תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לט עמוד א:
אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אלהיכם כהן הוא, דכתיב +שמות כ"ה+ ויקחו לי תרומה, כי קבריה למשה - במאי טביל? וכי תימא במיא והכתיב +ישעיהו מ'+ מי מדד בשעלו מים. - אמר ליה: בנורא טביל, דכתיב +ישעיהו ס"ו+ כי הנה ה' באש יבוא - ומי סלקא טבילותא בנורא? - אמר ליה: אדרבה, עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב +במדבר ל"א+ וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים.
יש לשים לב שעל אף שנראה שרבי אבהו דוחה את המין בקש, הרי שהוא לא דוחה את הנחת היסוד שלו ש"אלהיכם כהן הוא". הכהן פרוש לחלוטין מן המוות והטומאה וכולו מסמל את החיים והטהרה. "ואתם הדבקים בה' אלקיכם - חיים כלכם היום". אם חלילה על הכהן להיטמא הרי שהוא מחויב לעשות איזה שהוא צעד בכדי לחזור ולהיטהר, צעד שיפריש אותו מן המוות.
המין אינו מבין: כיצד ייתכן שאלקיכם הוא גם מקור החיים וגם נוטל החיים? כיצד הוא, כביכול, מפריש את עצמו מן המוות כשהוא עוסק בחיים?
רבי אבהו עונה לו: הוא טובל באש. הטבילה במים מהווה חזרה של האדם למצב ההתחלתי שלו, בתוך רחם אמו. הוא יוצא מהמים כאדם חדש. יש בכוחה של האש את אותם הכוחות של המים: גם היא מצד אחד מכלה ומצד שני יוצרת.
ובעצם עונה רבי אבהו שכשם שאנחנו רואים בבריאה את כוח האש שיש בו את שני הכוחות המנוגדים, כך אין להתפלא על הבורא שהוא גם מהווה את החיים, וגם נוטל החיים. גם מקור הטוב וגם מקור הרע.
המין רואה בנתינת התרומה למשכן, עדות לכך ש"אלהיכם כהן הוא", האנושות מבקשת להידבק בחיים ובטוב ולכן היא נותנת לו כסף. רבי אבהו מראה לו, שסיבת מתן הכסף איננו רק הרצון להיות קשור למשהו טוב, אלא ההוכחה לכך שכל הבריאה היא אחד, הטוב והרע מקורם אחד, והכסף הגשמי שמקורו בטומאת מצרים, יכול להפוך ע"י קצת אש להיות חלק מהמשכן האלהי.
אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אלהיכם כהן הוא, דכתיב +שמות כ"ה+ ויקחו לי תרומה, כי קבריה למשה - במאי טביל? וכי תימא במיא והכתיב +ישעיהו מ'+ מי מדד בשעלו מים. - אמר ליה: בנורא טביל, דכתיב +ישעיהו ס"ו+ כי הנה ה' באש יבוא - ומי סלקא טבילותא בנורא? - אמר ליה: אדרבה, עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב +במדבר ל"א+ וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים.
יש לשים לב שעל אף שנראה שרבי אבהו דוחה את המין בקש, הרי שהוא לא דוחה את הנחת היסוד שלו ש"אלהיכם כהן הוא". הכהן פרוש לחלוטין מן המוות והטומאה וכולו מסמל את החיים והטהרה. "ואתם הדבקים בה' אלקיכם - חיים כלכם היום". אם חלילה על הכהן להיטמא הרי שהוא מחויב לעשות איזה שהוא צעד בכדי לחזור ולהיטהר, צעד שיפריש אותו מן המוות.
המין אינו מבין: כיצד ייתכן שאלקיכם הוא גם מקור החיים וגם נוטל החיים? כיצד הוא, כביכול, מפריש את עצמו מן המוות כשהוא עוסק בחיים?
רבי אבהו עונה לו: הוא טובל באש. הטבילה במים מהווה חזרה של האדם למצב ההתחלתי שלו, בתוך רחם אמו. הוא יוצא מהמים כאדם חדש. יש בכוחה של האש את אותם הכוחות של המים: גם היא מצד אחד מכלה ומצד שני יוצרת.
ובעצם עונה רבי אבהו שכשם שאנחנו רואים בבריאה את כוח האש שיש בו את שני הכוחות המנוגדים, כך אין להתפלא על הבורא שהוא גם מהווה את החיים, וגם נוטל החיים. גם מקור הטוב וגם מקור הרע.
המין רואה בנתינת התרומה למשכן, עדות לכך ש"אלהיכם כהן הוא", האנושות מבקשת להידבק בחיים ובטוב ולכן היא נותנת לו כסף. רבי אבהו מראה לו, שסיבת מתן הכסף איננו רק הרצון להיות קשור למשהו טוב, אלא ההוכחה לכך שכל הבריאה היא אחד, הטוב והרע מקורם אחד, והכסף הגשמי שמקורו בטומאת מצרים, יכול להפוך ע"י קצת אש להיות חלק מהמשכן האלהי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה