יום שלישי, 28 במאי 2013

הדברים המתחדשים בכל יום

כמה הערות על הנעשה בעולמנו בימים האחרונים:

א. ישיבות ההסדר
יש שתי אפשרויות: לסגור את ישיבות ההסדר או לאפשר לתלמידי ישיבות ההסדר שירות מקוצר.
אין אפשרות שלישית של שויון השירות לישיבות ההסדר והמשך קיומם של ישיבות ההסדר. זו פנטזיה.
ועכשיו צריך לשאול: מה הציבור החילוני מעדיף?
אני חושב שתלמידי ישיבות ההסדר, שמוותרים על שירות בהרבה יחידות נחשקות בצה"ל לטובת שירות קרבי ביחידות החי"ר והשריון, מצדיקים את קיום המסלול.

אני לא סבור שאסור בשום אופן לגעת ב'הסדר' או שיש קדושה דווקא ב'הסדר' הנוכחי. בודאי שאפשר לפתוח את ה'הסדר' לדיון ולבדיקה מחדש, אך אם רוצים שישיבות ההסדר ימשיכו להתקיים, אז המסלול חייב להיות אטרקטיבי.
ואם המסלול ימשיך להיות אטרקטיבי, הוא יוכל להיות גם הצעה אפשרית לציבור החרדי.

ב. האם יש בטלנים בישיבות ההסדר?
אני לא התבטלתי בישיבה. שמרתי על כל הסדרים (ויותר מכך) כעל בבת עיני. על זה יכול להעיד כל אחד שהיה אתי בישיבה (זה לא כל כך הרבה אנשים, ובכל זאת). אני יכול להעיד שלא הייתי היחיד שנהג כך.
האם היו בטלנים בישיבה? כן. אבל הם היו מיעוט קטן.
אני סברתי שעם התפתחות המכינות הקדם-צבאיות, מספר הבטלנים בישיבות ההסדר ירד. אינני יודע לומר אם זה נכון. ברור לי שלעולם יהיו בטלנים. צריך גם לזכור שהגילאים 18-23 הם סוף תקופת ההתבגרות, וגם אם בחור מגיע כעילוי בגיל 18 ועם מוטיבציה בשמים ללימוד, לא בטוח שהוא יישאר כזה אחרי השירות הצבאי וכשהוא צריך להחליט מה הוא עושה אחרי תקופת ה'הסדר'.

ג. מלחמות הרב הראשי והבית היהודי
ח"כ אורי אורבך פרסם הבוקר סטטוס בפייסבוק ובו כתב:
ובלי קשר לזהות הרבנים הנבחרים - כולם מועמדים מצוינים ואהובים - עלינו לשאול את עצמנו כבר עכשיו מי צריך לנהל את המהלכים הפוליטיים של הציונות הדתית: רבנים (ושמשיהם) או פוליטיקאים? ולמי הפוליטיקאים הדתיים מחויבים - רק לרבנים (עם כוחם הפוליטי המשוער), או לציבור הבוחרים הרחב? לי התשובות ברורות מתמיד.
חבל לי שרק עתה מצהיר כך אורי אורבך. כבר בתחילת מעשי המרכבה של הרב דרוקמן זה היה די גלוי שזה מוביל לאסון.
יכול להיות (ואני לא סבור כך) שהיה נכון שהרב דרוקמן יעשה קצת פוליטיקה מלוכלכת, אך היה צריך להיות ברור שהרב דרוקמן משמש במעין יועץ לחברי הכנסת ומדווח להם. אינני יודע אם הרב דרוקמן ממרומי המעמד שלו היה מוכן ומסוגל לתפקד באופן כזה, אך אם לא היה צריך למצוא מי שכן מסוגל. לשלוח את הרב דרוקמן עם ברכת הדרך לפעול בדרך מסוימת כשלא ברור כלל מה ההיררכיה בין פעולותיו לבין הפוליטיקאים היתה טעות עצומה. להבנתי, הבית היהודי יצטרכו לעבוד קשה מאד כדי שהטעות הזאת לא תבוא לידי ביטוי בקלפי.

ד. חוק שטרן והגוף הבוחר
אני לא מתלהב מחוק שטרן. אמנם יש שם הגדלת מספר הנשים בגוף הבוחר, דבר שהוא לא רק מבורך אלא גם כנראה כורח המציאות (ההנחה שלי זה שאם החוק לא יעבור, ארגוני הנשים יגישו בג"ץ שיתקע את הבחירות לחדשים).
עם זאת, החוק נותן יותר מדי כח לשר הדתות ולשר המשפטים. ההנחה שלי היא שלא לעולם חוסן ושיש סיכוי יותר מסביר שבבחירות הבאות לרבנות הראשית, משרד הדתות יחזור לידיים של ש"ס. האם אנחנו מעוניינים לתת את הכח הזה בידי שר מש"ס?
גם רשימת הרבנים שיתווספו לגוף הבוחר, בעקבות חוק שטרן, הוא לא לחלוטין הגיוני. לדוגמא: 10 רבני קיבוצים. כלומר, לקיבוצים יהיה 5% מהקולות של הגוף הבוחר, כמעט 10% מקולות הרבנים בגוף. האם זה הגיוני?
מנגד, אלו שמקדשים את הרכב הגוף הבוחר הנוכחי - על מי בדיוק הם עובדים? גם ההרכב הנוכחי נולד כדי להבטיח את היבחרותו של רב ספציפי, ולמנוע בחירת רב אחר. מה בדיוק הקדושה שבו? זאת ועוד, האם הגוף הבוחר הנוכחי הוכיח את עצמו במערכות הבחירות האחרונות לרבנות הראשית ולמועצת הרה"ר?

13 תגובות:

שמואל אמר/ה...

רק שאלה על ישיבות ההסדר:
מדוע המסלול חייב להיות אטרקטיבי? מי שבא בשביל האטרקטיביות - אין לישיבות הרבה רצון בו, ומי שרוצה ללמוד תורה ומוכן לשלם מחיר על זה - יבוא גם כך.

אני גם חושב שההאדרה של ה"ויתור" שעושים תלמידי ההסדר על סיירות היא מוגזמת, בלשון המעטה.
רבים רבים מתלמידי הישיבות עוזבים את הישיבה בשביל סיירת, ואלה שעושים "הסדר" בסוף הם אלה שמלכתחילה לא רצו או שרצו ולא התקבלו.

ודבר אחרון, אני לא יודע באיזו ישיבה הרב למד, אבל בישיבות רבות, אפילו רובן, רוב התלמידים מתבטלים. לא כל התלמידים, לא כל היום, אבל האווירה הכללית היא לא אווירה של לימוד בלבד, בלשון המעטה.

דוד אמר/ה...

זה הטיעון המוזר ביותר שראיתי מעודי להצדקת ישיבות ההסדר: לדעתך כדאי לצה"ל לוותר להם על יותר מחצי מאורך השירות כדי שהם יסכימו לוותר על זכותם לשרת ביחידות מובחרות "נחשקות".
אני בטוח שאם באמת יש לצבא עומס גדול מידי באותן יחידות "נחשקות", יש לו דרכים יותר טובות לסנן את המועמדים מאשר לוותר להסדרניקים על רוב תקופת השירות שלהם.

RavTzair אמר/ה...

שמואל,
המסלול חייב להיות אטרקטיבי, כי אחרת אין סיבה שמישהו ילך לישיבת הסדר ולא פשוט יעשה את המסלול ה"חרדי".
אם יש עניין שיהיה מסלול 'הסדר' - אז הוא צריך להיות אטרקטיבי לציבור שאליו הוא פונה.

הויתור איננו רק על סיירות, אלא על תפקידים במודיעין וכד'. חברים שלי מהתיכון שהלכו ישר לצבא והיה להם נתונים דומים לשלי לא מצאו את עצמם בשריון. יכול להיות שהצבא היה מעדיף שאדם עם נתונים כאלה באמת לא יגיע לשריון, אך אם הוא כן מעוניין בבעלי נתונים גבוהים ביחידות השדה, אז חיילי ההסדר תורמים לכך.

אינני יודע מה היה המציאות בישיבות אחרות, אבל קשה לי להאמין שבישיבות רציניות יש אוירה של בטלנות.

דוד,
כבר לא מדובר (בימים האחרונים) על יותר מחצי מאורך השירות. מדובר על חצי שנה.
אני לא חושב שיש לצבא עומס ביחידות נחשקות, אני חושב שיש לצבא חוסר בכוח אדם איכותי ביחידות השדה.

דוד אמר/ה...

רב צעיר,
הצבא הוא זה שקובע את השיבוצים. אם חסר חיילים בשריון, זה בגלל שהצבא מעדיף לשבץ ביחידות אחרות. מוזר מאוד לטעון שהצבא זקוק למסלול הסדר עם שירות מקוצר כדי לפתור בעיה פנימית של מיון ושיבוץ. אדרבה, ככל שחיילים משרתים פחות זמן, יש יותר תקנים שלא מתמלאים.

RavTzair אמר/ה...

אני לא חושב שהצבא זקוק להסדר כדי לפתור בעיות. אני חושב שגם לצבא יוצא מזה משהו כדאי. בני הישיבות הם לא היחידים שמרויחים, והרוח שלהם הוא לא כזה גדול.

שמואל אמר/ה...

רב צעיר,
עם כל הכבוד, עבור רוב הצעירים האופציה שתבוא במקום הסדר היא שירות מלא ולא אופציה "חרדית". אין שום חשש שאנשים יזלגו לכיוון החרדי, ואין לנו שום סיבה לרצות שאנשים יבואו לישיבת הסדר רק בגלל שעושים שם פחות צבא.

לגבי הלימוד בישיבות. התייחסת רק לישיבות הרציניות, אך רובן אינן כאלה. שם נמצאת ההשתמטות הגדולה. אנשים רבים שעושים הסדר ולא מתעסקים יותר מדי בלימוד תורה. הישיבות הרציניות מועטות, בסופו של דבר...

תתן אמת אמר/ה...

