יום שני, 20 במאי 2013

הרב ליכטנשטיין בגבורות שמונים שנה

לרגל הגעתו של הרב אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר-עציון, לגבורות, ליקטתי מתוך פורומים שונים בהם אני שותף סיפורים שסיפרו תלמידיו. על חלק מהסיפורים קבלתי רשות ממחברם להפיץ, ועליהם רשומים שמם, ואחרים לא קבלתי רשות ולכן אני מפרסם ללא שמות המספרים.


---------------------------------------------------------
הרב דני וולף:
כדרכו בקודש בתחילת כל זמן מו"ר נותן סקירה על ספרות על אותו מסכת. באחת ממסכתות נזיקין מו"ר הזכיר שיש המון חומר בש"ך, והתחיל למנות סימן אחר סימן סקירה של דברי הש"ך. היה נראה שלא הכין ופשוט עבר סימן אחר סימן.

כשהייתי בניו יורק נשאבתי לחברותא שעסק המון בטהרות ולמדנו כלים. אדם בעל שיעור קומה אז ועד היום. דיברנו עם הרבה רבנים ולא מצאנו אף אחד שהיה יכול לדבר אתנו ברמה על הנושאים. חלקם הסתכלו עלינו כאילו נחתנו מהירח וחלקם ידעו בכלליות הנושאים המדוברים אבל ברמה מאוד כללית. בביקור של מו"ר לניו יורק שאלתי אותו על קושיה שהיה לי על תוספתא אחת ופרץ באמצע המשפט (פעולה מאוד חריגה בשביל מו"ר) בדיוק על זה חשבתי כשלמדתי את התוספתא והציג בפני גישה מסוימת לפתרון.

בשנה השניה שלי בישיבה הסתובב שמועה שאנחנו מקבלים שני "תותחים" בזמן קיץ אחרי שרותם הצבאי. אני הייתי קצת ספקן ואמרתי בלבי בא נראה האם החברה האלו יספקו הסחורה. אבל המציאות עלתה על כל הצפיות ולימים היו הרב רא"ם הכהן ורב יובל שרלו. קשה לתאר ההשפעה על בית המדרש איזה חשמל איזה אנרגיה. הרגשת (ושמעת) כשהם היו בבית מדרש וכשהיו חסרים. (למרות שלא זכור לי פעם שנכנסתי לבית מדרש והם לא היו- הם ישבו בפתח. לזכרוני בדרך כלל רב יובל ישב ומקבל הצרחות ושאגות של רב רא"ם ועונה לו בדרך כלל בשקט ובשיקול הדעת ומתנצחים זה את זה במלחמתה של תורה)
העליתי שאלה למו"ר בשיעור על מהלך שפיתח. מו"ר העלה ברמב"ם שיש שוני בין שליח הולכה שמספיק שליחות שהשולח פחות מעורב בו ובין שליח כתיבה שצריכים מעורבות יתר של המגרש. הקשיתי עליו מהאור שמח בקורדייקוס ושם מדובר דווקא בשליח לכתיבה. הרב רא"ם פרץ עם תירוץ מסוים כדרכו בקודש בקול רם ובביטחון עצמי. מו"ר הרא"ל הגן על הקו שלי. נורא שמחתי קודם שמו"ר קיבל את עמדתי על הרב רא"ם שהיה הישג לא מבוטל. אבל מעבר לכך רב ומלמד בעל שיעור קומה וגדלות בתורה כמו הרא"ל שליט"א שבאמת שומע ומאזין לתלמידיו הצעירים (הייתי אז בן 19) בקשב אמיתי ומקבל דעתם כשנראה לו. היתה ועודנו חוויה ללמוד ממרן.

פעם חזרתי הביתה מבית המדרש עם חיוך רחב על הפנים. בתי הרגישה בסיפוק שהיה לי ושאלה אותי מה יום מיומיים? אמרתי לה ציטטתי בשיעור מראה מקום שלא היה ידוע להרא"ל שליט"א וביקש ממני בסוף השיעור מ"מ וציטוט מדויק לבדוק. היא אמרה: זהו?! ולא הצליחה להבין איזה הישג זה. "מה אתה מצפה שהוא ידע כל מה שתמצא? מה ה"ביג דיל"?" באותו שבוע פגשתי את הרב אליהו בלומנצוייג שליט"א וסיפרתי את שאירע לי וצחקנו יחד איך אנשים שלא מכירים את מו"ר אינם יכולים לשער שזה באמת הישג.

