יום רביעי, 20 בפברואר 2008

מדרש לפרשת כי-תשא

ד"א "ויתן אל משה" אמר ר' אבהו: כל מ' יום שעשה משה למעלה היה למד תורה ושוכח. א"ל: רבון העולם! יש לי מ' יום ואיני יודע דבר. מה עשה הקב"ה? משהשלים מ' יום נתן לו הקב"ה את התורה מתנה, שנאמר: "ויתן אל משה". (שמות רבה מ"א)

המדרש מספר את הקורות את משה רבינו עת היה בהר סיני לקבל את התורה. על פי דברי חז"ל אלו, משה היה לומד אך הדברים לא היו נשארים בזכרונו והוא היה שוכח אותם. לאחר ארבעים יום הקב"ה נתן לו במתנה את התורה.
על דברי המדרש יש לשאול: מה המשמעות של ארבעים היום במדרש? משה לא התלונן לקב"ה עד שעברו ארבעים יום והקב"ה מצידו לא נתן את התורה למשה במתנה עד שעברו ארבעים יום. מדוע הם חיכו כל כך הרבה? האם לא היו יכולים לסיים את העניין אחרי שבוע? בנוסף, מדוע לא הצליח משה ללמוד את התורה באופן שזה ישאר בזכרונו?

נראה שארבעים היום ששהה משה בהר סיני אינם מספר מקרי של ימים. מצינו בתורה מקומות נוספים בהם התקופה של ארבעים יום חוזר. הפעם הראשונה זה המבול שנמשך ארבעים יום וגם מצאנו שהמרגלים תרו את הארץ ארבעים יום. נראה שפרק זמן של ארבעים יום זה תקופה שבאה לסמל עזיבה של עולם ישן וכניסה לעולם חדש. המבול נמשך 40 יום כי בתקופה זו נהרס העולם הישן ו"נוצר" העולם החדש. בזעיר אנפין גם המרגלים שתרו את הארץ ארבעים יום יצרו מציאות חדשה בפרק הזמן הזה - מציאות של שינוי דורות בין דור יוצאי מצרים לדור באי הארץ.

גם ארבעים היום ששהה משה בהר סיני היה בהם לשנות את העולם - לעזוב עולם ללא תורה וליצור עולם שיש בו תורה. למטרה זו של "החלפת העולמות" נדרשת ארבעים יום. לכן ישב משה ארבעים יום וניסה ללמוד את התורה על מנת שהוא יוכל להוריד אותה לעולם הזה. אחר שעבר פרק הזמן שנועד לשינוי העולם, תקופה של מ' יום, בא משה בטרוניה לקב"ה ואמר לו: עברו ארבעים יום ועדיין איני מסוגל להנחיל את התורה לעולם. בשלב זה עונה לו הקב"ה שאכן משה עשה כל שביכלתו על מנת ללמוד את התורה ואף הקדיש לכך את פרק הזמן הדרוש אך לשנות עולם דרוש יותר מכלים של בן-אנוש. התורה, שהיא כולה שמותיו של הקב"ה אינו יכול לרדת לעולם הזה מבלי שהקב"ה יוריד אותה. התורה, המייצגת את מחשבתו של הקב"ה, צריכה באיזה שהוא אופן כביכול להיפרד מהקב"ה על מנת שבן אדם יוכל להשיג ממנה משהו. לצורך זה הקב"ה נותן את התורה במתנה למשה - "ויתן אל משה". לולי תהליך הלמידה והשכחה לא היה משה יודע וחש על בשרו את המעלה הגדולה שיש בתורה שהיא מגיעה ישירות מהקב"ה, ואינה כאחת מחכמות בני האדם שהאדם בשכלו לבד יכול להשתלט עליה.
פסוק זה "ויתן אל משה וכו'" הוא הפסוק המקשר בין הדברים שלמד משה בהר סיני לבין תחילת חטא העגל, והמדרש ממחיש לנו עד כמה גדולה המעבר מתורה הנמצאת אך ורק אצל הקב"ה שמתעסקים בה בענייני משכן ושבת לבין תורה הצריכה לרדת לבני האדם על כל חולשותיו - לעם ישראל הנמצאים בתחתית ההר ומתלבטים בין המתנה לרבם שהלך למקום לא ידוע לבין עבודה לעגל שזה עתה נוצר.

אין תגובות: