יום רביעי, 30 ביולי 2008

מדרש לפרשת מסעי

"אלה מסעי" משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום א' לרפאותו כשחזרו התחיל אביו מונה כל המסעות, ואומר: כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני, לכך נאמר "אלה מסעי":
המדרש נדרש לשאלה: מדוע התורה רואה עניין למנות את כל רשימת המסעות שביצעו בני ישראל במדבר? המדרש משווה את זה למלך שהיה צריך ללוות את בנו החולה למקום מרוחק על מנת שיתרפא. לאחר שהוא סיים ללוותו הוא הזכיר לו כל מקום ומקום שהם הלכו אליו. כך גם הקב"ה הזכיר לעם ישראל את כל המקומות בהם הם חנו במסע הארוך ממצרים ועד ערבות מואב.
נראה שהמדרש רואה ברשימת המסעות מעין סיכום וסיום לספר במדבר כולו. ישנה אפשרות להסתכל על ספר במדבר ולצטט מדברי הנביא ירמיה: "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". אך המדרש הזה רואה אחרת את ספר במדבר. ספר במדבר הוא החומש שלולי "מחלתו" של בן המלך (עם ישראל) היה מסתיים בפרשית "ויהי בנסוע הארון" שבפרשת בהעלותך. רובו של ספר במדבר בעצם "נולד בחטא" - חטאם של בני ישראל שלא היו מוכנים נפשית לכניסה לארץ וזהו מה שאומר המדרש "המקומות היכן הכעיסוני". לצורך ריפויים היה צורך להוליך אותם ארבעים שנה במדבר. חסד הנעורים שבני ישראל עשו עם ה', היה כנראה בסמוך ליציאתם ממצרים אך לאחר שנגזר עליהם ארבעים שנה במדבר היה זה חסדו של ה' שהמשיך ללוות אותם בכל הדרך הארוכה עד שהיו מוכנים להכנס לארץ.
לכן, עפ"י מדרש זה, התורה מונה את הרשימה הארוכה של המסעות. לומר לעם ישראל ראו את החסד הגדול והדאגה הרבה שדאג לכם אביכם שבשמים. אז ייתכן ורובו של ספר במדבר "נולד בחטא", אך על בנ"י להודות להקב"ה שלא עזב חסדו ואמתו עמם ו"בזכות החטא" הם זכו לליווי האישי עד שהם התרפאו.

אין תגובות: