בחרתי השנה לעיין בהגדות שברשותי שאינם ידועים ושמחבריהם אינם מוכרים לי. באחד מהם, הגדה בשם "שבחא דמרא" שכתב רבי משולם יששכר הלוי הורוויץ, מצאתי את הרעיון הבא (הקטע במקורו, ובאריכות גדולה יותר, נמצא כאן):
ידועים השאלות הנשאלות על אודות שאלת הבן החכם:
- מה ההבדל בינו לבין הבן הרשע?
- מה פשר התשובה שנותן לו בעל ההגדה: "אף אתה אמור לו: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"?
החידוש של בעל הגדת "שבחא דמרא" הוא שעיקר הדגש בשאלת הבן החכם הוא במילה "צוה". כלומר, הבן החכם שואל, מדוע בכלל נדרש ציווי בכדי להודות לה' שהוציא אותנו מעבדות לחירות?
לחיזוק דבריו הוא מביא את דברי הגמרא בפסחים (קטז ע"א):
את תשובת בעל ההגדה לבן החכם יש להבין באופן הבא:
ישנם שני סוגי חירויות עליהם אנו מודים בליל הסדר: חירות גשמית וחירות רוחנית. ברור שההודאה הפשוטה יותר היא ההודאה על החירות הגשמית, על זה גם מדבר רב נחמן עם דרו עבדו. ההודאה על החירות הרוחנית בנויה על ההודאה על החירות הגשמית.
כך גם בנויה ליל הסדר. אנחנו קודם מתחילים בגנות ומסיימים בשבח כדעת שמואל ב"עבדים היינו", שזה החירות הגשמית, ואח"כ כדעת רב ב"מתחילה עע"ז היו אבותינו", שזה החירות הרוחנית. וגם באכילה - קודם אוכלים את המצה, סמל החירות הגשמית, ורק על השובע אוכלים את הפסח, סמל החירות הרוחנית ("משכו וקחו לכם צאן" - משכו ידכם מעבודה זרה, "בדמייך חיי" - דם פסח ודם מילה, ועוד).
בעל ההגדה עונה לבן החכם, שאמנם הוא צודק שאין צורך בציווי על כך שיש להודות על חירות גשמית, אך ליל הסדר נועד כדי להוסיף עוד קומה ולהשאר בסוף עם הטעם בפה של קרבן הפסח - סמל החירות הרוחנית. ולכן "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", אוכלים את הפסח על השובע, ולא אוכלים אחריו כלום כדי שטעמו יישאר לבסוף.
וכעת גם ברור ההבדל בין שאלת הבן החכם לשאלת הבן הרשע. הבן החכם שואל מדוע צריך כלל ציווי על ההודאה על החירות, הבן הרשע כופר בטובה וכלל לא מבין מדוע צריך להודות גם על החירות הגשמית. אדם כזה, "אילו היה שם לא היה נגאל".
ידועים השאלות הנשאלות על אודות שאלת הבן החכם:
מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם?- מה בעצם מהות שאלתו?
- מה ההבדל בינו לבין הבן הרשע?
- מה פשר התשובה שנותן לו בעל ההגדה: "אף אתה אמור לו: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן"?
החידוש של בעל הגדת "שבחא דמרא" הוא שעיקר הדגש בשאלת הבן החכם הוא במילה "צוה". כלומר, הבן החכם שואל, מדוע בכלל נדרש ציווי בכדי להודות לה' שהוציא אותנו מעבדות לחירות?
לחיזוק דבריו הוא מביא את דברי הגמרא בפסחים (קטז ע"א):
אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינוכלומר, דרו העבד מבין כדבר פשוט שבמקרה שאדון שחרר את עבדו ועוד הוסיף ונתן לו כסף וזהב, בודאי שהעבד צריך להודות לו ולשבח אותו. ולכן, שואל הבן החכם, מדוע בכלל נדרש לשם כך ציווי?
את תשובת בעל ההגדה לבן החכם יש להבין באופן הבא:
ישנם שני סוגי חירויות עליהם אנו מודים בליל הסדר: חירות גשמית וחירות רוחנית. ברור שההודאה הפשוטה יותר היא ההודאה על החירות הגשמית, על זה גם מדבר רב נחמן עם דרו עבדו. ההודאה על החירות הרוחנית בנויה על ההודאה על החירות הגשמית.
כך גם בנויה ליל הסדר. אנחנו קודם מתחילים בגנות ומסיימים בשבח כדעת שמואל ב"עבדים היינו", שזה החירות הגשמית, ואח"כ כדעת רב ב"מתחילה עע"ז היו אבותינו", שזה החירות הרוחנית. וגם באכילה - קודם אוכלים את המצה, סמל החירות הגשמית, ורק על השובע אוכלים את הפסח, סמל החירות הרוחנית ("משכו וקחו לכם צאן" - משכו ידכם מעבודה זרה, "בדמייך חיי" - דם פסח ודם מילה, ועוד).
בעל ההגדה עונה לבן החכם, שאמנם הוא צודק שאין צורך בציווי על כך שיש להודות על חירות גשמית, אך ליל הסדר נועד כדי להוסיף עוד קומה ולהשאר בסוף עם הטעם בפה של קרבן הפסח - סמל החירות הרוחנית. ולכן "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", אוכלים את הפסח על השובע, ולא אוכלים אחריו כלום כדי שטעמו יישאר לבסוף.
וכעת גם ברור ההבדל בין שאלת הבן החכם לשאלת הבן הרשע. הבן החכם שואל מדוע צריך כלל ציווי על ההודאה על החירות, הבן הרשע כופר בטובה וכלל לא מבין מדוע צריך להודות גם על החירות הגשמית. אדם כזה, "אילו היה שם לא היה נגאל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה