כמה רעיונות מהספר "ראש השנה" של מפעל משנה תורה

כמה דברים מעניינים שמצאתי בספר על ראש השנה מסדרת "שירה חדשה" של מפעל משנה תורה, שנכתב ע"י הרב יוחאי מקבילי. 

א. חיבור יפה בין הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה יד:

"מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרים לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהן ולא השדות חוזרות לבעליהן אלא עבדים אוכלין ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם כיון שהגיע יום הכפורים תקעו ב"ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן וחזרו שדות לבעליהן."

לבין הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ח הלכה ב:

"כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה... זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן והיא העטרה שלהן"

בהלכות שמיטה ויובל הוא מתאר את העבדים היוצאים לחירות בין ראש השנה ליום הכיפורים בשנת היובל באותו ביטוי בה הוא משתמש על מנת לתאר את הצדיקים בעולם הבא, בהלכות תשובה: "עטרותיהם בראשיהן". בהלכות תשובה הוא אף מוסיף ביאור שהמשמעות של "עטרותיהם בראשיהן" הוא ה"דעה". 

את הקישור מסביר הרב מקבילי (עמ' 21):

"עלינו (כולנו עבדים מבחינות מסוימות) לעבור בימים אלו תהליך משנה מחשבה, להשתחרר מן הכבלים שבהם אנו לוכדים את חיינו, כדי להיות בני חורין אמיתיים. אם כן, תשובה היא חירות".

ב. בסימני ראש השנה ה"כרתי" הידוע הוא הירק הקרוי "כרישה" בעברית מודרנית. הרב מקבילי מסביר שכרישה זה ה"חציר" המקראי, כפי שמופיע בפסוק "זכרנו את הדגה ... את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים".

והוא מחדש שזה גם הפירוש של הפסוק בישעיה מ': "יבש חציר נבל ציץ". זאת, שלא כמו שר' עמוס חכם מסביר, לדוגמא, בדעת מקרא שהסביר: "והוא עשב שימיו קצרים מאד". 

וכך, הוא מחבר זאת גם לסימן של ראש השנה (עמ' 49): 

"הכרשה, כרתי בארמית, נבחרה לא רק בגלל הצליל הדומה למלה "יכרתו", אלא בגלל זהויה עם ה'חציר' המקראי, שפריחתו מרהיבה אך קצרת מועד". 

ג. בעמ' 12 תחת הכותרת "מבט קוסמי ואסטרונומי":

"שנת שמש אורכת 365 ימים, זהו בזמן בו השמש מקיפה את כדור הארץ... הירח מקיף את כדור הארץ, וכל סיבוב שלו מכונה חודש, וכל 12 חודשים מצטברים ל-354 ימים. הפער הוא 10-11 ימים... אם כן, את מניית שנת השמש ושנת הירח מתחילה באותו זמן, נמצא שבתחילת השנה השנייה שנת השמש מסתיימת בערך ביום העשירי של תשרי (יום הכיפורים), ושנה לאחר מכן היא מסתיימת ביום ה-22 של תשרי (שמיני עצרת). אפשר שזהו יסודם של מועדים אלו, ומהלכם בחודש השביעי ברור יותר."

זהו רעיון מבריק, שאני מכיר אותו מכתבי הרב יואל בן-נון. אינני יודע אם הוא מופיע במקומות אחרים, אך אני שמח שהוא הגיע להיות רעיון שאפשר להציג אותו כדבר פשוט. 

ד. "אחר נאחז בסבך בקרניו" - מהו "אחר"?

בעיצומו של פרשת העקדה כתוב "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ". נשאלת השאלה, מה פירוש המילה "אחר" בפסוק זה? 

הנצי"ב כותב בתחילת פירושו על פסוק זה: "תיבת אחר אין לו משמעות"!

המפרשים הקלאסיים נחלקו לשתי קבוצות, אך הסכימו שמדובר בתיאור זמן. הקבוצה הראשונה, ובראשם רש"י פירשו שזה עונה על השאלה: מתי הבחין אברהם באיל. כך כתב רש"י: "אַחַר – אַחֲרֵי שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ "אַל תִּשְלַח יָדְךָ", רָאָהוּ כְּשֶׁהוּא נֶאֱחַז. וְהוּא שֶׁמְּתַרְגְּמִינָן: "וּזְקַף אַבְרָהָם יָת עֵינוֹהִי בָּתַר אִלֵּין".
הקבוצה השניה, בראשם רשב"ם, פירשו שהמילה "אחר" מסבירה מתי האיל נאחז בסבך: "כלומר אחרי כן ראה את האיל מדי עברו נאחז בסבכי היער".

בפירוש המובא בספר "ראש השנה" על פרשת העקדה הם פירשו כך:

"אחר - מאחור, מוסתר". 

כלומר, תיאור מקום! 

כיוון לא רחוק מפירוש זה יש בדברי האברבנאל שכתב: "ואפשר לפרש אחר נאחז שהיה נאחז אחר המזבח כאלו השם אחזו שם לזה".