---------------------------------------------------------
הרב יואל קטן:
למי שלא יודע - הרא"ל שליט"א מעולם לא נכנס לדברי המדבר אתו, יהיה קטן או גדול. להיפך, הוא מחכה כמה שניות אחרי שהדובר עמו מסיים את המשפט כדי לוודא שהוא סיים, ורק אח"כ משיב או מגיב כשכל מילה שקולה ומדודה. זה מאוד מטעה, ועד שקלטתי את ההנהגה הזו הייתי באופן טבעי ממשיך לדבר כשהרב מסתכל עליי ולא מגיב למה שאמרתי, ולקח זמן עד שהבנתי שצריך להמתין עוד שנייה-שתיים ורק אז הוא יגיב...
ובהזדמנות זו, הרבה דברו על שיתוף הפעולה היוצא מגדר הרגיל בין שני ראשי הישיבה, הרב עמיטל זצ"ל ויבל"א הרא"ל שליט"א. למי שלא הכיר מקרוב אני רוצה להוסיף עוד מילה - שניהם היו ראשי ישיבה עם 'אג'נדה', שניהם היו אנשים עקביים ואפילו תקיפים בדעותיהם וברצונותיהם, שניהם באו מחינוך וממנטליות שונים לחלוטין - ושניהם שימשו בכתר אחד (נגד כל הכללים) שנים רבות, ומעולם, מעולם, לא היה מתח ביניהם. חילוקי דעות היו, דעות שונות היו, אבל אף פעם לא מתח או חשבונות (והמילה 'מחלוקת' ממש ממש לא רלוונטית). פשוט מדובר בשני אנשים גדולים - וענווים מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. רק כדי להבין על מה מדובר, סיפור קטן אחד: הרא"ל שליט"א מביא לכל שיעור ארגז שהכינו לו ובו ש"ס (עם רא"ש ורי"ף) ורמב"ם קטנים, נוסף לגמרא ולספרי ראשונים שהביא תמיד לשיעור. לכן היה מנהג קבוע שכשהרא"ל היה קם ומתחיל ללכת לכיוון חדר השיעורים - מישהו מאלו שהיו סמוכים אליו היה ניגש אליו ולוקח מידיו את הארגז עם הספרים ומביא אותו לכיתה. פעם ראיתי במו עיניי איך שכשהרא"ל התחיל ללכת לשיעור ניגש אליו אחד הבחורים כדי לקחת את הארגז שהיה בידיו, והבחור הזה החזיק בידיו גמרא ועוד ספר, ולכן כדי לקחת את הארגז הוא הניח את שני הספרים שבידו על הארגז עם הספרים שבידי הרא"ל, והתכווין לקחת אותם עם הארגז - אבל הוא לא הספיק, כי הרא"ל המשיך ללכת כשגם הספרים של אותו בחור על הארגז! הוא חשב שהבחור פשוט מבקש ממנו לקחת גם את הספרים שלו לכיתה! הבחור היה פשוט המום, ואחרי כמה שניות הוא ממש צעק 'הרב, הרב!', וכשהרא"ל עצר לשנייה הוא מיהר לקחת את הארגז עם כל הספרים מידי הרא"ל כשהוא מתנצל על אי ההבנה, והרא"ל ממש לא הבין מה הוא רוצה ממנו... לא מדובר על תמימות של הרא"ל לחשוב שבחור מבקש ממנו שהרב יסחוב לו את הספרים לכיתה, אלא על ענווה אמיתית ובסיסית!! זו הייתה חוויה בלתי נשכחת.

---------------------------------------------------------
הרב חיים מרקוביץ':
כשהייתי בשמינית עשיתי "שבוע ישיבה" בגוש. יום אחד בדרכי עם כל הישיבה לחד"א ראיתי לפני ילדה קטנה כבת שלוש עומדת ובוכה, הבחורים עברו על פניה ולא נגשו. לפני צעד הרא"ל וכשהגיע אליה שאל אותה לפשר בכיה. היא הסבירה לו שהיא לא מצליחה לסדר את עגלת הבובה שהייתה לה. הרא"ל התכופף ובמתינות ניסה במשך כמה דקות לסדר לה את העגלה, ורק כשהבין שהוא לא מצליח פנה לאחד הבחורים בבקשה שינסה. למדתי מאותו אירוע שיעור גדול בגדלות אמיתית של ת"ח גדולים...

