יום שני, 11 במרץ 2013

"מצוה שהיא חובת כל איש בכל יום"

הרמב"ם בהקדמתו למשנה מסביר את סדר המסכתות. על כך שמסכת ברכות היא הראשונה כותב הרמב"ם כך:

וחלק הדברים בסדר זרעים כפי שאסביר, פתח תחלה בברכות, וטעם הדבר כי הרופא המומחה כשירצה לשמור בריאות הבריא כמתכונתה מטפל תחלה בתקון המזון, ולפיכך ראה זה אשר ה' בעזרו להתחיל בברכות, לפי שהבא לאכול לא יוכל לאכול עד שיברך, ולכן מצא לנכון לפתוח את הדברים בענין הברכות כדי לתקן את המאכל תקון עניני. וכדי שלא יחסר דבר בשום ענין אלא ידבר על כל הברכות חובת המאכלים המצות, ואין מצוה שהיא חובת כל איש בכל יום כי אם ק"ש בלבד, ואין מן הראוי לדבר על ברכות ק"ש לפני שידבר על ק"ש עצמה, לפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע, וכל הנספח לכך. 
אני מבקש להסב את תשומת לבכם למשפט המודגש:
ואין מצוה שהיא חובת כל איש בכל יום כי אם ק"ש בלבד
משפט זה הוא מעורר סימני שאלה, לאור שיטתו של הרמב"ם בהלכות תפילה (רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א):
הלכה א
מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם, מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה, ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה.
הלכה ב
ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו.
הלכה ג
אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה, וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו, יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה, והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה, וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא.  
כלומר, שיטת הרמב"ם היא שלא רק קריאת שמע היא חובת כל איש בכל יום, אלא גם המצוה להתפלל.

השאלה מתעצמת לאור אופן ההתנסחות של הרמב"ם במניין המצוות הקצר שלו בתחילת משנה-תורה:

מצוה ראשונה ממצוות עשה לידע שיש שם אלוה שנ' אנכי י"י.
ליחדו שנ' י"י אלהינו י"י אחד.
לאהבו שנ' ואהבת את י"י.
ליראה ממנו שנ' את י"י אלהיך תירא.
להתפלל לו שנ' ועבדתם את י"י אלהיכם, עבודה זו היא תפלה.לדבקה בו שנ' ובו תדבק.
להשבע בשמו שנ' ובשמו תשבע. +/השגת הראב"ד/ להשבע בשמו שנ' ובשמו תשבע. א"א זו אינה מן המנין שלא בא אלא להזהיר שלא ישבע באל אחר ואולי על זה אמר דלאו הבא מכלל עשה עשה.+
להדמות בדרכיו הטובים והישרים שנ' והלכת בדרכיו.
לקדש שמו שנ' ונקדשתי בתוך בני ישראל.
לקרוא קרית שמע פעמים בכל יום שנ' ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.
בקריאת שמע טרח הרמב"ם להדגיש שהמצווה היא לקרות שמע פעמים בכל יום. לעומת זאת, במצות התפילה הוא לא ראה צורך לכתוב "להתפלל לו בכל יום", אלא רק "להתפלל לו". 

יש לכם רעיון או מקור כיצד להסביר את הרמב"ם? אשמח לשמוע ולהחכים.

13 תגובות:

דוד אמר/ה...

לכאורה הרמב"ם לא מתכוון שמצווה להתפלל "בכל יום" במשמעות של "מינימום פעם אחת ביום", אלא במשמעות של "בכל עת ובכל מצב" ולאפוקי למשל מהשיטה שמצווה להתפלל רק בעת צרה.

כך לכאורה מפורש שם בהלכה ג' ברמב"ם שכתב: "אם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה", ולא כתב: "ובלבד שלא יפחות מתפילה כלשהי בכל יום".

ולכאורה בוודאי הוא כך. שאם לא כן, מניין לרמב"ם החידוש הזה שאין לפחות מתפילה ביום? הרי בתורה כתוב רק "ועבדתם את ה'" ולא מוזכר "פעם ביום".

תתן אמת אמר/ה...

שאלה מעניינת. אבדוק אם אני מוצא התייחסות לכך.
תמיד אפשר להשתמש בתירוץ שאת פירוש המשניות כתב הרמב"ם בצעירותו (אגב - האם בדקת תרגומים אחרים?), וחזר בו בזקנתו במשנה תורה.
אינני יודע מה היחס המדויק למנין המצוות, אך יתכן שגם לגביו ניתן להשתמש בתירוץ מהסוג הנ"ל.
בכל אופן, תמיד מנסים ליישב סתירות כאלו, ולא להניח אותן בצורה כזאת.

מנחם ט''ב אמר/ה...

פשוט מאד,
מצוה שמברכים עליה.

RavTzair אמר/ה...

דוד,
אני חושב כמוך, אבל מעניין אותי לראות אם יש למישהו כיוון אחר להציע.
אולי אפשר להביא ראיה לכיוון זה מהרמב"ם הבא:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד

מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואח"כ יתפלל.

