לכבוד
הרה"צ הפרטים לא חשובים רק התוכן שליט"א
רב ר"מ ומו"צ בקהילתו
ראה ראיתי מעל צגי המחשב די בכל אתר ואתר, את מאמרו המאלף של ידידי הדגול מנוער, האי גברא רבה הגר"י שטרנברג שליט"א, בדין 'מצה מנותק'.
ותמה אני על כת"ר, כיצד זה נפלה תקלה תחת ידו של הגאון הנ"ל, ובפרט כאשר זכינו להסתופף יחד, בשבת תחכמוני, באותו בית המדרש, עת הגאון שליט"א היה לן בעומקה של הלכה, ואילו אנוכי הקטן הייתי לן לעומק על ספרי ההלכה, ובפרט אזכור חסד נעורים לספר הטור-בית יוסף דההוצאה החדשה[1], שדפיו רכים וכריכתו עבה, אשר לב מי לא יכסוף, לצלול בין דפיו, עת שפתיו נוטפות מור.
קשה וכואב לחלוק על הדרת גאונו, לדבר אסור, אך לשתוק אי אפשר.
וצע"ג, כיצד זה הקיש הרב בעל ההלכה פסוקה מלשכת הגזית, בין הדבקים "ושמרתם את המצות", שהרי הדברים פשוטים וברורים, דלמאן דאמר שיהי' משומר מן המצות, עניינו הוא לחייב בעשה, ולמאן דאמר מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה, עניינו להזהירו בלא תעשה, ה"ה האיסור החמור להחמיץ את המצה.
ואין להקשות, הלא ברישא איתא 'מצות' ובסיפא 'מצוות', דמכיוון שבא לאסור על החימוץ, שגורם להרחבתה ותפיחתה של המצה, לכן ריבה והרחיב והתפיח הכתוב את המילה מצות ב'ו' נוספת.
ומכאן שתשובתו אינה תשובה, קושייתו אינה קושיה, ומאמרו אינו מאמר, וממילא המסקנה הברורה והכאובה, דמצתו אינו מנותק כלל וכלל ר"ל.
ולעניין הלכה, מכיוון שפשוט וברור, שישנו איסור חמור לאכול מן המצות של הגאון הנ"ל[2], ולכן יתכן מחסור חמור במצות, הרייני להתיר בהוראת שעה, לקנות שלישיית מצות עבודת יד בקופסה, ולאכול אף הקרטון בתורת מצה. ואין להקשות, הלא הקרטון הינו משנת שמיטה, ואילו המצות הינם מחנוכה תשנ"ט, שהרי טעמם ומראיהם דומים, וזוכים על ידם לקיים הפסוק "טעמו וראו כי טוב".
והוא רחום יכפר עוון.
החותם בדמע ובלב מורתח
הק' מנחם מענדל בלאאמו"ר הגר"מ שליט"א הלוי לאג'עס
לפנים חברותא דספרא דדיינא
הרה"צ הפרטים לא חשובים רק התוכן שליט"א
רב ר"מ ומו"צ בקהילתו
ראה ראיתי מעל צגי המחשב די בכל אתר ואתר, את מאמרו המאלף של ידידי הדגול מנוער, האי גברא רבה הגר"י שטרנברג שליט"א, בדין 'מצה מנותק'.
ותמה אני על כת"ר, כיצד זה נפלה תקלה תחת ידו של הגאון הנ"ל, ובפרט כאשר זכינו להסתופף יחד, בשבת תחכמוני, באותו בית המדרש, עת הגאון שליט"א היה לן בעומקה של הלכה, ואילו אנוכי הקטן הייתי לן לעומק על ספרי ההלכה, ובפרט אזכור חסד נעורים לספר הטור-בית יוסף דההוצאה החדשה[1], שדפיו רכים וכריכתו עבה, אשר לב מי לא יכסוף, לצלול בין דפיו, עת שפתיו נוטפות מור.
קשה וכואב לחלוק על הדרת גאונו, לדבר אסור, אך לשתוק אי אפשר.
וצע"ג, כיצד זה הקיש הרב בעל ההלכה פסוקה מלשכת הגזית, בין הדבקים "ושמרתם את המצות", שהרי הדברים פשוטים וברורים, דלמאן דאמר שיהי' משומר מן המצות, עניינו הוא לחייב בעשה, ולמאן דאמר מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה, עניינו להזהירו בלא תעשה, ה"ה האיסור החמור להחמיץ את המצה.
ואין להקשות, הלא ברישא איתא 'מצות' ובסיפא 'מצוות', דמכיוון שבא לאסור על החימוץ, שגורם להרחבתה ותפיחתה של המצה, לכן ריבה והרחיב והתפיח הכתוב את המילה מצות ב'ו' נוספת.
ומכאן שתשובתו אינה תשובה, קושייתו אינה קושיה, ומאמרו אינו מאמר, וממילא המסקנה הברורה והכאובה, דמצתו אינו מנותק כלל וכלל ר"ל.
ולעניין הלכה, מכיוון שפשוט וברור, שישנו איסור חמור לאכול מן המצות של הגאון הנ"ל[2], ולכן יתכן מחסור חמור במצות, הרייני להתיר בהוראת שעה, לקנות שלישיית מצות עבודת יד בקופסה, ולאכול אף הקרטון בתורת מצה. ואין להקשות, הלא הקרטון הינו משנת שמיטה, ואילו המצות הינם מחנוכה תשנ"ט, שהרי טעמם ומראיהם דומים, וזוכים על ידם לקיים הפסוק "טעמו וראו כי טוב".
והוא רחום יכפר עוון.
החותם בדמע ובלב מורתח
הק' מנחם מענדל בלאאמו"ר הגר"מ שליט"א הלוי לאג'עס
לפנים חברותא דספרא דדיינא
הערות:
[1] המכונה טור-בו, על שם שנוהגים אותם צורבים לתור הלוך ושוב לאורך ורוחב ישיבתם הק', כאשר הם אוחזים בו, באותו ספר, ומראים עצמם כלמדנים האוחזים ספרים עבי כרס, אשר אותיותיהם אותיות זהב, וכריכתם ארגמן.
[2] ובפרט ששמעתי מבר סמכא, שמצותיו הינם מ'היתר המכירה', וכיצד זה נתעלמה הלכה מכל אותם גדולים, שכל עניין היתר המכירה, כשמו כן הוא, היתר למכור את המצות הנ"ל אך חלילה וחס לאוכלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה