יום שני, 11 באוקטובר 2010

גיור ו'זרע ישראל' III

- לחלק II
- לחלק I

כתבתי כבר שתי רשימות כמבוא לספר 'זרע ישראל' של ח"כ הרב חיים אמסלם. הפעם כבר ניכנס לתוך הספר.

בתחילת הספר ובסופו המחבר מציג לקורא ארבע נקודות שהוא מכנה אותם:
ארבע הנקודות המהותיות לעניין הגיור המוסכמות לשיטת רוב ככל הפוסקים.

ארבע נקודות אלו הן לחלוטין לא מהחידושים הגדולים של הספר, כדברי המחבר עצמו:
דומני שהמעיין היטב בכל הדברים בספר זה יווכח שהמסקנה לא רק שהיא תואמת את הבירורים ההלכתיים בראיותיהם, אלא נקטתי בכמה פרטים להחמיר יותר מכפי שהיה אפשר להסיק מהראיות שכתבתי.

הנקודות הם כדלהלן:
1. המתגייר צריך לקבל עליו עול מצוות.
2. צריך להיות ברור שרצונו אמיתי להיות "יהודי" על ידי האמונה ביחוד השם ואיסור ע"ז והתרחקות וכפירה בדת הקודמת לגמרי, וקבלת מקצת מצוות התורה מה"קלות" ומה"חמורות" שיודיעוהו הב"ד.
3. אין צריך שיתחייב בפירוש לקיים הכל או שנבין ממנו שיקיים הכל.
4. אם ניכר שאינו מתכוון לקיים מצוות כלל [כגון שהוא גר בקיבוץ חילוני וימשיך לחלל שבת ולאכול טריפות וחמץ בפסח ויחיה כמנהגו מאז קודם גיורו] אין לגייר אותו.


העתקתי את הנקודות מתוך אתר ישיבה (קישור) ומי שמעוניין יכול לראות שם את הערות השוליים לנקודות.

יש לי תחושה שעד לפני לא הרבה זמן אם מישהו היה כותב נקודות אלו כמסקנה לספרו היו צוחקים עליו מרוב פשיטותם. אך בדור העני בו אנו חיים גם דברים אלו הם בגדר חידוש.

אינני יודע עד כמה נצרכת פרשנות שלי לנקודות, ובכל זאת אם למישהו הדברים לא ברורים נבהיר קצת. נקודות 1 ו4 הן ודאי מקובלות על כל שלומי אמוני ישראל לכל חוגיהם ופלגיהם.
יהיו מן הסתם כאלו שיערערו על סופה של סעיף 2 לגבי מה שנכתב "וקבלת מקצת מצוות התורה מה"קלות" ומה"חמורות" שיודיעוהו הב"ד", אך בסופו של דבר זהו מה שכתוב ברמב"ם (הלכות איסורי ביאה · פרק ארבעה עשר):
ומודיעין אותו עיקרי הדת, שהוא יחוד השם ואיסור עבודה זרה, ומאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ואין מאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצוות.

סעיף 3, שאין צורך שנבין שהוא מתכוין לקיים את כל המצוות, הוא כנראה סעיף בעייתי בעיני רבים. אף על פי כן, ישנן תשובות רבות הדוגלות בסעיף זה. בין אם נזכיר את תשובת האחיעזר (ח"ג סי' כו) הידועה על כך שכל עוד הגר שומר שבת וכשרות הוא גר, או דברי הג"ר משה פיינשטיין (אגרות-משה יו"ד ח"ג סי' קח) על אשה שהתכוונה בעת גיורה ללכת לעבודה ביום טוב ש"דברים שבלב אינם דברים". אמנם המחלוקת הגדולה שיכולה לעורר סעיף זה הוא בקביעת הגדרים - מתי אנו נאמר שחצינו את הגבול. האם ניקח את דברי האחיעזר על שבת וכשרות ונקבע שזה הגבול, או שהגבול ניתן להגדרה מחדש בהתאם לצרכי הדור וכד'.

תגובה 1:

המגיב הלא-אלמוני אמר/ה...

כותב הבלוג, מקבל לדבר פשוט את סעיף 3, שהוא-הוא ליבת המחלוקת, מפני פרשנות מרחיק לכת לדברי האחיעזר והאגרות משה. לגבי האחיעזר - הדברים מפורסמים (והעירו על כך בתגובות למאמרים הקודמים בסדרה).

ביחס לדברי האגרות משה, צריך להבהיר:
א. מדובר רק בסניף (הנימוק הראשון להתיר את האשה, כי היא לא נאמנת כעת לומר שכך היה בדעתה בשעת הגירות, היות והיא אוסרת עצמה על בלה).

ב. מדובר בדברים שבלב. כלומר, האשה קבלה בפיה עול מצוות והתנהגה כך, חיה בתוך קהילה דתית, והקפידה על דיני שבת, כשרות וטהרת המשפחה, ולכל זה התכוונה בשעת הגירות.

אשה שחיה כך - בהחלט לא סביר שהיא תמשיך לעבוד ביו"ט, והחלטתה להמשיך לעבוד בניגוד להצהרה היא בלתי-צפויה (דברים שבלב), והדברים מודגשים בלשון האג"מ שם.

בניגוד לזה, אם המתגייר ממשיך לחיות בסביבת חילונית - דיבוריו על שמירת מצוות הם לתפארת המליצה, וזה "דברים שבלבו ובלב כל אדם".

ג. הוא מצרף סניף נוסף - היא התכוונה לשמור את כל מצוות, מלבד מה שהיא 'אנוסה' (שיפטרו אותה), ויש לדון שאולי זו קבלת מצוות טובה.

ד. היא קיבלה את *כל* המצוות "הרגילות", כאדם שומר תורה ומצוות; ולכן אין לבטל את הדבר בשל חריגה אחת.