיש יתרכזו סביב הבמה ויאמרו את הקדיש בקצב אחיד.
לאחר שהקהילה הסתגלה לשינוי, הרב דרש עוד דבר: שאומרי הקדיש האשכנזים יחכו לחבריהם הספרדים כשהללו אומרים "יהא שלמא רבא מן שמיא חיים ושבע וכו'", כדי שכולם יסיימו "ואמרו אמן" באותו הזמן.
מספר חברים מלומדים בקהילה לא אהבו את בקשתו של הרב. הם סמכו את דבריהם על דבריו של הג"ר משה פיינשטיין (אגרו"מ, או"ח ד, לד, תשל"ז):
הנה האיסור בבית הכנסת אחת לאיזה אינשי לשנות ממנהגי המקום בדברים הניכרים, איכא שני איסורים: חדא, מלאו ד'לא תתגודדו', שנדרש... גם לענין דלא תעשו אגודות אגודות... ושנית מהדין אל ישנה מפני המחלוקת... ודין זה הוא אף במנהגים שאיכא בהו איסורא קצת, וכל שכן באיסורים גמורים, כמו בתפילין בחול המועד...וכן הוא שינוי הנוסחאות, שאיכא טעמים לכל נוסח ונוסח - אסור, אף שאולי איסור לא תתגודדו ליכא, משום שליכא חלוקים בעיקרי נוסח הברכות והתפלות, איסור השני שאל תשנה מפני המחלוקת ודאי איכא. ואם רוצה לומר וידוי קודם נפילת אפים הוא דוקא בלא שום היכרא לאחריני, שהוא בלא הכאה על הלב...שלא ישנה כלום ממנהגי בית הכנסת כשהוא מתפלל בבית הכנסת, אף שלא לפני התיבה, לבד...אמירת וידוי בלא הכאה על הלב, שלא ניכר.

לדבריהם, אמירת הקדיש היא דבר ציבורי ובמקום שהרב ידרוש מהאשכנזים לחכות לספרדים, על הרב לדרוש מהספרדים להתאים את עצמם למנהג המקום ולומר קדיש לא תוספת "חיים ושבע וכו'" (יש להדגיש שבית כנסת זה הוא במובהק בעל מנהג אשכנזי, ולא מנהג ה"שוק" וכד').

הרב עמד על דעתו שהגישה הנכונה איננה לכפות על הספרדים את שינוי מנהגם אלא לדרוש מהאשכנזים לקבל בהבנה את הספרדים. לא היתה לי הזדמנות לשמוע את כל נימוקיו של הרב באותה פגישה קצרה לכן את נסיוני להסביר את דעתו של הרב אני כותב מהרהורי ליבי (ואם הרב המדובר מעוניין להוסיף ולהרחיב הוא מוזמן לעשות זאת):
א. הקדיש הוא דבר מאד אינטימי, לפעמים האבל מרגיש שאם הוא לא יאמר את הקדיש כמו שצריך ובדיוק באופן שאביו/אמו היו רוצים הם פוגעים ח"ו בזכרונם. לומר לאדם לשנות מהאופן בו הוא אומר את הקדיש יכול להיות פגיעה ישירה למרכז העצבים שלו.
ב. כהמשך לא', יש אנשים שלמדו להגיד קדיש באופן מיוחד בכדי שיוכלו לעשות זאת בציבור - גם אנשים שמעולם לא עברו לפני התיבה ואינם רגילים בכלל להגביהה את קולם בפני הציבור. לדרוש ממנו עתה לשנות זאת, גם כן יכול להיות דבר שאיננו פשוט כפי שהוא נשמע.
ג. גם אם אפשר להשפיע על אומרי הקדיש הספרדים מבין חברי הקהילה והמתפללים הקבועים בה, לא ניתן להשפיע על אורחים ועל אומרי קדיש מזדמנים. בודאי שאין עניין "להעניש" את מי שאומר קדיש באופן השונה ממנהג המקום. במידה ותשעה מבין עשרה אומרי קדיש לא יחכו לעשירי יש כאן מעין התנכלות: 'אתה לא עושה כמונו אז אנחנו לא נחכה לך', ובמיוחד אם מדובר באורח או באדם שהגיע במיוחד לומר קדיש. משמעות הדבר הוא שהשאלה והתובנה שיש לחכות לאותם אומרי קדיש ספרדיים בכלל איננו שאלה הלכתית של איך אמורים לנהוג במקום בו יש בעלי מנהגים שונים, אלא שאלה של נימוסים אלמנטריים - יש כאן אנשים שמתנהגים אחרת (זו עובדה שלא ניתן לשנות), איך אמורים להתנהג כלפיהם בנועם או במקל חובלים?

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: חמוטל תאריך: 31/10/09, 20:02:55


לא הבנתי איך אתה מתמודד עם אל תשנו מפני המחלוקת. מדבריך ניכר שדעתך היא שזה תלוי ציבור והוא יכול למחול על כך ולהחליט שאין מחלוקת. האם זו סברה מבוססת?
עם כל חוסר הנעימות והיכולת והאפשרות מ"מ אם יש איסור לשנות מפני המחלוקת כך צריך לנהוג.
כל הסברות שלך קיימות גם בבתי כנסת חרדים ושם מקפידים מאוד על הנוסח של כל עדה ועדה ותאמין לי שאנשים מסתדרים.
אבל לענ"ד נראה שמפני המחלוקת אינו תלוי ציבור אלא הכרעה של חז"ל שחשש מחלוקת גורם לנו לקבוע מנהג ודין שאין לחלוק עליו ואז אין יותר מחלוקת כי כך המנהג מימים ימימה ואין זה כלל תלוי ציבור. אם זה היה תלוי ציבור הרי כל התקנה מפני המחלוקת היתה מאבדת מהערך שלה לחלוטין.וזאת משום שהיתה מתעוררת מחלוקת האם למחול או לא.
ואם דעתך שערכים אלו דוחים את מפני המחלוקת צ"ע מניין לך. אם מפני כבוד הבריות, מחלוקת גורמת לכבוד בריות פחות יותר מהכל. ואין לוותר על מפני המחלוקת בגלל אורחים שמגיעים פעם ב ואינם יודעים מה המנהג ובגלל זה לקבוע דין קבוע כנגד היסוד של מפני המחלוקת.
או שאולי אתה חולק על עצם המושג מפני המחלוקת בקיצור לא הבנתי מה דעתך.





שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 31/10/09, 20:29:00


את צודקת לא הייתי מספיק ברור - הוספתי עכשיו עוד משפט וחצי כדי להבהיר.





שם השולח: יוחאי תאריך: 01/11/09, 07:27:05


נפשית אני מזדהה עם הגישה שהצגת, אולם מצד שני, כל הטעמים שהבאת הם מצד ההגיון וה"סברא הפשוטה" ולא מהרובד ההלכתי "נטו". האם די לנו בטעמים מסוג זה כדי לבטל את דברי הרב פיינשטיין? אני לא בטוח.
אני יודע שזה סגנון רווח היום (למשל בשו"תים של מו"ר הרב שרלו). ויש כאן מקום לדיון בנושא.





שם השולח: ירון אטיאס תאריך: 01/11/09, 14:30:02


מנסיוני בבית הכנסת האשכנזי שבו אני מתפלל לרוב, אף לאחר שהרב קבע שכולם אומרים קדיש סמוך לתיבה, זה לא עוזר. עדיין כל אחד אומר קדיש בקצב שלו. משום מה בבית הכנסת המקורי שלי (ספרדי) זה תמיד עובד.





שם השולח: ברוך אלסטר תאריך: 01/11/09, 16:27:46


חמוטל ויוחאי,

אני לא מבין מה הבעיה - אין כאן שום הצדקה של מי שפועל בניגוד למנהג ביהכ"נ, אלא התחשבות שלא לפגוע במי שעושה כן. אין שום איסור למי שאומר קדיש אשכנזי לחכות למי שלא עושה כן. זה לא שהרב התיר למישהו ששאל אותו לומר קדיש בנוסח ספרדי בביהכ"נ.

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: חגי תאריך: 02/11/09, 10:40:39


הילקו"י פוסק שספרדי המתפלל עם אשכנזים רשאי לומר את נוסח "יהא שלמא רבא" הקצר כדי שיגיע ל"ואמרו אמן" עם כולם, אבל אין לו לשנות בשאר המקומות (כגון "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה")




שם השולח: חנן תאריך: 03/11/09, 14:39:42


נראה לי, כמו שהעירו אחרים, שאין כאן חשש להלכת איסור השינוי. הרב לא דרש מהמתפללים האשכנזים לשנות את אמירת הקדיש שלהם, אלא רק לעצור בדיבורם לכמה שניות, דבר שקורה גם במצב רגיל בבית כנסת שבו פועלים רק לפי הנוסח הקצר, כאשר יש אדם שאומר את הקדיש בצורה איטית יותר, נאלץ להשתעל או להתעטש, או התבלבל באמירתו. זה אינו שינוי במנהג כלל, ולהפך: זוהי חזרה למסורת המתועדת לא רק בקהילות ספרד אלא באשכנז של אמירה משותפת ("במקהלה") של חלקים בתפילה. אבל, זה בסדר. אני מניח שגם לרב הזה יקראו ניאו-רפורמי.





שם השולח: משה תאריך: 13/11/09, 03:38:38


חגי
האם תוכל לציין מראה מקום מדוייק לדברי הילקו"י ?