יש המון מה לומר בנושאים אלו, אנסה לכתבו בקצרה.
א. מסלול ההסדר חולל מהפיכה כבירה בציבור הדתי לאומי, ובישראליות בכלל. זה לא הגיע משום מקום. זה מהותו - שהלימוד "מייצר" אנשים ערכיים, ובכך "מרוויחים" גם המדינה וגם הצבא. לימוד תורה הוא נשמת אפנו, העם היהודי. זהו הגורם לכל. קצרה היריעה מלתאר כיצד זה מתרחש, אבל נ"ל שבישיבות ההסדר רואים זאת בחוש.
צריך לשים את הדברים על השולחן (וכבר ראיתי שהרב חיים נבון קדמני) - מדובר בכ 1400 חיילים בשנה. זה הכל. הרבה פחות מה"מתמידים" המדוברים של הציבור החרדי. בנוסף, לא מדובר במשתמטים, אלא במי שעושה 16 חודשי שירות פעיל לפחות. למה לפחות? כי בכל המסלולים של ששסדר, שילובים וכו', עושים 24 חודשים לפחות. כמו כן, אחוזי הפיקוד הם גבוהים יחסית, וגם הם משרתים הרבה יותר בשירות פעיל. אחרי כל זה, יש לזכור שחייל בהסדר "כבול" ומחויב ללימוד בישיבה ל 60 חודשים (48 חודשים סה"כ מוגדרים כשירות צבאי, והשאר זה שנה א' בדח"ש).
המסקנה מהדברים שהבאתי - הערך הגדול בהסדר, יחד עם הנתונים של השירות הפעיל שאין מה להתבייש בהם, מחייבים לדעתי לנהוג בזהירות בכל מה שקשור למסלול היקר הזה. האם מישהו שקל ובדק האם הארכת השירות הפעיל תפגע בישיבות? בתלמידים? (למען הגילוי הנאות: אני בהחלט חושב שזה יפגע, אך אכמ"ל) ברור שלא, שהרי זו הנחתה על ראשי הישיבות ולא מהלך מתואם.
כמובן שאין קדושה מיוחדת בהסדר הנוכחי, ואפשר לשנות אותו, ומעשים שבכל יום - המסלול משתנה כל העת. המסלול כיום אינו דומה למסלול כשאני הייתי בו, ובוודאי לא למה שהוא היה כשהוא רק נפתח. כל הזמן ישנם שינויים והתאמות שנעשים בתיאום בין הצבא לישיבות. אינני אומר שתמיד הכל חלק, לפעמים אכן יש צרימות כלשהן, אבל הנחתה כזו ללא דיון מקדים היא תמוהה בעיני.
ב. מכאן אני מגיע לשאלת הבטלנות. אני מכיר את הלשונות הרעות האלו, וגם את ה"חילוקים" בין ישיבות כאלו לאחרות. לדעתי, מהיכרות קרובה, זה לא מחזיק מים. יש אמנם בטלנות פה ושם, אבל שוב - גם כשמסתכלים ברמת המאקרו, מפעל ההסדר הוא מדהים, וגם כשמסתכלים ברמת המיקרו, אינני מכיר ישיבה בה לא לומדים.
ישנן היום ישיבות רבות מסוגים שונים עם אופי שונה מאוד אחת מהשניה, ישנן ישיבות שמיועדות לכתחילה לציבור שהוא לא "למדני קלאסי", וישנן עוד ישיבות מסוגים שונים. הצד השוה שבהן הוא רמת לימוד גבוהה ומרשימה, וכאמור, זה נבחן גם במבחן התוצאה.
לשאלת אטרקטיביות המסלול - האיזונים במסלול ההסדר הם עדינים מאוד. מצד אחד, רוצים לימוד משמעותי. מאידך, רוצים שירות משמעותי. מצד שלישי - המסלול גם כך ארוך יחסית (5 שנים לפחות), כך שצריך לדחוס את הכל לתוך המסגרת הזו. שינוי במינונים - יגרום לבעיה בצד השני. הארכת המסלול - עלול לגרום לנשירה אצל מי שלא מתאים לו מסלול ארוך כ"כ, ויתכן גם שמבחינה אמיתית לא נכון להאריך כ"כ את פרק הזמן שלפני כניסתו של האדם למעגל העבודה, על כל ההשלכות של זה (חתונה, ילודה, הזדקקות לעזרה כלכלית וכו'). לכן שינוי כזה (אם בכלל) חייב להיעשות בתיאום עם ראשי הישיבות, שמכירים את השטח, וערים לאיזונים הדקים האלו.
עקב אריכות התגובה אכתוב תגובה נוספת על שאר הדברים.

תתן אמת אמר/ה...