תתן אמת,
בדקתי בשני תרגומים. מניין המצוות, אגב, נכתב בעברית, עד כמה שאני זוכר.

RavTzair אמר/ה...

מנחם,
תסביר בבקשה.

מנחם ט''ב אמר/ה...

בשמחה. מה לא ברור?
הרמב"ם מדבר על מקומה של מסכת ברכות, והוא כותב שהיא עוסקת בברכות הנהנין והמצוות. והיא מתחילה בק"ש, שהיא מצוה - אחת מאותן המצוות שבמשפט הקודם - הנוהגת בכל יום. תפילה אינה שייכת כאן כלל.

RavTzair אמר/ה...

אבל איך אתה מסביר את המשפט "ואין מצוה שהיא חובת כל איש בכל יום כי אם ק"ש בלבד"?
ועוד, לכאורה מדוע הרמב"ם לא הכליל בדבריו גם את התפילה, שגם היא נידונה במסכת ברכות (וגם היא מורכבת מברכות). זה פשוט מתבקש.

תתן אמת אמר/ה...

הרבי מגוגל הפנה אותי ל http://www.yesmalot.co.il/shiurhtml/malotsh1605.asp
וכך כותב שם הרב ויצמן:
"כבר הקשינו על לשונו שהרי מצות תלמוד תורה ותפילה הן חובה בכל יום, קל וחומר אמונה, אהבה, יראה ודומיהן, שחובת כל יום הן. ביאורו של ביטוי זה הוא שמצות קריאת שמע מיוחדת בכך שהיא מתחדשת בכל יום, ואין המצוה של היום המשך המצוה של אתמול, אלא מצוה חדשה (עי' בח"א במצות קריאת שמע, מהדו"ב עמ' קע"ט-קפ"א)."

אלחנן אמר/ה...

לדעתי ברור שכוונת הרמב"ם היא שחובה להתפלל לפחות פעם אחת ביום, ולא "בכל עת ובכל מצב" כפי שהציע דוד. כך עולה מהלכה ג: "וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו, יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה" אבל פחות מפעם ביום לא חשב להזכיר. ועוד, דווקא אם חיוב התפילה אינו רק בשעת צרה אלא בכל עת, יש צורך לקבוע לו שיעור מינימלי - אחרת העיקר חסר מן הספר.

נראה לי שאפשר לענות על השאלה בצורה אחרת. אמנם מצוה להתפלל בכל יום, אך מן התורה אין לה פרטים מוגדרים כמו זמן מסוים ביום או נוסח קבוע. מבין המצוות מסוג זה, ק"ש היא היחידה שחובתה בכל יום.

יהודה אמר/ה...

ישנם עוד מצוות שאנו מקיימים בכל יום (תפילין, תלמוד תורה וכו').
יש התייחסות לכך בסדרת המאמרים של 'מידה טובה' על השורש השלישי בספר המצוות, בהקשר של מהות הזמן בהלכה.

יהודה אמר/ה...

"דוגמא נוספת לתלות ישירה של מצווה בזמן ניתן אולי למצוא בדברי הרמב“ם בהקדמתו לסדר זרעים, כאשר הוא מסביר את סידור סדרי המשנה, ואת סידורו הפנימי של סדר זרעים. הוא אומר שפותחים במסכת ברכות, והיא עצמה פותחת במצוות קריאת שמע, והסיבה לכך היא: ”ואין לך מצווה שאדם חייב בה בכל יום אלא קריאת שמע בלבד“.
הדברים לכאורה תמוהים מאד, שהרי ישנן מצוות נוספות שחיובן בכל יום: תפילין, תלמוד תורה, תפילה וכו‘.
נראה שכוונת הרמב“ם היתה לומר שתפילין חיובן תמידי, אלא שאינו נוהג בלילות (ותליא בטעמים השונים לכך שלילה לאו זמן תפילין בסוגיית מנחות צד-צה),ותלמוד תורה ותפילה חיובן תמידי ממש. רק קריאת שמע היא מצווה שחיובה מתחדש בכל יום מחדש. בקריאת שמע היום החדש הוא שמחייב אותנו בכל פעם במצוות הקריאה, ובזה ייחודה. זוהי המצווה היחידה שבכל יום מתחדש עלינו חיוב מחודש מחמת היום שהתחדש. כלומר הזמן הוא הגורם לחיוב במצווה ולא מתאר את תחולת החיוב. לעומת זאת, במצוות תפילין או תלמוד תורה הזמן מתאר מתי חייבים, אך לא מהווה גורם עצמותי לחיוב."

(הקטע הרלוונטי מתוך המאמר)

RavTzair אמר/ה...

יהודה,
יישר כח. תודה

דוד (2) אמר/ה...

דוד (1), לשאלתך - הכס"מ אומר שלימודו של הרמב"ם מהמשך הפסוק - "וברך את לחמך". כשם שאוכלים כל יום, כך יש להתפלל כל יום.