כיום כבר לא מקובל לעסוק בשאלה זו, וגם אני חש נבוך על כך שאני בכלל נזקק לה. דומני כי הסיבה לכך היא שהדילמה אינה ניתנת לפיתרון של ממש בכלים מדעיים, וגם לא בכלים פרשניים... אין כאן דילמה, אלא רק שאלה (בן כמה העולם) שהתשובה לה אינה ידועה, וכנראה גם לא תוכל להיוודע לנו. הפיתרון אינו ברור, אולם בדיוק בגלל זה השאלה היא חסרת עניין וערך לחלוטין.
למרות דברים אלו מצאתי את עצמי קורא בשקיקה מספר רשימות שפרסם השבוע ר' נתן סליפקין באתרו בנושא גיל העולם (קישור לראשון). סליפקין מתמודד מול מה שהרב מיכאל אברהם מגדיר כ"מודל הזירוז". כך מתאר הרב מיכאל אברהם את התיאוריה:
על פי המודל של הזירוז, כל התהליכים המדעיים, האבולוציוניים והפיסיקליים, התרחשו בפועל... אולם הם התרחשו במהירות רב מאוד, כך שבסך הכל גילו האמיתי של העולם הוא כששת אלפים שנה.
אני מניח שהתיאוריה הזו אינה חדשה לרוב הקוראים כאן, כפי שהיא לא היתה חדשה לי. מה שכן התחדש לי בדבריו של ר' נתן סליפקין היא הבעייתיות שיש בתיאוריה הזו.
נניח לרגע שהתיאוריה היא נכונה. בואו נדמיין איך העולם נראה. תהליכים גיאולוגיים שבדרך כלל לוקחים מליוני שנים (או יותר) התרחשו בכמה שעות. אלו דברים בעולם הטבע היו צריכים להיות מואצים, על פי חוקי הטבע כפי שאנחנו מכירים אותם, בשביל שזה יקרה? למעשה, חידש לי סליפקין, קשה להצביע על משהו בעולם שלא צריך להיות מואץ. כלומר, האם היצורים שחיו על כדור הארץ במהלך תקופת ההאצה אכלו שלוש ארוחות באותו יום, או שהם אכלו הרבה יותר סעודות. מכיוון שישנם גם ראיות מדעיות לקיומם של דורות שונים של סוגי בעלי חיים, האם נאמר שכל דור אכל רק סעודה אחת, או פחות, במשך ימי חייו?
אבל אם הכל מואץ, כבר אין שום משמעות למשך הזמן שעובר, שכן גם הזמן עצמו מואץ. כלומר, אם באמת רוצים לומר שכל התהליכים הללו קראו באמת תוך יום אחד, נצטרך להגדיר מהו יום. אם נגדיר יום כזמן שחולף מזריחה לשקיעה (או משקיעה לשקיעה, זה לא ממש משנה), כלומר הזמן שכדור הארץ סובב סביב עצמו פעם אחת, האם בכלל יש משמעות לסיבוב הזה, כשכל מה שמתרחש על פני כדור הארץ הוא מואץ פי מליון, ולמעשה על פי כדור הארץ עובר הרבה יותר מיום אחד? האם יש הבדל מהותי בין טענה זו לבין טענה שכל יום ארך הרבה יותר מעשרים וארבע שעות?
זה תורף דבריו של ר' נתן סליפקין. עבורי היה בזה חידוש.
