שמי שמעון ואני דוקטורנט לפיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלם. גדלתי וחונכתי בעולם הדתי ציוני (שבט המבשר למי שרוצה לחשב את הגיל) ומזדהה עם השקפת העולם של תורה ומדע כפי שהיא באה לידי ביטוי בתורתו של הרב סולוביציק. קורא באדיקות את ה"הרהורים בלוג" ושותף לחזון להשכיל להוציא מהאינטרנט את מירב הפוטנציאל להרבות קדושה בעולם.
במידה ויתגלגלו הדברים לכדי פינה קבועה (ויש להניח שתהיה משקל גם למשוב שלכם) אני מתכנן לעסוק בכמה נושאים שנמצאים על קו התפר בין תורה ומדע. אני יודע שזה נושא קצת רגיש (אם אינני טועה זה אחד מהנושאים שתרם לנסיקתו של ה"הרהורים בלוג" בזמנו) אולם ככלל אני סבור [כמו גם חיל ההנדסה] שכשמגלים מטען חבלה עדיף לפוצץ אותו פיצוץ מבוקר מאשר להשאירו לנפשו, ועוד נדון על זה בע"ה בהמשך. בינתיים בטור הראשון עדיין לא נקפוץ למים ואני רק אכתוב סקירה קצרה על ערב מעניין שהיה רק לפני כמה ימים בירושלים.
ביום שני שעבר עלינו לטובה (ברגע האחרון של השקט לפני הסערה) התקיים ערב עיון לכבוד צאת הספר "תורת אמך" של הרב ד"ר יהודה ברנדס בבית המדרש בבית הספר התיכוני תורני ע"ש הימלפרב. (לינק להזמנה, למי שלא מצליח לראות)
תוכנית הערב כלל דברים שנשאו הרב סבתו והרב שרלו, קטע וידאו וקטע נגינה ולבסוף דברי סיכום של הרב ברנדס. טרם הספקתי לקרוא את הספר, אפילו לא הספקתי לקנות, כל העותקים שהיו למכירה במקום נחטפו כמו לחמניות טריות לאחר דברי התשבחות של הרב סבתו והרב שרלו. שניהם ציינו שהם קראו את הספר מתחילתו ועד סופו, דבר שהוא לא מובן מאליו בספר דרשות על פרשיות השבוע ללא מבנה עלילתי. בקורת מאוד מחמיאה ניתן למצוא כאן.
את תחילת דבריו של הרב סבתו קצת פספסתי. ממה שהצלחתי להבין הוא דיבר לגבי התוכן והמסרים שהדרשן צריך לחפש. בהמשך דבריו הוא ציין שתי נקודות חשובות שראוי לכל דרשן לשים אליהם לב. הראשון פריסה רחבה של מקורות. מכיוון שלעולם לא תדע מה יצליח לחדור לנבכי נשמתו של שומע הדרשה חשוב לנסות לגעת בקשת רחבה של מקורות וסגנונות כדי שכל אחד יוכל למצוא משהוא שמדבר אליו.
השני לגבי יחסי הגומלין והאינטראקציה עם הקהל. הוא סיפר שסבו לא היה מדקלם מראש את דרשתו בכדי להתכונן וכשאלו מדוע, ענה שהוא איננו יודע מי יהיו הקהל. התאמת אופי הדרשה לסוג הקהל, גודלו, מצב רוחו ועוד כל מיני פרמטרים הייתה חשובה לו גם אם על פניו נראה שהם משתתפים רק באופן פאסיבי.
מבין הדברים עלה גם המסר שלא לזלזל בחשיבות הדרשה. הכנה והשקעה והגשה נכונה יכולה לפעמים להשאיר רושם ארוך טווח בנפשו של השומע.
הרב שרלו לעומתו הדגיש דווקא את החשיבות של השיעור התורני לעומת הדרשה. הוא דיבר על החשיבות שתהיה שיעור פרשת שבוע, שעוסקת ב: פרשת השבוע! הוא גם מנה כמה דגשים חיוניים בשיעור כזה- מאתגר אינטלקטואלית, וקצר במידה כזו שמשאיר את השומע עם טעם של עוד, וציין שדרשותיו של הרב ברנדס דווקא עונים על כל הקריטריונים הנ"ל.
קטע הוידאו כלל קטעים קצרים מדרשות של שבעה או שמונה דרשנים מסגנונות שונים ומגוונים (ביניהם לפי סדר אקראי: הרב עובדיה יוסף, הרב בני לאו, הרב ברוך מרדכי אזרחי, הרב אמנון יצחק, הרב מרדכי אלון ועוד שנים או שלושה שאני לא זיהיתי). העורכים נתנו (בצדק!) לדברים לדבר בעד עצמם. הוא נתן הרבה חומר למחשבה מבלי שהיה צורך להוסיף אפילו מילה.
דברי הסכום של הרב ברנדס כשמם כן היו. הוא התייחס לשני הפנים של הדרשן – הצד שלו שפונה כלפי הקהל שאליו התייחס הרב סבטו ושראוי לכינוי "דרשן" לעומת הצד שצריך להיות נאמן לטקסט שאליו התייחס הרב שרלו ושראוי יותר לכינוי העתיק "מגיד". הוא הסביר שתפקידו העיקרי של הדרשן/מגיד הוא להיות צינור. עבודה זו דורשת התבטלות מסוימת של ה"אני" והקשבה מצב אחד לתכנים שיוצקים לתוכו רבותיו ומצד שני לדרישה ששואבים ממנו הציבור מצד שני.
שתי תובנות לסיום
ראשית: אמנם אינני זוכה לדרוש תדיר לפני הציבור אבל בכל זאת אני חושב שיש לכל אחד מה ללמוד מהערב הזה. כולנו דרשנים גם אם ה"ציבור" שלנו מורכב מילדינו ומשפחותינו. הרבה אפשר להרוויח אם נשים לב לנקודות הקטנות והמעניינות שהועלו כאן.
ושנית: בין המכובדים שישבו בקהל הייתה גם דמות אחת חשובה מאוד מראשי ישיבות ההסדר שלהערכתי לא מספיק מוכרת לכלל הציבור. כוונתי לרב ישעיהו הדרי. שמו עלה פעמיים במשך הערב. הפעם השנייה הייתה בדברי הסיכום של הרב ברנדס. הרב ברנדס ציין שלמרות שלא מופיע בפתח הספר אזכור מפרוש של הכרת הטוב לרב הדרי צריך להיות ברור שחותמו טבוע על 80% מתוך התוכן. קודם לכן, שמו הוזכר בדבריו של הרב סבטו על הרוחב האינטלקטואלי. הרב סבטו ציין שבזכות הרב הדרי, שטיבל את דרשותיו במקורות שבזמנו לא היו מוכרים, זכה דור שלם להכיר ולהתוודות לשפת אמת ולר' צדוק. אני בעצמי זכיתי לפני שנים להתארח כמה פעמים בישיבת הכותל ועל אף שאינני זוכר את פרטי דרשתו של הרב במעלי דשבתא (לאחר התפילה והריקודים ליד הכותל) אני יכול בהחלט להעיד על אווירה מיוחדת סביב הדרשה והרגשה של הפלגה לעולמות קסומים.
אני אישית מקווה שעוד נזכה לראות איזה ספר ביוגראפי דוגמת "באמונתו". אם היה הדבר תלוי בי הייתי משגר מייד את אלישיב רייכנר למשימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה