מדרש לפרשת משפטים

מה כתיב למעלה מן הענין: "ולא תעלה במעלות על מזבחי". וכתיב: "ואלה המשפטים" וכי מה ענין זה אצל זה? וכי ערותן של כהנים היתה מגולה, והרי כתיב (שם כח): "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה"?! אלא, אמר רבי אבינא: כשם שהזהיר הקב"ה את הכהנים, שלא יהו פוסעין פסיעות גסות על גבי המזבח, אלא יהו מהלכין עקב בצד גודל, כך הזהיר הקב"ה את הדיינין, שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין:

[אולי מישהו יכול להסביר לי. יש גרסאות של מדרש רבה שבפרשת משפטים המדרש מתחיל רק מ"אם כסף" ולא מתחילת הפרשה. ראו כאן לדוג'. מישהו יודע מדוע זה?]

המדרש פותח כמו הרבה מדרשים אחרים בשאלת סמיכות הפרשיות: מפני מה נסמכה פרשת משפטים לסוף פרשת יתרו, ובייחוד לציווי "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו" המסיימת את פרשת יתרו? תשובת המדרש היא שכשם שאסור לפסוע פסיעה גסה בעלייה למזבח, אך אסור "לפסוע פסיעות גסות בדין".

אך במדרש יש עוד משהו. יש שאלה: "וכי ערותן של כהנים היתה מגולה"?! הם הרי לבשו מכנסיים - אז מה פשר המשפט "אשר לא תגלה ערותך עליו"? במבט ראשון, לא ברור מה תשובת המדרש לשאלה זו.

נתחיל מההתחלה. בסוף פרשת יתרו נצטוו בנ"י "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו". מה פשר הציווי הזה? פשט הכתוב הוא שכאשר אתה מתכוין לבנות מזבח (זה הרי מה שמדובר בפסוקים הקודמים לפסוק זה), את הגישה למזבח אין לבנות בצורת מעלות-מדרגות אלא בצורת כבש וזאת כדי שהעולה למזבח לא יגלה את ערותו בשעה שהוא עולה. פסוק זה על פניו איננו מדבר על המזבח בבית המקדש, אלא על כל מזבח שיבנו אי פעם, החל מהמזבח תחת הר סיני, וכלה בבמה הגדולה שבנה שלמה. סביר להניח שחלק מהמשתמשים במזבחות אלו לא לבשו מכנסיים, והציווי "אשר לא תגלה ערותך עליו" בהחלט היה רלוונטי.

אך משנבנה בית המקדש והעבודה עברה להיות נחלת הכהנים לבדם, הציווי הזה איבד את משמעות. המזבח כבר היה בנוי, והכהנים גם ככה לבשו מכנסיים, אז במציאות כזו מה הפסוק הזה בא ללמד אותנו?

במצב זה הפסוק קיבל פנים חדשות. כחלק מהאיסור לעלות במעלות למזבח, יש להוסיף גם את האיסור לעלות למזבח בפסיעה גסה. כך מובא במכילתא (מדרש הלכה) על פסוק זה (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה יא):
ולא תעלה במעלות על מזבחי. מכאן אמרו, עשה כבש למזבח; אין לי אלא עלייה, ירידה מניין, ת"ל אשר לא תגלה ערותך עליו, הא לא עלייה ולא ירידה גרמה אלא כסוי גורם. ר' ישמעאל אומר אינו צריך, והלא כבר נאמר (שמות כח מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה וגו', ומה ת"ל אשר לא תגלה ערותך עליו, שלא יפסע בו פסיעה גסה, אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל.

כשזה ההבנה המחודשת של הציווי, יש להבין דבר נוסף. האיסור לעלות בפסיעה גסה למזבח איננו איסור טכני בלבד, אלא איסור עקרוני. אדם המעוניין לעלות למזבח ה', אל לו לעשות זאת בפסיעה גסה - מזבח ה' איננו סובל גסות בקרבתו. הדיינים, שמקומם גם כן אצל המזבח גם כן צריכים לדעת עיקרון זה - באם הם מעוניינים להיות במעמד זה אל להם לפסוע פסיעות גסות בדין.