דייני הצללים

בימים האחרונים יש תכונה רבה סביב פסק דין שיצא מבית הדין של הרב אברהם דב לוין. בהרכב ישבו הרב א.ד. לוין (אב"ד), הרב ד"ר מיכאל אברהם והרב דוד ביגמן. הדברים נחשפו בכתבה הבאה ממוסף צדק של העיתון מקור ראשון (לחצו להגדלה):

הסיפור כולו הוא מוזר מאד בעיני. בית דין שאין לו שום סמכות חוקית החליט לעין בתיק שנידון בבית דין רשמי של המדינה. זאת, כאשר שני דיינים מתוך השלושה, שעל אף היותם תלמידי חכמים מובהקים, אינם יושבים על מדין ביום יום.
הדבר משול בעיני לחבורה של פרופסורים למשפטים יתכנסו ויוציאו פסק דין הסותר פסק דין של בית משפט של המדינה. האם מישהו היה מתייחס לזה ברצינות?

מה שהופך את הסיפור הזה למעניין הוא שההרכב הזה בעצם מנסה לצעוק שהמלך הוא עירום. הם טוענים שבית הדין נמנע מלתת את פסק הדין המתבקש משיקולים של קטנות מוחין. את הטענה הזו, בניסוחים שונים, אפשר לשמוע מזה עשרות שנים מאישים ומגופים שונים מתוך ומחוץ למערכת בתי הדין הממלכתיים. אך זו הפעם הראשונה שמתפרסמת פסק דין מנומק, מטעם "בית דין צללים", על מקרה ספציפי שבו דנו ולא הגיעו להכרעה המתבקשת.

כאמור, גם אם המקרה הזה יגיע לבג"ץ, קשה לי להאמין שבג"ץ יתייחסו לזה ברצינות. במידה ובג"ץ כן יתייחס לזה ברצינות, יווצר מצב שבית דינו של הרב לוין בעצם נתן את ידו וחתימתו לפגיעה קשה מאד במערכת בתי הדין הממלכתיים.

עוד כמה קישורים בנושא:
לפסק הדין המלא - לחצו כאן.
לסיכום פסק הדין - לחצו כאן.
לתגובת הרב מיכאל אברהם לטענות פרופ' פרימר בכתבה - לחצו כאן.

השיבה שופטינו כבראשונה - תגובה

אחד הקוראים הנאמנים שלח את הטור השיבה שופטינו כבראשונה למזכיר בית הדין המדובר, והלה השיב כך:

מעשה שהיה כך היה: בהיותי אחראי על רישום הנישואין של "שארית ישראל" בבני ברק (תקופה שארכה כמה חדשים עד שעזבתי את התפקיד) הגיעה כלה חניכת "בית יעקב" ברחובות ומסמכיה בידיה. בכתובת אמה כתוב שנישאה לאביה בתור ארמלתא (=אלמנה), מאחר שהיתה "אלמנת מלחמה" היא הציגה את מסמך האלמנות מבעלה הראשון, שעל פיו נישאה האמא בנישואין השניים. על מסמך האלמנות חתום הרב הצבאי פירון. הבעל הראשון היה מר מזרחי (בנו של הח"כ ר' יעקב מזרחי ) ולפי התעודה של פירון נהרג מזרחי במלחמת יום הכפורים.
מאחר והמקרה של החייל מזרחי היה מפורסם בשעתו, וגם לאחרונה חזר ופורסם באחד מעלוני חב"ד (מזרחי היה חסיד חב"ד), נזכרתי באותה שעה בסיפור.
הסיפור היה שהצבא קבע שמזרחי נהרג בתוך הטנק שנפגע ונשרף כליל ולא נשאר מהגופות שהיו בו כי אם אפר. הצבא הודיע זאת לאביו של מזרחי, ובתור ח"כ היתה לו זכות לראות את הטנק השרוף בעצם ימי המלחמה.
באותה שעה היה במשרד הרישום לנישואין הגרח"ש קרליץ זצ"ל, סיפרתי לו על הכלה עם התעודות הללו, והוא התחיל לרעוד מפחד, ושפתיו נקשו זו לזו. שאלתי אותו מה לעשות, והוא אמר לי לשלוח אותה לרבנות רחובות שהשיאה את אמה, ושם מכירים אותם. כך עשיתי. עד כאן.

המכתב הזה רק מעצים את דברי: חוצפה חרדית בהתגלמותה. הכותב מרחם יותר על שפתיו של הרב קרליץ מאשר על הכלה המסכנה שמאן דהוא החליט שיש מקום לשקול שמא יש בה פסול.
סיפור זה שאין בו אפילו זכר ל"מותב תלתא" פורסם בספר "פסקי דין"!!!
בפסק שפורסם בספר לא כתוב שההחלטה היתה לשלוח אותה לרבנות בה נישאה אמה, דבר שעוד יש בו הגיון מסוים, אלא לשלוח אותה לרבנות שמכירים את המשפחה ויש שם רב ירא שמים.
הערה אחרונה, ברבנות רחובות חלו אי אלו שינויים פרסונאליים במהלך עשרים השנה שחלפו מאז שהאם נישאה ועד שהבת מבקשת להינשא.

