הפעם הערה קצרה על מדרש קצר:
"וירא בלק" נוח לרשעים שיהיו סומין שעיניהם מביאין רעה לעולם. בדור המבול כתיב: (בראשית ו)" ויראו בני האלהים" וכתיב (שם ט) "וירא חם אבי כנען" וכתיב (שם יב) "ויראו אתה שרי פרעה" וכן כולם. וכאן "וירא בלק".
המדרש מייחס את הרעות בעולם לחוש הראייה של הרשעים. עד כדי כך שהמדרש קובע שהיה נוח לרשעים שהיתה ניטלת מהם חוש הראייה.
הדברים בודאי צריכים ביאור: גם אם נניח שבאמת הראיה הפיסית היא זו שגרמה לחטאם של דור המבול, של חם ושל שרי פרעה, קשה לומר ש"וירא בלק" מדבר על אותו הראייה. כאשר הכתוב אומר "וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי" לכאורה לא מדובר רק על הראייה הפיזית אלא יותר על הראייה הרוחנית - ההבנה וההפנמה של תוצאות מלחמת ישראל והאמורי. האם באמת היה שונה דעתו של בלק עם הוא היה סומא? מה אם כן כוונת המדרש בזה "שעיניהם מביאין רעה לעולם"?
נראה שצריך להסביר שעיניו של האדם זה החוש שמכניס את העולם לתוך האדם. אך בהבנת התמונה הנראית נכנסת גם אופיו ותכונותיו של הרואה. האדם שופט בעיניו כל דבר שהוא נפגש איתו. חוש הראיה איננו מספק לאדם רק אינפורמציה אלא מהווה טריגר לאדם לגבש את דעתו ותחושותיו כלפי כל דבר שהאדם רואה. בשונה מחוש השמיעה שקל יותר לאדם להיות מסופק אם הוא שמע נכון, בחוש הראייה האדם בקושי מסתפק וקל לו יותר להכריע את הדין על פי מה שנדמה לו שעיניו ראו.
לרשעים, אומר המדרש, "נוח שיהיו סומין", כי כל דבר שהם רואים הם מיד מפרשים ודנים בצורה של רוע ושל רשעות (ובדורנו צריך להוסיף גם ציניות). לכן קובע המדרש "שעיניהם מביאין רעה לעולם" המפגש הראשון שלהם עם המציאות כבר מתפרשת אצלם לרעה והמרחק בין מפגש זה לבין הפיכת "גזר דינם" להוצאה לפועל הופך להיות קצר ביותר.
הראיה אם כן איננו רק הראייה הפיזית והחושית, אלא כל תהליך עיבוד המידע המגיע לאדם. גם אם בלק לא ראה בחוש את אשר עשה ישראל לאמורי, החושים שלו אמרו לו שיש לפרש את המציאות כך שהוא דומה ל"כלחך השור את עשב השדה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה