מדרש לפרשת פינחס

"וידבר משה אל ה' יפקוד ה' וגו'" הלכה: אם ראה הרבה אוכלוסין של בני אדם אומר: בא"י אלהינו מלך העולם חכם הרזים. כשם שאין פרצופותיהן דומין זה לזה כך אין דעתן שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו וכה"א: (איוב כח) "לעשות לרוח משקל" - לרוחות של כל בריה ובריה. תדע לך שהוא כן שכן משה מבקש מן הקב"ה בשעת מיתה. אמר לפניו: רבש"ע! גלוי וידוע לפניך דעתן של כל אחד ואחד ואין דעתן של בניך דומין זה לזה, וכשאני מסתלק מהן בבקשה ממך מנה עליהם מנהיג שיהא סובלם לאחד ואחד לפי דעתו שנאמר: "יפקד ה'" - "הרוח" אינו אומר אלא "הרוחות".

המדרש מחולק לשני חלקים: חלק הלכתי וחלק דרשני. בחלק ההלכתי המדרש מלמד הלכה שיש לאדם הרואה אוכלוסיה גדולה של בני אדם לברך ברכת "חכם הרזים", המדרש ממשיך ואומר "תדע לך שהוא כן" מפרשת השבוע שלנו שמשה מבקש מה' שימנה איש על העדה ועם בקשתו זו הוא פונה בלשון "אלקי הרוחות" המלמד שאכן לבני אדם רוחות רבים ולכן יש גם לברך על כך.

הקורא מרגיש שהתפר בין שני חלקי המדרש הוא מעט קשה לניסוח ואנו ננסה לבאר זאת מעט יותר.

מה משמעות ברכת "חכם הרזים"? כך מסביר זאת המשנה-ברורה (סימן רכד):

שאין דעתן דומין זה לזה ואין פרצופיהן דומין זה לזה והוא יודע מה בלב כל אלו האוכלוסין:
כלומר, איננו מברכים על כך שהקב"ה ברא הרבה בריות, שאילו זה היה העניין היינו צריכים לברך אף כשאנו הולכים לגן-חיות או ספארי, אלא אנו מברכים על כך שהקב"ה יודע את הרזים - את הדברים הנסתרים בלב כל אחד ואחד מהאנשים.

אך מניין חז"ל ידעו שזו בכלל שבח להקב"ה שהוא "חכם הרזים"? הרי יש לנו כלל ש"מי ימלל גבורות ה' - (רק מי ש)ישמיע כל תהילתו" ואנו איננו יכולים להחליט מדעתנו מהו שבחו של הקב"ה. את התשובה לשאלה הזו נותן המדרש שלנו מפרשת השבוע שלנו.

ברור לכל אחד שאולי מנהיג צריך להכיר את פרצופיהן של מונהגיו אך הרבה יותר חשוב שהוא יכיר מה בלבם. המנהיג צריך להיות מתאים ברוחו לרוח הציבור אותו הוא מנהיג. לשם כך פונה משה רבינו להקב"ה בכינוי "אלקי הרוחות לכל בשר" - אתה הוא שיודע מה בלבם של בני האדם, ואתה הוא זה שיודע מי המנהיג הראוי להם - "יפקוד... איש על העדה". מכאן אנו רואים שזה שבח להקב"ה מה שאומרים שהוא היודע מה בלבות בני האדם, ומכאן למדו חז"ל, עפ"י המדרש, להתקין לנו את ברכת "חכם הרזים".