השיבה שופטינו כבראשונה

לתומי חשבתי ששום חוצפה חרדית כבר לא יוכל להפתיע אותי, והנה פרסם הג"ר אהרן כ"ץ, ראש כולל הלכה במכון הגבוה לתורה באונ' בר-אילן ורב קהילת "דובב עז" ברמת גן, דברים שלא הייתי מאמין שהם קיימים לולי ראיתי בעיני. דבריו של הרב כ"ץ פורסמו בטורו הקבוע בעלון שמוציא לאור שאול שיף, בסוד שיח. הרב כ"ץ מתמקד בטוריו ברבני אשכנז מלפני שלוש מאות וארבע מאות שנה. הפעם, תוך כדי דבריו על בעל שו"ת פני-יהושע (זקנו של בעל חידושי הפני-יהושע) הוא בחר להביא פסק דין הממחיש ביותר את ירידת הדורות.
פסק הדין המדובר פורסם בפסקי-דין ירושלים, המופיע בפרויקט השו"ת של בר-אילן. כך מתואר הספר בפרוייקט:
פסקי דין - ירושלים בית הדין לממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים, הוקם בשנת תשל"ח ע"י הרב הראשי לירושלים המנוח הרב בצלאל ז'ולטי זצ"ל, זאת במטרה להקל על מערכת בית הדין האיזורי, שמרוב עיסוקיו בדיני האישות נדחו דיני הממונות ונגרם עינוי דין למתדיינים. כבר מלכתחילה הוקמו שלושה הרכבים לבית הדין לממונות, כשבראשם הרב הראשי הרב ז'ולטי זצ"ל, הרב ברוך יצחק לוין זצ"ל, שהיה רב קרית שמואל ומקור חיים, והרב בן ציון אבא שאול זצ"ל. תוך זמן קצר רכש בית הדין לממונות את שמו הטוב והמיוחד הן בניהול הדיונים עצמם והן במתן פסק הדין בפרקי זמן קצרים, כשרבים מפסקי הדין מנומקים ומפורטים. במשך השנים הלך ונתרבה מספר הפונים לבית הדין, וביוזמת הרב הראשי לירושלים הרב יצחק קוליץ זצ"ל נוספו הרכבים חדשים, והוחל בפרסום פסקי דין המנומקים בספרי פסקי דין - ירושלים, בעריכת הרב אברהם דב לוין, שמכהן כאב בית דין באחד ההרכבים של בית הדין לדיני ממונות וכמנהל אגף הנישואין של הרבנות הראשית לירושלים. עם גבור העליה מארצות חבר העמים וריבוי שאלות הייחוס שהתעוררו בעקבותיה, הקים הרב הראשי הרב קוליץ בית דין לבירור יהדות שע"י הרבנות הראשית לירושלים כשבראשו הרב אברהם דב לוין, ופסקי הדין המנומקים שנכתבו בעניינים אלה זכו לפינה מיוחדת בספרי פסקי דין - ירושלים. עד תשס"ה, יצאו לאור ע"י המועצה הדתית ירושלים תשעה כרכים של פסקי דין בדיני ממונות ובבירור יוחסין, והם משמשים אבני יסוד לפסיקה הרבנית בדיני ממונות אקטואליים, וכן בבירור יהדותם של עולי חבר העמים. ספרים אלו הוכנסו למאגר.

פסק הדין המדובר מופיע בפסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין ז עמוד תקכא:
שאלת כשרות בת של עגונה שהותרה ע"י רב"צ
תיק בית הוראה שע"י בית הדין מס' 26 - תש"ס

נושא השאלה:
בחקירת יחוסה של הכלה גב' א' התברר שאמה נישאה לאביה אחרי שקבלה מהרב"צ הראשי דאז פירון תעודת חלל על בעלה הראשון.
בירור הנסיבות על פטירת הבעל העלה כי הוא "זוהה" בתוך טנק שרוף על סמך פרטי לבוש שנמצאו בין הגחלים השרופים, כשבוע לאחר שריפת הטנק.
אין אפשרות של עיון בתיק הצבאי על כל פרטיו, מלבד אישור הרב"צ הנ"ל שנמצא בתיק הנישואין של אמה שעל פיו הורשתה להנשא.

החלטה: אין להסתמך רק על אישור הרב"צ, ויש להפנות את הכלה הגב' א' לרבנות פלונית שם מכירים את המשפחה ויש שם רב יר"ש.

למי שלא עוקב, המקרה המדובר הוא באשה המבקשת להתחתן ואמה נישאה בשנית לאחר שהתירו לה את עיגונה מבעל הראשון, חלל מלחמת יום הכיפורים. פסק הדין נכתב בשנת תש"ס, עשרים ושבע שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים.
קשה להשאר אדישים נוכח פסק הדין הזה:
- האופן בו מוזכר הרב פירון.
- הזלזול ביחס של הדיינים לתעודת החלל שהוציאה הרבנות הצבאית לחלל שנפל 27 (!) שנים קודם.
- ההנחה כאילו ניתן לזהות חייל צה"ל על פי פרטי לבושו (ושכאילו כך נעשה הזיהוי ע"י הרבנות הצבאית).
- ההחלטה הלא-מובנת של "להפנות את הכלה לרבנות פלונית שיש שם רב ירא-שמיים", כשמכלל הן אתה שומע לאו. ומה בדיוק אמור לעשות אותו רב ירא שמיים? מה זה עוזר שהוא מכיר את המשפחה?