---------------------------------------------------------
הרב יאיר קאהן:
מו"ר הגרי"ד זצ"ל פעם אמר על סבו, הגר"ח "אז ר' חיים היה גאון מה אני יכול לעשות" ואז המשיך לספר על צדקות של ר' חיים

לכן לא אספר על גדלותו וחכמתו ולא משום שאין מה לספר

הרא"ל הוא מופת באשר לענווה שלו, הוא פשוט לא רואה את עצמו כמיוחד וחושב שמה שהוא השיג כל אחד יכול להשיג ואין שום סיבה לכבדו
פעם נכנסתי למספרה בירושלים ואחרי נכנס מו"ר
היה לשנינו ברור שאני אוותר לו ברגע שיגיע תורי וידעתי שלא יהיה לו נוח לעמוד בסירובו בפני אנשים
קצת לפני שמי שלפני סיים הרא"ל הכריז שהוא צריך לקנות כמה דברים וביקש שישמרו על תורו
נדהמתי שהרא"ל הקדיש מחשבה כדי למצוא מוצא למצב "המביך" מבחינתו
בתוך ביתו, הוא היה שוטף את הכלים
לא יעלה על הדעת שאחרים ישרתו אותו והוא יהנה ממעשיהם

הרא"ל איתגר את כל תלמידיו ברמה המוסרית שלו
הרגישות שלו לזולת לכל מי שיש לו צלם א' היא מרשימה ומחייבת
בנסעו לירושלים הרא"ל היה עוצר לתת טרמפ לערביות בצדי הדרך ולעזור להן אם כל הסלים עד שהסבירו לו שעקב המציאות המדינית והבטחונית יש בזה סיכונים
אם הוא היה שומע על מקרה בו אחד מתלמידי הישיבה פגע בכבוד מאן דהו מיד נתלה פתק שתהיה שיחה לפני ארוחת הצהרים

---------------------------------------------------------

אני הגעתי לראיון אצל רא"ל כשלוש שבועות אחרי תחילת מלחמת של"ג. אני באתי עם סה"כ שנה אחת של לימוד תורה בבית מדרש לתורה (BMT) ותו לא מכיון שאני לא בא מרקע דתי. היה ברור שנכשלתי בראיון (בחן אותי בסוגיה מבן סורר ומורה- כמובן הכל מהזיכרון שלו בלי ספרים) ואמר לי שאיננו חושב שאני מתאים לישיבה כי באותה תקופה היה רק שיעור אחד (של הרב קרוביין) במכינה או שיעור רגיל בשיעור א. רא"ל הרגיש שיהיה קל מדאי במכינה וקשה מדאי בשיעור א . ואז הוא התחיל לחשוב לכמה דקות על עוד ישיבות עם תוכניות יותר מתאימות ואיך אפשר לעזור לי.
הנה ראש ישיבה גדול שנמצא בעיצומו של מלחמה בצפון שתלמידיו נהרגו או נשבו (זכרריה באומל) והוא עושה מאמץ כדי לעזור לתלמיד (ממש עם הארץ) שהוא לא מכיר למצוא את מקומו בעולם התורה.
בסוף אמר לי לבוא לישיבה לאלול ולראות אם זה יסתדר כי הוא הבין שהיה לי חשק גדול לבוא וללמוד.

---------------------------------------------------------

בימים לפני הפלאפונים, ראיתי לא פעם ולא פעמיים איך הרא"ל שליט"א היה עונה לטלפון ציבורי שצלצל (ושאר העוברים ושבים התעלמו ממנו), ועולה לבית המדרש לקרוא לנמען של השיחה.
פעם התלבטתי בשאלה מוסרית והעליתי סברות לכאן ולכאן (כדרכנו בלימוד) אך כששאלתי את הרא"ל הוא ענה בלי היסוס "זה גניבה!" בתחום של יושר "הלכה למעשה" אין מקום אצלו לפלפולים וסברות.

---------------------------------------------------------

אשת הרב, טובה, נפגשה פעם לשיחה עם הכולל של הישיבה. וסיפרה שהרא"ל בהיותו ראש כולל בישיבה יוניברסיטי וילדיהם היו רכים בשנים, כאשר היה שב הביתה - בשעות אחה"צ המאוחרות, היה נוטל על שכמו את הטיפול בילדים והשכבתם לישון והיא היתה פורשת למנוחה.

2 comments:

מישקה אמר/ה...

הסרטון שהעלית מוגדר כפרטי ואי אפשר לצפות בו.

RavTzair אמר/ה...

לצערי שינו שם את ההגדרות. לא יודע למה. כששמתי את זה בדקתי וזה עבד.
אאלץ להוריד מהפוסט.