כואב, כואב לי הלב בנושא בחירת הרב הראשי.
אמנם תמיד התהליך היה פוליטי (ו"פרסונאלי", כולל חוקים שיוחדו למועמדים ספציפיים, עוד הרבה יותר מאשר במקרה דנן), אבל מעולם התהליך לא היה נגוע בכ"כ חוסר תום לב.
מצד אחד מצהירים על ניסיון ללכת במתוה של הרב דרוקמן, ומאידך מכשילים אותו בכל מה שיכולים.
מצד אחד מצהירים שהרב אריאל הוא הרב והרב סתיו הוא התלמיד, ומאידך, הרב פירון עצמו, מצהיר שהוא מכשיל בכל דרך את החוק.
ובעיקר ובעיקר - איך אפשר לומר ש"כבר לפני שנה" בדקו ומצאו שאין סיכוי להעביר את החוק? מה שייך מה שהיה לפני שנה לעכשיו? המצב התהפך מקצה לקצה! מישהו ידע מה יהיו הבחירות? מישהו ידע שתהינה בחירות? מישהו היה יכול להעלות בדעתו תוצאה דרמטית כזו לבחירות? מישהו חשב על הרכב קואליציה כזה?
אפשר עוד להאריך בכל חוסר תום הלב (שכנראה הוא לא רק מצד אחד, אבל עדיין די ברור מה שקורה פה), אבל איני רואה בכך טעם. אשאל שאלה פשוטה: בהיעדר שאלות פוליטיות כאלו ואחרות - את מי אתה מעדיף ברבנות הראשית בקדנציה הנוכחית: את הרב סתיו או את הרב אריאל? אם התשובה הייתה באמת הרב אריאל הדברים היו נראים אחרת. לצערי, לא זו בלבד שזו אינה התשובה, מנסים ליצור מצג שוא כאילו זו התשובה, ובכך מורידים את המירוץ לרבנות בעוד דרגה. מה ישאר לנו מכבוד הרבנות לאחר "תרגילים" שפלים כאלו??
האם הרב דרוקמן היה צריך להיכנס לכך? כמדומני שהוא חשב שאין כאן חוסר תום לב מופגן שכזה, ולכן הוא היה מוכן להתחיל זאת. אם הוא היה מעריך שיסובבו אותו בכחש כזה, אני מעריך שהוא היה פשוט יושב ובוכה - על הציבור שלנו, ועל שפל המדרגה שהגענו. לא רב ראשי צריך לנסות למנות כאן, אלא בנייה של דברים בסיסיים הרבה יותר.

לגבי חוק שטרן, אני מסכים עם חששותיך, וישנם עוד אחרים. אני חושב שלא נכון לעשות "תיקון" שאולי עכשיו יצליח "להשיג את המטרה", אך עלול בעתיד לגרום למכשלה גדולה. החשש מהרפורמים בעיני הוא יותר גדול בעיני, אבל בהחלט ישנם חששות נוספים.
עם זאת, רציתי להבין מה לא הגיוני ב5% לקיבוצים - יותר מדי או פחות מדי?
לגבי הגוף הבוחר הנוכחי, עם כל חסרונותיו, העיקרון עליו הוא עומד הוא רוב רבני. דבר זה נותן תוקף רב לדעתי לבחירה שנעשית בו, גם אם בסופו של דבר היא נשענת גם על קולות "לא רבניים". כשמשמיטים את העיקרון הזה, העתיד כבר לא ברור, כיון שהוא מוטה יותר מדי לכיוונים שלא מחויבים לצד הרוחני. בגוף הנוכחי, רבנים יכולים תמיד להטיל "וטו" על מועמד בעייתי (רפורמי לדוגמה). כשמשנים את העיקרון הנ"ל, התוקף של הבחירה הופך לבעייתי ביותר.

RavTzair אמר/ה...

תתן אמת,
אני מסכים עם דבריך על ההסדר.

לגבי חוק שטרן - אולי תסביר לי את הטענה הזאת על הרפורמים? מדוע עפ"י חוק שטרן יש יותר סיכוי לנוכחות רפורמית מאשר בגוף הנוכחי? חוץ מזה שלהבנתי אף רפורמי לא יהיה מעוניין להיות חבר בגוף שממנה בעל תפקיד שהם מתנגדים לקיומו.
[אני יותר חושש שהמילה "רפורמי" שבטענה הזאת מכוונת יותר לכיוון רבנים כמו הרב סתו.]
גם עפ"י חוק שטרן נותר רוב לרבנים.

אני לא מבין את רוב הדברים שכתבת על "תום הלב". האם גם הרב ליכטנשטיין שהתבטא השבוע שזה לא נכון למנות כך את הרב אריאל, גם פעל בחוסר תום לב?

תתן אמת אמר/ה...

שו"ר שאלישיב רייכנר כתב דברים דומים לגבי ההסדר.

