יום שני, 18 ביוני 2012

הרב יוסף משאש על היחס למחללי שבת

משום מה מצאתי את עצמי לאחרונה חוזר לסוגיית ההתייחסות למחלל שבת בדורנו.
כידוע, במקומות רבים בחז"ל ובהלכה אנו מוצאים התייחסות לאדם המחלל שבת שהוא כעובד עבודה זרה. לכן, אין לו נאמנות, שחיטתו פסולה, הוא אוסר את יינו ועוד. מאז שחלק גדול מעם ישראל הפכו להיות מחללי שבת יש דיון הלכתי ער בקשר למעמדם של אותם מחללי שבת הגרים בתוכנו. ראו למשל את מאמרו של הרב ד"ר דרור פיקסלר צירוף מחלל שבת למניין והעלאתו לתורה, שהתפרסם בתחומין כו. ככלל, נדמה לי שכמעט בכל ספר מספרי תחומין יש מספר מאמרים הנוגעים להתייחסות ההלכה לאדם החילוני.
בכל אופן, במסגרת שיטוטי, חזרתי לספר "מסורת בעידן המודרני" בעריכת הרב יצחק שורקי, ולתשובות של הרב יוסף משאש שפורסמו בו. שלוש תשובות של הרב יוסף משאש בספר זה עוסקים ביחס ליהודים שאינם שומרי מצוות. הראשון מדבר אודות קצבים מחללי שבת, השני אודות יין של מחללי שבת והשלישי אודות אורחים שאינם מברכים. לעניין שלנו, היחס למחללי שבת, שתי התשובות הראשונות רלוונטיות.
על אף שרבים וטובים עסקו בנושא הזה, נדמה לי שיש חידוש בדבריו של הרב משאש. הרב משאש, בניגוד לאחרים, איננו משנה את הסטטוס של עוברי העבירה מתוך קביעה כי הם שוגגים או אנוסים, אלא משנה את הסטטוס של העבירה, קרי חילול שבת. לדבריו, חילול שבת כבר איננו חמור כפי שהיה פעם.
הנה ציטוט מהתשובה הראשונה (עמ' 223 בספר):
גם בזמננו זה באתרא דקפיד אשמירת שבת וחמור מאד בעיניהם כאשר כן הוא באמת, אזי כל היוצא מן הכלל ומחלל קדושת היום הקדוש, הורה בזה על זדון לבו ורשעתו כי אין לו חלק בישראל ולכן דינו כעכו"ם שאין לו שום שייכות באיסורין, ואין נאמן עליהם, אבל פה העירה וכל כיוצא בה, שרבים ונכבדים מחללי שבתות בפרהסיא עד שנעשה להם כהיתר, והרבה משאר מצוות שהם קלי ערך לגבי השבת החמורה הם נזהרים בהם זהירות יתירה... אם כן נימא שבזמן הזה חזר דין שבת כדין שאר עבירות שבתורה לענין זה, שכל מי שהוא מפורסם לעבור על אחת מהנה נאמן בשאר איסורין. 

בתשובה השניה הוא לוקח כיוון קצת אחר ומבקש להתיר את יינם בגלל דרכי שלום (עמ' 227):
אמנם, מצינו להם תקנה ממקום אחר, והיא, כי בעונותינו שרבו להאריך גלותינו, רבים עתה עם הארץ המחללים שבתות ה' ומועדיו ורוב משאינו ומתננו הוא עמהם, ותמיד עמנו בחברה, נכנסים לבתינו, ונכנסים לבתיהם,... ואם נבוא לאסור מגען ביין, אפילו ברמז קל ובתנועה קטנה, נצא לריב מהר ונבעיר אש המחלוקת עד לב השמים, ונגרם נזק גדול בידינו לעצמנו על ידי איבתם ושנאתם, ואפשר שיבעטו אפילו במעט המצוות שעושים, ויכפרו בכל חלילה, ולכן ראוי להקל בדבר, אפילו מפני השלום לחוד, שגדול כחו.

7 תגובות:

א אמר/ה...

שו"ת מצפה אריה - ר' אריה ליב ברוידא מלבוב, או"ח סי' לז:

"דהא דאמרינן דמומר לחלל שבת הוי מומר לכל התורה כולה הוא רק מטעם דחילול שבת בפרהסיא היה מלפנים אות ומופת על קבלת אמונה אחרת שבזה שהוא מחלל שבת ושובת ביום אחר בשבת אשר זה זהו יסוד חוקי דת אחרת הוא ראשית אמונתו והחזקתו בדת אחרת...ומשום המרת דת נגעו בה".

אלחנן אמר/ה...

כשלעצמה, הטענה כי חילול שבת אינו מעיד היום על יציאה מן הכלל היא מסתברת מאד. עם זאת, המצוות שרוב הציבור נזהר בהן הן בדרך כלל חמורות וחד פעמיות - ברית מילה, חופה כדמו"י וכדומה. אבל על אלו מצוות קלות ויום-יומיות ניתן לומר כי רבים ממחללי השבת נזהרים בהן זהירות יתרה?

RavTzair אמר/ה...

א - יישר כח.

לאלחנן,
אצל הרב משאש הוא מציין לאכילת וממכר טריפות. גם היום ההקפדה על אכילת כשר הרבה יותר רווח מאשר שמירת שבת. גם מצוות הקשורות למעגל השנה - ליל הסדר, סוכה, הדלקת נרות חנוכה, הן מצוות די נפוצות.

שחר אמר/ה...

אלחנן, הנה כמה דוג' - צדקה, כיבוד הורים, רמה מסויימת של כשרות שזוכה להקפדה בציבור המסורתי וכו'

אלחנן אמר/ה...

שחר, צדקה וכיבוד הורים לא נראות לי דוגמאות טובות. לא בכדי חז"ל למדו עד היכן מגיע כיבוד הורים דווקא מגוי - דמא בן נתינה.

בני, המצוות הנוגעות לחגים קלות בהשוואה לשבת, אבל אינן יום יומיות. קשה גם לומר שנזהרים בהן "זהירות יתרה", מדובר בדרך כלל בקיום חלקי מאד.

הדוגמא היחידה החזקה שציינתם היא כשרות. זה לא כ"כ פשוט, אבל אני חושש שכבר הלעזתי על ישראל יותר מדי. מה גם שאני מסכים לטענה היסודית לגבי אי היציאה מן הכלל.

אדג אמר/ה...

אני בהחלט ממליץ לקרוא את הדיון המתפתח בארבעת הקבצים האחרונים של "הערות וביאורים" (ערב פסח - ש"פ קורח), שם דובר הנושא בהרחבה ע"י כמה כותבים.

בהחלט מעניין, אם כי כמובן זהו ע"פ השקפת העולם החבדי"ת.

RavTzair אמר/ה...

אדג - תוכל לתת קישור?