יום חמישי, 20 בדצמבר 2012

ואתה מחיה את כולם

האם שינוי בידע המדעי יכול לגרום לשינוי ביסודות האמונה?

כבר היום ברור שהאופן בו הבינו אבות אבותי את פרק א' של בראשית הוא שונה בתכלית מהאופן בו אני מבין את פרק א' של בראשית. אך ברשומה הזאת (שאני מקווה שתהיה הראשונה בסדרה) אני מבקש להצביע על נקודה אחרת.

הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א הלכה א מצביע על "יסוד היסודות":
יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו. 

מה כולל בתוכו הידיעה כי המצוי הראשון המציא כל נמצא?
שתי אפשרויות בדבר: א. שהבורא ברא את העולם ולאחר סיום הבריאה יש לעולם קיום משל עצמו. ב. הבורא מהווה את העולם, או במילים אחרות, על אף שהבריאה הסתיימה, העולם צריך את המצאות הבורא על מנת להתקיים.

ללא שום ספק הרמב"ם בחר באפשרות השניה.

כך הוא כותב בהל' יסודי התורה:

הלכה ב: ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות.
הלכה ה: המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית, בכח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב, והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף. 

ובמורה נבוכים (ח"א פרק סט):
אִילו הנחנו שהבורא נעדר - היתה המציאות כולה נעדרת ומהותן של סיבותיה הרחוקות ממנה, של המסובבים האחרונים, ושל מה שביניהם - היתה בטלה.
האל מתייחס אפוא למציאות כולה כמו הצורה לדבר אשר יש לו צורה ואשר בה הוא מה שהוא ועל-ידי הצורה נקבעת אמיתתו ומהותו. כן יחס האלוה אל העולם. מבחינה זאת נאמר עליו שהוא הצורה האחרונה, ושהוא צורת הצורות, כלומר, שהוא זה אשר מציאותה וקיומה של כל צורה בעולם נשענים בסופו של דבר עליו, ובו קיומה, כשם שהדברים בעלי הצורות קיימים בתוקף צורותיהם.
בגלל העניין הזה הוא נקרא בלשוננו חי העולמים. משמעותו שהוא חיי העולם כפי שיתברר.

ושם בהמשך:
ודע שכמה מאנשי העיון מאותם ה"מדברים" הביאו אותם הבורות והחוצפה לכך שאמרו, שאילו הנחנו שהבורא נעדר לא היה מתחייב שייעדר הדבר הזה אשר הבורא הביאו לידי מציאות, והכוונה לעולם, מכיוון שלא מתחייב שמושׂא הפעולה ייעדר, כאשר נעדר הפועל לאחר שפעל אותו. מה שהם אמרו היה נכון אִילו הוא היה רק פועל, והדבר הפעול לא היה זקוק לו לשם המשך קיומו. כמו שכאשר מת הנגר אין כלה הארון, מכיוון שהוא אינו מספק את המשך קיומו. אולם מכיוון שהאל יתעלה הוא גם צורת העולם, כפי שהסברנו, והוא מספק לו את המשך הקיום וההתמדה, מן הנמנע שיסתלק המספק ויישאר קיים מקבל האספקה, אשר אינו יכול להתמיד אלא במה שהוא מספק לו. עד כדי כך מגיע דמיון-השווא המתחייב מן הטענה שהוא פועל בלבד, ולא תכלית וצורה.
ישנם שני הסברים אפשריים מדוע הרמב"ם נקט בגישה זו, ולא בגישת ה"מדברים": 
א. הרמב"ם כך הבין מהתורה ומחז"ל. אמנם דבריו מסתדרים עם הפיזיקה של אריסטו, הסוברת שלכל דבר שזז יש כח שמניע אותו, אך זה רק חיזק את הדברים שלמד מחז"ל. 
ב. הרמב"ם למד מתורת אריסטו שלכל דבר שזז צריך שיהיה כח שמניע אותו ולכן הגיע למסקנה שאם הגלגל מסתובב תמיד, בודאי שיש בורא שמניע אותו. 

הנפקא-מינה בין שני ההסברים הוא, כמובן, מה קורה כשההבנה המדעית משתנה. אם כיום המדע אומר שדבר ינוע גם ללא שמופעל עליו כח תמידי, האם זה ישנה את התפיסה האמונית שלנו? 

אשמח לשמוע את דעתכם.

10 תגובות:

יצחק אמר/ה...

ראה שער הייחוד והאמונה לבעל התניא.

ב אמר/ה...

אתה טועה בזיהוי התנועה עם כוח מניע כביכול הא-לוה הוא ככוח.
כוונת הרמב"ם לקיום שהקב"ה הוא אמיתת המצאו=הצורה המקיימת, וכפי שאמר פעם ליבוביץ בחידוש המציאות אינה יש מאין. הוא המחיש זאת ברעיון התנועה והמניע. אך העיקרון הוא אחד שלמתקיים יש דבר המקיימו.
לעומת זאת שלילת המדברים נובעת ממח' פילוסופית בשאלת הסיבתיות כי אם כל דבר נברא בכל רגע מחדש הרי שאין מושג של סיבתיות חוקית קבועה, וכן מהמח' הפילוסופית לגבי מושג מחויב המציאות ואפשרי המציאות, אלא שאי אפשר במסגרת פוסט בבלוג ותגובות לבאר נושא מורכב זה.

ב אמר/ה...

תיקון טעות ההקלדה - ליבוביץ אמר שצריך היה לומר: הבריאה אינה יש מאין, אלא אין מיש. הא-ל הוא אמיתת המציאות.
והרמב"ם המחיש זאת דרך רעיון התנועה והמניע של עולמו הפילוסופי.

יוסי אמר/ה...

הרמב"ם מדבר אכן על קיום, לא על תנועה. והמדע בפירוש קובע שקיום תלוי בכוח - כוחות היסוד בפיזיקה. בלי כוחות היסוד לא יתקיים החומר עצמו.
זה מהבחינה הפיזיקלית.
מהבחינה הפילוסופית נשאלת השאלה למה צריכה להתקיים תלות של הבנת האל במדע. המדע עוסק במה שקורה בתוך המציאות, בעוד שהתיאולוגיה עוסקת במה שקורה מעל המציאות.

ב אמר/ה...

יוסי

אף המינוח כח הוא מטפורה, אלא שהכוחות הללו מה מקיימם?

עיקר כוונת הרמב"ם במשנה תורה כפי שכבר דנו מפרשי המו"נ הוא ביחס לבעיית הבריאה והקדמות וע"כ הרמב"ם נקט בניסוח ההתמדה המתאים לתזה שלו במורה.

אולם המדע החדש טוען שגם חוקי המציאות אינה בלתי משתנים - אולם שינוי זה להיכן הוא מוביל? - תפישה זו עצמה ניתנת לפרשנות פילוסופית גם היא כי מנק 'מבט זו ניתן לדבר על הא-לוה כתכלית כל' יש למציאות כוון מסוים = מו"נ א,סט:
"שהוא הפועל והוא צורת העולם והוא גם תכליתו".
הרעיון של "וא"א שיסוב בלא מסבב" - מכוון לטיעון שכל תופעה מצביעה על סיבה מעבר לה - אכן בהיום מבינים שונה את רעיון ההתמדה, אבל הטיעון של סיבה כטיעון פילוסופי נשאר - הרמב"ם נעזר בהסתכלות על הטבע להמחשת הפילוסופיה הדתית שלו.

אם מבקשים לתקוף את הרמב"ם יש לתקוף מבחינה פילוסופית את כל מבנה ההוכחות שהשתנה בעקבות תורת ההכרה של קנט והבאים אחריו.

גם את משנת הדרך האמצעית יש לבקר מכוון תורות פסיכולוגיות מודרניות וכו'.

מה שאנו לוקחים מכל הראשונים אינו את תפישתם הפילוסופית - שלא היתה להם בו כל קבלה של תושב"ע - אלא את דרך חשיבתם / לגיטימציה להתבוננות ביקורתית עצמאית / הסתכלות במציאות / היסק מחוכמות גוים / חוסר פחד מחידוש תובנות מקוריות - התכנים משתנים בכל דור ודור, כי רוב ככל הפילוסופיה הדתית לא נמסרה בתושב"ע והיא חסרת תוקף סמכותי אלא "שמע האמת ממי שאמרה" = לימדנו הרמב"ם.

שלמה אמר/ה...

האמת כפי שאריסטו, או חכם אחר בן זמננו, אמר אותה- איננה המקור להבנת יסודות האמונה. היא רק דרך להסביר ולבטא אותה.

אם יסודות האמונה זה תוכן רוחני פנימי בוודאי שאין לזה קשר להבנה מדעית. אבל נראה לי שאתה מתכוון ל"תפיסתנו את יסודות האמונה", ההסבר השכלי שאנו נותנים לדבר שהוא בעצם מעל לשכלנו ואנחנו חיים אותו בכלים אחרים מהשכל.

RavTzair אמר/ה...

תודה לכל המגיבים. אנסה לענות.

ליצחק,
שער הייחוד והאמונה קשור, אך לא ישירות. אינני חושב שהוא עונה לשאלה שאני שאלתי. אם כבר אז הוא מחזק את השאלה.

ל-ב,
אני לא מבין שהאלוה הוא כח, אלא שאם יש דבר הנע בעולם, אז הרמב"ם סבור שהבורא מייצר את הכח המניע אותו.
אני לא יודע כיצד אפשר להסביר אחרת את דברי הרמב"ם בהל' יסודי התורה:
"והוא המנהיג הגלגל בכוח שאין לו קץ ותכלית, בכוח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד, ואי אפשר שיסוב בלא מסבב; והוא ברוך הוא המסבב אותו, בלא יד ולא גוף."

יוסי,
הכל טוב ויפה, אך ברור שהרמב"ם הן ניסח אמונות בבורא בהתבסס על הידע המדעי שעמד בפניו. הלא כן?

שלמה,
האם אתה כותב דעה, או משאלת לב?
שים לב להסבר של הרמב"ם, את דבריו בהל' יסודי התורה, במורה ח"ב פרק א:
"מכיוון שהגענו אל גלגל נע זה, מתחייב שיהיה לו מניע על-פי הנאמר בהנחה השבע-עשׂרה"
הנחה 17 הוא:
"ההנחה השבע-עשׂרה היא שלכל נע יש בהכרח מניע, או מחוץ לו כמו אבן אשר יד מניעה אותה, או שמניעו הוא בו כגוף בעל-חיים, שכן הוא מחובר ממניע ונע. לכן כאשר הוא מת, ונעדר ממנו המניע, דהיינו הנפש, נשאר, בו ברגע, הנע, דהיינו הגוף, כפי שהיה, אלא שלא ינוע אותה תנועה. מכיוון שהמניע, הנמצא בתוך הנע, נסתר ואינו גלוי לחוש, חושבים שבעלי-החיים נעים בלי מניע. כל נע שמניעו נמצא בתוכו הוא אשר קרוי "נע מאליו". פירוש הדבר שהכוח המניע את מה שנע בו תנועה עצמוּתית - נמצא במכלולו."

אלחנן אמר/ה...

קצת באיחור: אני חושב שהצגת השאלה היא בעייתית. הבנת התורה וחז"ל מושפעת מתפיסת המציאות (כאן לפי המדע של ימי הרמב"ם), ולא תמיד ניתן להפריד ולשאול מה קדם למה.

בכל אופן יש לשים לב שמושג התנועה בו עוסק המדע בן ימינו, לגביו כתבת כי יתכן "שדבר ינוע גם ללא שמופעל עליו כח תמידי", מצומם מאד ביחס למושג האריסטוטלי שמתייחס לכל שינוי או התפתחות ולאו דווקא להעתקת מקומם של גופים.

בנוסף, רק בהל' יסודי התורה (הלכה ה) הטיעון ממוקד במושג התנועה, וגם שם ובאופן פופולרי שניתן לבקר בקלות (מדוע אי אפשר שיסוב הגלגל בלא מסבב, אך אפשר שהמסבב יסובב בלא יד ובלא גוף?). אבל עיקר הדיון אינו נוגע לתנועה אלא לעצם הקיום והתמדתו. כך בהלכות א-ב, וכך במורה נבוכים שם מבסס הרמב"ם את טיעונו על המושגים של חומר וצורה. כמובן גם כאן ניתן לשאול מה קדם למה, ולא ברור אם ניתן להפריד בין תפסיתו המדעית של הרמב"ם להבנתו את התורה (אמנם מתבקש לחשוב שהגורם העיקרי הוא תורני מובהק, ונובע מהטוטליות של המונותאיזם, שהרמב"ם דבק בה הרבה יותר מאשר במשנת אריסטו).

מכיון שמושגי החומר והצורה חלפו מזמן מן העולם, המושג הרלוונטי לדיון בימינו הוא סיבתיות, מה שמוביל לנקודה המשמעותית ביותר. במהלך מאות השנים האחרונות חל שינוי ניכר לא רק בתאוריות המדעיות אלא בעצם הבנת תפקידו ומקומו של המדע והיחס בין מדע לפילוסופיה. ראיה מן הסוג הזה (שרשרת של אירועים סיבתיים המובילה לסיבה ראשונה) אינה קבילה היום לא במסגרת מדעית ולא במסגרת פילוסופית. עקרון הסיבתיות מוגבל למסגרת הפיסיקה ואינו יכול לפרוץ ממנה למסקנות מטפיסיות. ראה למשל כאן:
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10800

בחזרה לשאלה "מה קורה כשההבנה המדעית משתנה", אנו חוזרים לנקודת המוצא. אמונה בדבר שהמדע שולל היא מופרכת. אולם הפער בין מדע לפילוסופיה גדול מכפי שנתפס בימי הרמב"ם, והאמונה ש"אתה מחיה את כולם" אינה נשענת על טיעון מדעי מדעית כזה או אחר ושייכת לתחום שלמדע אין גישה אליו.

RavTzair אמר/ה...

אלחנן,
אז עכשיו עליך לענות לשאלה מי הכריחו לרמבם לומר שהאמונה בבורא הוא אמונה במהווה.

אלחנן אמר/ה...

כתבתי:
אמנם מתבקש לחשוב שהגורם העיקרי הוא תורני מובהק, ונובע מהטוטליות של המונותאיזם, שהרמב"ם דבק בה הרבה יותר מאשר במשנת אריסטו.
אבל זו השערה בלבד ללא תימוכין מוצקים.