אולי חלה טעות בהבנתי את חוק שטרן - אני אבדוק את עצמי בנושא. אני הבנתי שלא יהיה רוב רני ע"פ חוק זה, ואתה טוען להפך, אז ראוי שאבדוק זאת בעצמי...

ח"ו. לקחת את דברי רחוק מדי. אך אני חושב שכתבתי יותר מדי בנושא ואולי עדיפה מעט השתיקה.

RavTzair אמר/ה...

על חוק שטרן, כדאי לקרוא: http://bloggershuni.blogspot.co.il/2013/05/stav.html

לגבי רבני הקיבוצים. כן, אני חושב שאם 10% מהרבנים בגוף הבוחר הם רבני קיבוצים - זה קצת יותר מדי.

תתן אמת אמר/ה...

אני באמת קראתי את החוק מחדש, ואני חוזר בי מחריפות הדברים.
אמנם עדיין קיים חשש מסוים, מפני שבחירת הרבנים נעשית ישירות ע"י גופים שלא תמיד אמונים על קיום תורה ומצוות על דקדוקיהם. דבר זה בהחלט פותח פתח לרבנים מטעם, או לרבנים ע"פ הגדרות שונות משלנו...

אחרי שקראתי את הפוסט שהפנית אליו, כבר אין לי הרבה מה לומר. רק אוסיף נקודה בעניין חוסר תום הלב - לגבי "פרסונאליות" של חוקים מסוימים או היעדרה...

יצחק אמר/ה...

לגבי ההסדר -
הדיון על אורך תקופת ההסדר נפל באותו בור שנפלו בו דיונים חשובים אחרים.
פעם, הימין המדיני הצדיק את עמדתו בכך ש"כל ארץ ישראל שלנו". אי אפשר באמת להתווכח עם טענה כזו. אח"כ, כדי לאפשר שיח ודיון, התחילו לדבר על שיקולים בטחוניים. בסוף, גם הימין שכח את הנימוק האידיאולוגי.
כך קרה גם לשמאל. רק מיעוט ממשיך לדבר על "הכיבוש משחית". הרוב עברו לטיעונים מדיניים, בטחוניים וכד', המאפשרים שיח.
כל תלמיד ישיבת הסדר שומע כבר בשבוע הראשון שיחה על כך שלימוד תורה מגן על עם ישראל. אנחנו מתגייסים לצבא, כיוון שכשהבית בוער צריך גם לכבות את השרפה, ולא רק להתפלל; אבל מאמינים באמת שבלי לימוד תורה, עם ישראל לא ישרוד.
אבל כשמדברים עם חילונים - עוברים לטיעונים אחרים: למה ספורטאים מצטיינים מקבלים פטור; האחוז הגבוה של המשרתים במילואים וכד'. אלו טיעונים שגם חילונים מבינים בהם, ואפשר להתווכח.
בסוף בסוף, צריך לחזור לאמת הבסיסית: ההסדר הוא מסלול מורכב, שנשען על ההבנה שגם לימוד תורה וגם שירות בצה"ל מגן על עם ישראל, ושצריך לעשות את שניהם. הוא לא מסלול מושלם, ועדיף היה לעשות הכול בשלמות - לשרת בצה"ל 3 שנים וללמוד בישיבה 3 שנים, אבל בעולם שלנו השלמות היא בד"כ בלתי אפשרית. למדינת ישראל יש אינטרס קיומי שיהיו בה לומדי תורה, כשם שיש לה אינטרס קיומי שיהיו בה חיילים.
אפשר להוסיף חודש פה או חודש שם, אבל יהפכו את השירות ל-3 שנים, והמשמעות תהיה הפחתה דרמטית במספר המשרתים בהסדר, בטחון עם ישראל ייפגע.
זוהי ההצדקה למסלול ההסדר. ואם אי אפשר לנהל שיח אינטליגנטי עם חילונים על האמת הזו, אז יש בעיה לשיח, ולא לטיעון.