"וכל אדם לא יהיה באוהל מועד"

לאחר פירוט העבודות הנעשות בפנים ביום הכיפורים: הקטרת הקטורת, זריקת דם הפר ודם השעיר, התורה מדגישה בציווי מיוחד ש"וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו" (ויקרא פרק טז)

(יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת: (יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת: (יד) וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ: (טו) וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת: (טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם: (יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל: (יח) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:

מה טעמה של ציווי זה?

הגמרא מביאה שהיה דין דומה עבור הקטרת הקטורת שבכל יום, ש"פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה" (יומא מג):

"תנן התם: פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה. אמר רבי אלעזר: לא שנו אלא בשעת הקטרה דהיכל, אבל בשעת הקטרה דלפני לפנים, מהיכל - פרשי, מבין האולם ולמזבח - לא פרשי."

אלא, שיש הבדל בולט בין ההקטרה שבכל יום (על מזבח הזהב) לבין ההקטרה שביום הכיפורים (בקודש הקדשים): בכל יום, כשההקטרה היא בקודש, מלבד הפרישה מההיכל, היו פורשים גם מהחלק בעזרה שבין האולם ולמזבח, וביום הכיפורים, כשההקטרה היא בקדש הקדשים, הרי שבין האולם ולמזבח מותר, ובהיכל אסור להימצא. פרישה זו, שבכל יום, נלמדת גם היא ממצוות הפרישה של יום הכיפורים, כפי שאפשר לראות בדברי הרמב"ם (רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ג הלכה ג):

"בעת שמקטירין הקטורת בהיכל בכל יום פורשין כל העם מן ההיכל ומבין האולם ולמזבח לא יהיה שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטרת, וכן בשעה שיכנס בדם חטאות הנעשות בפנים פורשים הכל מבין האולם ולמזבח עד שיצא שנאמר "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש וגו'" בנין אב לכל כפרה שבקודש שלא יהא שם אדם."

הרב סולובייצ'יק מבאר שיש הבדל נוסף בין הפרישה של ימות השנה לפרישה של יום הכיפורים. בקטורת של יום הכיפורים הדין הוא ש"כל אדם לא יהיה באוהל מועד" מכניסתו ועד צאתו של הכהן. לעומת זאת, בקטורת של כל השנה רק בשעת ההקטרה עצמה. הוא מקשר זאת גם להבדל נוסף בהקטרה עצמה של יום הכיפורים לעומת ההקטרה של כל השנה. ביום הכיפורים יש דין שעל הכהן להמתין לחכות עד שיתמלא הבית עשן, מה שלא מצינו כדוגמתו בימות השנה.

בחז"ל במדרש ובירושלמי מצינו הרחבה של האיסור על היות אדם באהל מועד בעת בוא הכהן גם למלאכים, ומעלים אפשרות תיאורטית (קצת תמוהה) שגם הכהן הגדול עצמו לא אמור להימצא שם.

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות
"בשנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם בכל שנה ושנה היה זקן אחד לבוש לבנים ומעוטף לבנים נכנס עמי ויצא עמי שנה זו נכנס עמי ולא יצא עמי אמר ר' אבהו ומי יאמר שאדם היה והלא הקדוש ברוך הוא בכבודו היה נכנס עמו ויוצא עמו אמר ר' אבהו וכהן גדול לא אדם היה אלא כההוא דאמר ר' פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שרוי עליו היו פניו בוערות כלפידים עליו הה"ד (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו'."

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יומא פרק ה
"בעון קומי ר' אבהו והא כתיב [ויקרא טז יז] וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו אפי' אותן שכתוב בהן [יחזקאל א י] ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד אמר לון מה אמר לי דהוה בר נש אני אומר הקדוש ברוך הוא היה:"

המדרש בתנחומא פרשת תצווה אומר ש"לא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת":

א"ר יצחק בן אליעזר תדע לך שנעשה המשכן וכל כליו ושחט את הקרבנות והקריבו וערך על המזבח וסדר את השלחן ואת המנורה ואת הכל ולא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת מנין דכתיב (שיר /השירים/ ד) עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו

הקטורת היא מכשיר (מלשון הכשרה) להשראת השכינה. זה הקטרת הקטורת של כל ימות השנה. ביום כיפור להקטרת הקטורת יש משמעות אחרת. ביום כיפור, הקטורת בתוך קדש הקדשים הוא השראת השכינה עצמה – "כי בענן אראה על הכפורת". בכל ימות השנה, הכהנים עושים את כל ההכנות הנדרשות כדי לאפשר לשכינה לשרות במקדש, כשההכנה האחרונה זה הקטרת הקטורת. ביום כיפור, הכהן מעלה את הקטורת בקדש הקדשים, ומחכה שיתמלא הבית עשן – הוא ממש מקבל את פני השכינה שם.

בכל ימות השנה "כל אדם לא יהיה באוהל מועד" יחד עם הכהן המקטיר, שמא השכינה תקדים ותרד בדיוק בשעה שהכהן מקטיר את הקטורת. אך לא כן ביום הכיפורים. ביום הכיפורים הכהן מגיע למפגש אינטימי עם השכינה. במפגש האינטימי לא שייך שיהיה נוכח כל אדם אחר.

בסגנון דומה לזה כתב השם משמואל על עניין קרוב:

"בענין הקטורת של לפני ולפנים יש להתבונן דבכל מקום באה הקטורת אחר הקרבן, ומשנה שלימה שנינו בש"ס יומא (פ"ג מ"ה) קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים, של בין הערבים בין אברים לנסכים, ולמה לפני ולפנים התחיל בקטורת והיתה קרבה עוד קודם מתן דם הפר:

ונראה דהנה התמידין מכפרים, כאמרם ז"ל (במדב"ר פ' כ"א) תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה ושל בין הערבים מכפר על עבירות שנעשו ביום. והנה קטרת היא לשון קישור שמקשרת נפשות ישראל לשרשם, וע"כ נצרך שתהי' הכפרה מקודם שיהיו הנפשות ראויות להתקשר למעלה, וכענין (אסתר ד') כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק.[...]

אך כל זה הוא בשאר ימות השנה, אבל ביוהכ"פ שנתגלה הלובן העליון אין שם תערובת דין כלל, ואז מתגלה בחירת ישראל למעלה מן הטעם, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שזהו ענין ההגרלה לעורר בחירת ישראל למעלה מן הטעם, עכ"ד. וע"כ ביוהכ"פ כתיב וכן יעשה לאוהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם, ואמרו ז"ל (יומא נ"ז א) אפילו בזמן שהם טמאים שכינה שרוי' ביניהם, ואף שזהו נמי בכל ימות השנה, מ"מ מדכתיב זה ביהכ"פ נראה שאז נתגלה זה בעיקר. וכבר הגדנו שזהו ענין כפרת יוהכ"פ, שהרי ישראל יהיו איך שיהיו מתקרבין לשרשם ביוהכ"פ, ושוב הוו כמו שאמרו ז"ל מים שנטמאו משיקן והם טהורים, כי הטומאה בהכרח פורחת מהם אחר שנתחברו לכלל טהרה, כן הוא בנפשות ישראל אחר שנתחברו לשרשם. וא"כ ביוהכ"פ החיבור והדיבוק לשרשם הוא קודם הכפרה, אדרבה כל הכפרה נסתעפה מן הדיבוק, ע"כ להורות על ענין זה הקדים הכתוב קטורת לפני ולפנים קודם כפרת הדם:"

השם משמואל שואל מדוע בכל ימות השנה הקטורת מגיעה אחרי עבודת הקרבנות, ואלו ביום הכיפורים הקטורת היה בתחילת סדר העבודה. הוא מסביר שבימות השנה הקטורת המקשרת בין ישראל לאביהם שבשמים יכול להגיע רק אחרי איזה שהוא כפרה (בדומה למה שהסברנו לעיל, שזה מכשיר להשראת השכינה). ביום הכיפורים, לעומת זאת, השכינה שורה בכל מצב, ללא תלות במצבם של ישראל.

ביום הכיפורים הכהן נכנס למפגש אינטימי עם השכינה ומבקש לכפר בעדו, ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל.