עוד על תחנון בבר-מצוה, הרבי מליובביץ'

כבר הזכרתי שאני עוסק קצת בנושא בר ובת מצוה בימים האחרונים.

היום מצאתי בספר "אוצר רשימות" (מדובר בספר שהוציאו לאור "תורת חב"ד לבני הישיבות", שהוא ליקוט מתוך ה"רשימות". ה"רשימות" הינו כינוי לאוצר של כתבי יד שנמצאו במגירת שולחנו של הרבי מליובביץ' לאחר פטירתו ושרובם הגדול נכתבו בטרם נתמנה לאדמו"ר) התייחסות לנושא שנגענו בו לא מזמן: אמירת תחנון ביום שיש בו בר-מצוה.

כך כותב הרבי (עמ' רנז) במכתב שנשלח לחתן בר-מצוה (אינני בטוח אם מדובר באחיין או בן-דוד של הרבי) משנת תרפ"ט (1929):

לכאורה, יום הבר-מצוה כשנער יהודי נעשה למחויב במצות כגדול שנחשב הוא מאז לאדם, צריך היה יום זה להפטר מאמירת תחנון, להאסר בעשית מלאכה וכיו"ב, כאחד היו"ט. שהרי אז בא בו יצר הטוב והנער נכנס לכלל ישראל. והנה לא כן הוא! אומרים תחנון, לומדים כבכל יום וכו' וכו'.
סבת חזיון זה, כי כל אחד ואחד מאתנו לא לחג ויו"ט נוצר, אלא לעבודה ומלאכה "אדם לעמל יולד". אין העולם בי הלולא, אין האדם אורח הלבוש מלבושי שבת ובא אל משתה, ואין ימי חייו יו"ט ושבתות. עולם זה, עולם מעשה ועבודה הוא: היום לעשותם, המלאכה מרובה, והאדם לא נברא אלא לשמש לשמור ולעבוד, ואינו בן חורין להבטל מזה. וכשמתחייב הוא בעול תורה ומצות, לא יו"ט יעשה, אלא יום המעשה ועבודה בפועל. 

ראויים הדברים להיאמר ע"י מי שבתקופת נשיאותו לא יצא לחופשה אפילו פעם אחת!

תחנון בבר-מצוה

לא מזמן נדון במסגרת פורום הרבנים המתוקשב נושא אמירת תחנון כשיש חתן בר-מצוה. אני גם עוסק לאחרונה קצת במסגרת הקהילה בנושא בר ובת מצוה. די באקראי נזדמן לידי תשובה של הג"ר חיים דוד הלוי זצ"ל, בנושא "נפילת אפים כשיש בר מצוה בבית כנסת", מתוך: עשה לך רב ו סימן יב.
התשובה היא קצת יוצאת דופן.
בתחילת התשובה כותב הרב הלוי ובעצם מסביר מדוע הוא השמיט מספרו "מקור חיים השלם" את נושא אמירת (או ליתר דיוק אי אמירת) תחנון ביום שיש בר מצוה:

על כל פנים ברור שזה מנהג חדש שאין לו יסוד שכן לא נמצא בדברי גדולי הפוסקים. 

לאחר מכן מביא הרב הלוי ציטוט מספר "שיח יצחק" להגר"י אלפייה, שכותב בין היתר כך:

והואיל ודין זה עוד לא נכתב בשום ספר ולא עלה על שולחן מלכים בספרים הקדושים אמרתי אנכי הדל באלפי לתת טעם לשבח בס"ד בין להנוהגין לומר וידוי בין להנוהגים שלא לאומרו, ממה שחנני ה' בעזרתו ולעבודתו יתברך שמו אמן.
ומכאן מאריך בעל ה"שיח יצחק" ללמד זכות לשני הצדדים!

את התשובה מסיים הרב הלוי כך:

ואחרי כל ההסברים והעדויות הנוגדות הנ"ל ראיתי ונתון אל לבי להתעלם כלל מפרט זה, מתוך הנחה שכל מה שהצבור יעשו יש להם יסוד. אם לא יפלו על פניהם הרי נפילת אפים רשות, ואם יפלו על פניהם יש להם על מה שיסמוכו. ואף להמליץ לא רציתי וכל צבור יעשה כמנהגו וכאשר יחפוץ. 

[עוד שתי הערות קשורות: אינני יודע מדוע ספרי הרב חיים דוד הלוי לא מתוספים לפרוייקט השו"ת וגם לא להיברובוקס. אני ממליץ מאד למוקירי זכרו לפעול להנגשת ספריו לציבור. עוד באותו עניין, בכלל יש מחסור אדיר בהיברובוקס של ספרי רבותנו הספרדים. גם כאן אני מפציר בכל מי שיש לו גישה לספריות ישנות שיעביר ספרים ישנים לסריקה ולהעלאה למאגר לבל יישכח תורת הקדמונים.]