יום שני, 3 במרץ 2008

מיקום הבימה בבית הכנסת

דברי ההלכה הכתובים בבלוג זה הינם להלכה ולא למעשה.

בבתי כנסיות רבים עזרת הנשים מוצבת בצד עזרת הגברים, נשאלת השאלה איפה ראוי להעמיד את הבימה (או העמוד) שממנו מתפלל החזן וקוראים בתורה. האם יש מניעה שהוא יהיה קרוב יותר אל עזרת הנשים או שמא עדיף שהוא יהיה דוקא במרכז עזרת הגברים? האם בכלל יש חשיבות הלכתית היכן להעמיד את הבימה או שניתן להשאיר זאת לשיקולי המעצב/ת?

הרמב"ם כותב בהלכות תפילה (פרק יא הל' ב-ג):
ובונין בו היכל שמניחין בו ספר תורה, ובונין היכל זה ברוח שמתפללין כנגדו באותה העיר, כדי שיהיו פניהם אל מול ההיכל כשיעמדו לתפלה. ומעמידין בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליה הקורא בתורה או מי אשר אומר לעם דברי כבושין כדי שישמעו כולם, וכשמעמידין התיבה שיש בה ספר תורה מעמידין אותה באמצע ואחורי התיבה כלפי ההיכל ופניה כלפי העם.

בביאור דברי הרמב"ם הללו התקשו כל נושאי כליו. הרמב"ם מחלק בין שלושה "כלים" הנמצאים בבית הכנסת: היכל, בימה ותיבה, בשניים מהם (ההיכל והתיבה) נתונים ספרי תורה. ברור שמה שהרמב"ם קורא היכל הוא מה שאנו קוראים היום ארון קודש. עוד מוסכם שהבימה בדברי הרמב"ם איננה "כלי" אלא מקום מוגבה, שעפ"י דברי הרמב"ם צריך להיות באמצע הבית. לגבי התיבה התקשו האחרונים בביאור דבריו. כנראה שבתקופת הרמב"ם נהגו שספר התורה שממנו קוראים היה מאוחסן בנפרד מספרי התורה האחרים שהיו נתונים בהיכל, וספר תורה זה היה נמצא בתיבה. התיבה היתה כמעין קופסא גדולה כמו זו שאנו משתמשים בו לקריאת התורה ובו היה ספר התורה שהיו קוראים ממנו.
הכסף משנה הסביר את המשפט האחרון בדברי הרמב"ם שהכוונה הוא שיש להעמיד את התיבה שממנו קוראים בתורה באמצע הבימה (המקום המוגבה) - ולא באמצע הבית כהבנה הפשוטה בלשון הרמב"ם (על אף שגם הבימה היתה באמצע הבית). הג"ר יוסף קאפח ועוד אחרונים אשכנזים חלקו על הבנה זו של הכסף משנה וסברו שהרמב"ם התכוון שהיו משתמשים בתיבה כמקום תפילה לחזן (והוא לא היה ממוקם על הבימה) וכאשר היתה מגיעה שעת הקריאה בתורה היו מזיזים את התיבה לאמצע הבית להיות על הבימה ושם היו קוראים בתורה כדי שישמעו כולם. הספרדים היום נוהגים כפי הבנת הכסף משנה בדברי הרמב"ם שהחזן והקורא בתורה שניהם עומדים על הבימה ואין מקום אחר לעמידת החזן בביהכ"נ. לעומת זאת, האשכנזים נוהגים כמנהג אבותם (וכפי שטרחו האחרונים האשכנזים להסביר בדברי הרמב"ם) שהחזן איננו עומד על הבימה בשעת התפילה.

עתה יש להתבונן מה המקור לדברי הרמב"ם שהבימה צריכה להיות באמצע. נראה מדבריו שהמקור הוא מסברת עצמו כפי שהוא כותב "כדי שישמעו כולם", ואם כך אם בית הכנסת בנוי באופן כזה שעדיין ישמעו כולם גם אם הבימה תהיה במקום אחר נראה שמדברי הרמב"ם אין מניעה בכך. כך כותב גם הכסף משנה על אתר:
ואל תשיבנו מהבימות שבונים בימים האלו בקצת מקומות בסוף בית הכנסת ולא באמצע... כי העמדה באמצע אינה מהחיוב אך הכל לפי המקום והזמן, שבאותם הזמנים שהיו בתי כנסיות גדולים עד מאד היו צריכים להעמיד הבימה באמצע כדי להשמיע לעל העם אך בזמנים הללו שבעונות בתי כנסיות שלנו הם קטנים וכל העם שומעים יותר נוי הוא להיות לצד אחד מלהיות באמצע.
סוגיה זו הנראית על פניה פשוטה ומעט שולית קיבלה חשיבות בראשית ימי התנועה הרפורמית. אחד השינויים שהרפורמים באירופה הנהיגו בבתי התפילה שלהם היה שהם מיקמו את הבימה בקידמת בית הכנסת בצמוד לארון הקודש, כדי שביהכ"נ יהיה דומה במראהו לבתי התיפלה של הנוצרים. בעקבות כך כל גדולי אשכנז חיזקו את המנהג למקם את הבימה דווקא במרכז בית הכנסת. החתם סופר (או"ח כח) בתשובה מנמק את הסתייגותו מדברי הכסף משנה בכך:
דמסברא נ"ל כיון שאנו מחזיקים הבימה שבה קורין פרשת הקרבנות כמו מזבח שמפני כן מסבבים הבימה בחג הסוכות כמו שסבבו את המזבח ואותו המזבח שעמד בהיכל לפני ארון הקודש שהוא מזבח הקטורת היה עומד באמצע הבית מכוון בין מנורה לשלחן. ויען שהבימה שלנו עומד בפנים כמזבח הפנימי ע"כ ראוי להעמידו באמצע ביהכ"נ לדמותו לביהמ"ק בכל האפשרי.
[לענ"ד דברי החת"ס צ"ע שכן הארון הפנימי היה אמנם מכוון באמצע הבית, אך רק לרוח צפון-דרום. לרוח מזרח-מערב הוא לא היה מכוון, ולא ברור איזה ראיה יש להביא מזה למקום העמדת הבימה ברוח מזרח-מערב.]
באגרות משה (או"ח ב' מא) הוא תמיה על החתם-סופר שהעדיף להשוות את הבימה למזבח הפנימי ולא למזבח החיצון, ולדעתו היה מספיק להשוותו למזבח החיצון בכך שמקומו מכוון ביותר (על אף שהוא לא היה באמצע). מתוך כך פוסק ר' משה פיינשטיין שיש מקום להעמיד את הבימה גם שלא במרכז בית הכנסת כל עוד יהיה מספיק מקום בין הארון לבימה בכדי שיוכלו לסובבו בשעת ההקפות.
כל האמור בפיסקה הקודמת נסוב על אמצע ברוח מזרח-מערב, ואילו אנחנו שאלנו לעניין הזזת הבימה מהאמצע ברוח צפון-דרום. על אף שדווקא לרוח זו יש יותר מקום ללכת בעקבות דבריו של החתם סופר ולהעמיד את הבימה באמצע רוח צפון-דרום כדי שיהיה דומה למזבח הקטורת. בכל זאת נראה שאין מניעה של ממש, כפי שמעיד הכסף משנה שמאז ומעולם לא נהגו כדברי החתם-סופר, והעיקר הוא שישמעו כולם את קריאת התורה והתפילה.
לכן יש ראשית לאמוד מהיכן בבית הכנסת ישמעו כל הקהל באופן המקסימלי ולאחר מכן יש לקחת בחשבון גם את דעתו של החתם סופר וגם שיקולי נוי וכד' וכך להחליט על המקום האופטימלי להעמדת הבימה.


ראה כאן לעניין פולמוס שהשתתף בו הרב קוק בדבר מיקום העמדת הבימה בביהכ"נ בזכרון יעקב.

לעניין הלכות נוספות שבהם יש דמיון בין בית כנסת לבית המקדש ראה רשימתינו הקודמת: פתחי בית הכנסת - דלתות. ראה גם בדברי הרב צבי שכטר בארץ הצבי (סי' יב) שמביא דינים נוספים בהם ביהכ"נ צריך להיות דומה למקדש. [וקצת צ"ע על דבריו שם שכתב שראוי שהארון לא יהיה במקום הבולט החוצה שאז הוא חולק רשות לעצמו כשם שהארון בבית המקדש לא היה בחדר בפני עצמו. והדברים קשים מנשוא שהרי בבית המקדש הראשון היה קיר שחלק בין הקודש לבין קודש הקדשים, והיאך נאמר שהארון לא היה ברשות בפני עצמו?!].

אין תגובות: