דברי הלכה באתר זה הם להלכה ולא למעשה.ההלכה הראשונה שמביא מרן השו"ע בהלכות בית הכנסת (או"ח קנ) הוא:
כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ולקנות להם תורה נביאים וכתובים.
דין זה מבוסס על תוספתא בבבא-מציעא, והוא מובא בשולחן ערוך גם בחושן משפט סי' קסג יחד עם הדין שכופין לתקן את כל צרכי הציבור, כגון: חומה דלתיים ובריח לעיר. הרב צבי שכטר (ארץ הצבי סי' יב) כותב שיש שני צדדים לדין הזה של כפייה לבניין בית כנסת: יש את הדין הפשוט שיש זכות לחלק מהציבור לכפות חלק אחר מהציבור לתקן את צרכי הרבים, כשם שכיום לדייר בבניין משותף יש זכות לחייב את שכניו לשלם עבור תחזוקה ותיקונים בשטחים המשותפים להם - זה הדין המובא בחושן משפט, כפייה על צרכי הרבים. אך בבית כנסת יש צד נוסף על צרכי הרבים הרגילים וזה מצד הדין של כפייה על המצוות, כיוון שזו מצווה לבנות בית כנסת.
איזה מצווה מקיימים בבנין בית כנסת? השדי-חמד (מערכת ב' אות מג - מובא בארץ הצבי ובפסקי תשובות ח"ב) מביא בשם כמה אחרונים שבניין בית כנסת הוא בכלל המצווה לבנות בית מקדש, דהיינו "ועשו לי מקדש". באופן זה יש להסביר גם את דברי הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא הלכה א)שהוסיף על הנאמר בשלחן-ערוך מעין הקדמה:
כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה ומקום זה נקרא בית הכנסת, וכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בה"כ ולקנות להם ספר תורה נביאים וכתובים.
הרב משה פיינשטיין מסביר (חו"מ ח"א סי' מב ואו"ח ח"ב סי' מד) שהרמב"ם לא הסתפק בדין "כופין... לבנות בה"כ", כי אז היינו חושבים שאם יש מקום (שאיננו בית כנסת) שבו הציבור יכול להתפלל או אפילו מתפלל בפועל, אזי הוא פטור מלבנות בית כנסת. על זה מקדים הרמב"ם ואומר ש"צריך להכין לו בית... ומקום זה נקרא בית הכנסת", כלומר שעדיין יש מצווה על ציבור זה לבנות בית כנסת. ולבניין בית כנסת זה, על אף שיהיו מחברי הקהילה שיטענו שאין זה מצרכי הרבים, בכל זאת ניתן לכוף כדרך שכופין על המצוות.
מי נחשב לעניין זה בני העיר? ר' משה (בחו"מ שם) כותב שכל מי שנמצא במקום שהעולם מחזיק אותו כמנותק ומרוחק מבית הכנסת הקרוב ביותר אליו נחשב מבני העיר שניתן לכוף אותו לעניין זה. דין זה הוא כנראה נכון גם אם יש בקרבת מקום בית כנסת מעדה אחרת ועתה רוצים להקים בית כנסת בנוסח אחר, אזי כל מי שמתפלל באותו נוסח באותו מקום ייחשב כבני העיר. אבל מי שמתפלל באופן קבוע בבית הכנסת של הנוסח השני אזי לא ניתן לכפות אותו כי כולם רואים שבית הכנסת שייבנה לא אמור לשמש אותו כלל (ועל זה מסכימים גם אותו אדם וגם הקבוצה המעוניינת לבנות עתה).
כיצד ניתן לכפות? האחרונים (מובא בפסקי תשובות סי' קנ הע' 8) כותבים "שבזמננו אין בכוחנו לכפות להוציא מעות, ואין הכפיה אלא בדברים". להבנתי כוונת אותם האחרונים היא שאין בידינו לכפות ע"י מכות מבית דין, אך בודאי שבנוסף ל"דברים" יש בכח הקהילה, המעוניינת לבנות בית כנסת ,לכפות את חבריה להשתתף בהוצאות ע"י חלוקת מקומות ישיבה רק למתפללים ששילמו לצורך הבנייה, מניעת כיבודים ממי שלא שילם וכד'. אך בודאי שעם כל זאת יש להמנע מהלבנת פנים וכד', כי אז יצא שכרם בהפסדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה