בכל פרשיות המשכן נדמה שהשאלה הכי מטרידה היא מדוע התורה רואה צורך לפרט כל כך הרבה בפרטי המשכן. שמעתי לאחרונה מהרב יעקב מאיר, רב קהילת "לכו נרננה" ברעננה, שזו ממש תמיהה גדולה, שהרי בהרבה מקרים הדברים כלל אינם ברורים גם לאחר כל הפירוט, לדוג': גם אחרי שהתורה מפרטת פעמיים על צורתו של המנורה, בכל זאת נשארנו עם חוסר הבנה מוחלט איך היה צורת קני המנורה. כאשר מגיעים לפרשת פקודי השאלה רק מתעצמת: גם אם היינו רואים צורך לדורות לפרט בצורת המשכן וכליו, מדוע עלינו לדעת פירוט של כמות הכסף והזהב שאיתו נבנה המשכן? לשאלה זו מתייחס המדרש הבא:
"אלה פקודי המשכן" ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו שנא': (במדבר יב) "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם? אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו שנאמר: (שמות לג) "והיה כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה (שם) והביטו אחרי משה" ומה היו אומרים? ר' יוחנן אמר: אשרי יולדתו של זה ומה הוא רואה בו, כל ימיו הקב"ה מדבר עמו, כל ימיו הוא מושלם להקב"ה, זהו: "והביטו אחרי משה". ר' חמא אמר: היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם, וחבירו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר. כששמע משה כך, א"ל משה: חייכם נגמר המשכן אתן לכם חשבון אמר להם בואו ונעשה חשבון הוי "ואלה פקודי המשכן": (שמות רבה נא)
במדרש ישנם שלוש אימרות בפי העם המביטים אחרי משה:
א. אשרי יולדתו וכו'.
ב. חמי קדל וכו' (בעברית מודרנית: נראה שהוא אוכל טוב מאז שהוא התחיל לאסוף את תרומות המשכן).
ג. אדם ששולט על מלאכת המשכן, אין אתה מבקש שיהא עשיר?!
אילו מהאימרות הללו נאמרו בידי ליצני ישראל?
במבט ראשון נראה שרק השני. במבט שני גם האימרה השניה איננה מחמיאה למשה יותר מדי (ועוד שהיא נאמרת ע"י "חבירו" של הליצן), שהרי היא גם כן חושדת במשה שהוא לקח כסף לכיסו אלא שהיא מצדיקה אותו בכך שהוא השולט על המלאכה. כך שיתכן שהמדרש מנסה לתרץ את החשבון המפורט של כספי התרומות בצורך של משה לענות לאותם ליצנים שאמרו את אימרות ב' וג'. אך האם זה באמת דורש פירוט כה רב, האם לא יכלנו לכתוב פסוק קצר כדי לענות לליצנים (כפי שהתורה כתבה "אברהם הוליד את יצחק" - פסוק קצר שמהווה תשובה לליצנים).
אני מבקש להציע קריאה שונה במקצת. המדרש מביא את הפסוק "והביטו אחרי משה" ולכאורה דורשת אותו לגנאי: שהעם הסתכלו עליו בעין רעה. המדרש שואל "מה היו אומרים" (ולא ברור לנו הקוראים האם מדובר על הליצנים או על העם או שמא זה אותו הדבר). ר' יוחנן משיב (ומתשובתו נראה שהשאלה מכוונת לעם) שהיו משבחים את משה שהוא "מושלם להקב"ה". נראה לי שכוונת המדרש בדברי ר' חמא הוא שמתוך דברי העם על כך שהוא "מושלם להקב"ה" משה יכל להבין (וקצת לשמוע) את דבריהם של הליצנים. בדברי העם שמשה הוא "מושלם להקב"ה" יש הרחקה בולטת בין העם למשה. משה הוא כה מושלם וכה מנותק מאיתנו שהוא שייך כל כולו להקב"ה. מדברי העם הללו משתמע אי בקיאותו של משה, בעיניהם, בעניינים גשמיים כדוגמת צורת מטבע וכד', שהרי הוא "מושלם להקב"ה". מתוך דברים אלו משה כבר הבין על מה דנים הליצנים - עד כמה מוצדק שמשה ייקח כסף לכיסו, שהרי אם בעיני רוב העם מוצדק שמשה לא ייתן דין וחשבון על כל פרוטה - שהרי הוא כל כך רוחני ומנותק מגשמיות, אז גם לא בהכרח שכל הכסף שהגיע לידיו באמת הגיע ליעדו הגשמי.
משה נותן את הדו"ח הכספי כדי ללמד את העם, ובכך להשתיק את הליצנים, שאין הוא מנותק מהגשמיות ושהוא מצליח להיות עבד ה' גם תוך כדי התעסקות עם הפרטים הגשמיים של איסוף וניתוב התרומות. "והייתם נקיים מה' ומישראל" איננו רק עצה טובה, הוא הכרח בכדי שאנשים אחרים יוכלו ללמוד מהמעשים הטובים שלך. אם האדם רוצה שמעשיו הרוחניים ישפיעו בעולם הזה, האדם איננו יכול לומר שמרוב שהוא עסוק בעניינים רוחניים הוא איננו יכול לשים לב לעניינים גשמיים פעוטים (בעיניו). רק שילוב ושימת לב לפרטים הקטנים יכול להפוך מעשה רוחני אחד לדבר משפיע בעולם שגם אחרים יכולים להנות וללמוד ממנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה