שביבים (נח) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.
בדיקת ה-די. אן. אי. של ר' סעדיה גאון
לומדי הדף היומי ודאי מכירים את המקרה עם רבי בנאה [בבא בתרא נ"א עמוד א'] :[בעברית] מעשה באחד ששמע את אשתו אומרת [מסבירה] לבתה: מדוע אינך צנועה באיסור? [משום ש] אותה אישה [כלומר, אני, האם] עשרה בנים יש לה ואין לי מאביך אלא אחד. כשמת [האבא] אמר להם : כל נכסי [אני מוריש] לבן אחד . לא היו יודעים למי מהם. באו לפני רבי בנאה . אמר להם: לכו חיבטו [הכו] קבר אביכם עד שיעמוד ויגלה לכם למי מכם [הניח את רכושו]. הלכו כולם . אותו שבנו היה לא הלך. אמר להם [רבי בנאה] : כל הנכסים של זה [של הבן שלא הלך להכות על קבר אביו, שלבו לא נתן לו לעשות מעשה שכזה]...
בילקוט ביאורים [ עמוד רי"ט] על הדף, מביא את "אליה רבה" שמצטט מ"ספר חסידים" [סימן רלב] "שהיה אחד שהלך למדינת הים עם עבדו, ואשתו הייתה מעוברת וילדה בן, ולאחר זמן מת האדון והחזיק העבד בכל נכסיו. בא הבן לתבוע את הנכסים, ואמר [לו] העבד שהוא הבן האמיתי והנכסים שלו. ופסק רב סעדיה גאון שיקיזו דם מכל אחד [מהבן ומן העבד] ויניחו כל אחד בספל אחר, והביא עצם מהאב והניח בדם העבד ולא נבלע הדם בעצם. ואחר כך הניחו את העצם בדם הבן ונבלע דמו בעצם. ופסק רב סעדיה גאון שהממון שלו ולא של העבד. שכן, מאחר ונבלע הדם בעצם, הרי זה מוכיח שהוא בנו והם גוף אחד.
יש להניח כי כל בדיקה מדעית תאשש את הקביעה של רב סעדיה גאון.

בסגול או בקמץ?
בסידור "רינת ישראל" ובמחזורי "רינת ישראל" וכן בסידורים של האדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך, מנוקדת האות גימל ב"ומוריד הגשם" בתפילת שמונה עשרה, בסגול ולא בקמץ. והנה, מסתבר, שכמה מחשובי הפוסקים בני זמננו וביניהם הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל סבורים, כי "צריך לומר בקמץ תחת הגימל כי סוף עניין הוא, שצריך לומר בקמץ". ובשו"ת "אבן ישראל" קובע נחרצות רבי ישראל יעקב פישר זצוק"ל: "ובוודאי צריך להיות כן בכל התפילות מוריד הגשם בקמץ וכל המשנה ידו על התחתונה".
ובקובץ תורני-הלכתי "מבקשי תורה" כותב הרב יוסף יצחק פרלמן שליט"א [ר"מ במתיבתא "מנורה" –לונדון] : "והנה למיטב ידיעתי בכל סידורי אנגליה הישנים של בני אשכנז , מופיעה תיבת הגשם כשהגימל קמוצה, ואולם רק לבני ספרד ולחלק מהחסידים , מופיעה תיבת הגשם כשהיא בסגול תחת הגימל, וכן נפוץ בכל סידורי ארץ ישראל וגם בסידור הוצאת ארטסקרול [בסגול] ."
ומספר רבי שר-שלום מרזל שליט"א [מתפרסם בקובץ] ממקורביו של הגרי"ש אלישיב שליט"א, כי בשנת תשמ"א, בבית כנסת "תפארת בחורים" החזן שינה והחל לומר הגשם בסגול "ורבינו מרן שליט"א תיקנו לומר כתמיד בקמץ." הרב מרזל יוצא נגד מחבר קונטרס "ברכת החיים" "שרצה לכוף מנהגו על זולתו" [לומר בגימל סגולה] אך מוסיף: "על כן כל אחד יחזיק במנהגו שהוא קיבל מאבותיו ורבותיו ואל ישנה, כאשר פסק הרה"ג האדיר, פוסק דורנו, מו"ר רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א ואל יזלזל בזולתו".

לא רק "פיטום הקטורת" או חיסונים
אל המקובל האלוקי, הקדוש והטהור, רבי צבי הירש מזידיטשוב [בן הגאון "המופלג בשבע חוכמות", ר' יצחק אייזיק מסאפרין זי"ע שהיה נין ונכד לרבנו בעל תוספות יום-טוב ורבנו השל"ה הקדוש, שייחוסם עד הלל הזקן], נהרו אלפי ישראל. כל אחד עם צרותיו האישיות, ביקש להיפקד בישועה ורחמים.
בעיר זידיטשוב עצמה הייתה פורצת לעתים קרובות "חולי בילדים", והרבה ילדים נפטרו במגיפות הללו. וכך מסופר ב"עשר קדושות": "והיה שם בעל בית אחד שהיה לו בן יחיד, בו זכה בזכות תפילותיו הבוקעות רקיעים של הרבי מזידיטשוב. ואף הילד הזה חלה באותה מגיפה רח"ל. ויבוא אביו בליל שבת בעת שהיסב הרבי לשולחנו הטהור עם חסידיו וצעק מרה שבנו יחידו קרוב לשערי מוות רח"ל.
קם הצדיק מכסאו ופנה אל המלאך הרע הממונה על המחלות בקול רעש גדול בזו הלשון: [תרגום מיידיש]" "שייגיץ" [כינוי לגוי פרחח חלופה לשקץ] שכמוך. אצלי כתוב בתורה "ותחיין את הילדים" אז אתה תלך ותמית ילדים קטנים? אני אקרע אותך לחתיכות! אני אוביל אותך למקום אשר לא עבר שם איש! תסתלק מזידיטשוב ! בזידיטשוב לא תיראה עוד המחלה הזאת." ואז פנה לאבי הילד ואמר: "לך לביתך, ותמצא את ילדך בריא". וכדבריו הקדושים כן היה וגם מגיפת "חולי הילדים" לא הייתה עוד בעיר זידיטשוב.