יום ראשון, 16 בדצמבר 2012

"אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו"

משהו מפרשות וישב-מקץ.

המדרש בתחילת מקץ כותב כך (בראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה פט):
"אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו", זה יוסף, "ולא פנה אל רהבים", ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים 
לכאורה המדרש קשה מיניה וביה. אם יוסף הוא זה "אשר שם ה' מבטחו", כיצד המדרש כותב שהוא קיבל שנתיים נוספות בבית האסורים עקב כי אמר "זכרתני" "והזכרתני"? ואם הוא קבל שנתיים נוספות בגין "זכרתני" "והזכרתני", אז הוא כנראה בגדר "פנה אל רהבים" ואיך יתכן לומר עליו שהוא "שם ה' מבטחו"?

חשבתי להסביר בפשטות שהמדרש מתאר תהליך. בתחילה יוסף היה בגדר "פנה אל רהבים" וקבל שנתיים נוספות על שאמר זכרתני והזכרתני. אך במשך הזמן שנשאר בבית האסורים הוא עבר תהליך. תהליך, שבסופו הוא הגיע לדרגת "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו", והוא הבין את טעותו בכך שבתחילה פנה אל רהבים.

עקבות לפירוש כזה אני מוצא בדברי השפת אמת (שנת תר"מ ד"ה בזוהר):
בזוהר כתב על פסוק ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, דמיותר וישכחהו. ומפרש שע"י שנעשה פגם בזכרון שאמר יוסף לשר לשר המשקים שיזכרנו לכן הביא את יוסף לשכחה והיה ירידה למדריגת יוסף ע"ש
[הנה דברי הזוהר (זוהר כרך א (בראשית) פרשת מקץ [דף קצג עמוד א]):
כיון דאמר ולא זכר שר המשקים מהו וישכחהו אלא וישכחהו אתר דאית ביה שכחה ודא הוא קץ דסטרא דחשך, שנתים ימים מאי שנתים דתב דרגא לדרגא דאית ביה זכירה ]

אם אני מבין נכון את דבריו, אזי הוא מתאר תהליך הפוך שארע לשר המשקים וליוסף. ברבות הימים כששר המשקים התחיל לשכוח מיוסף, אזי יוסף גם כן התחיל לשכוח משר המשקים וכך התחיל תהליך עד שהגיע חזרה לבטחון בה'.

ראוי לציין גם לרש"י בסוף פרשת וישב:

ולא זכר שר המשקים - בו ביום:
וישכחהו - לאחר מכן. מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים, שנאמר (תהלים מ ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרוים (ישעיה ל ז) רהב:
רש"י אינו מזכיר את דברי המדרש "אשרי האיש אשר שם ה' מבטחו" - זה יוסף. 



עוד בענייני מדרש. גליתי לאחרונה כי באתר המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן ישנם הסברים על המדרש מאת מו"ר הרב שבתי רפפורט. לכל פרשה ישנם מספר דפים עם שאלות ונקודות לעיון על המדרש לפרשת שבוע, ובמחזור האחרון ישנו גם דף עם פתרון השאלות. ראו שם.

5 תגובות:

טוביה אמר/ה...

ובב"ר ר"פ מקץ אמרו על זה אשרי הגבר אשר לא פנה אל רהבים זה יוסף בשביל שאמר כי אם זכרתני אתך, ניתוסף לו שתי שנים, היינו דמזה העונש שמענו דיוסף הצדיק מעולם לא פנה לרהבי בני אדם... (הרחב דבר בראשית מ, כג).

אלחנן אמר/ה...

בני, לכאורה הפוך: כבר מתחילה בטח יוסף בה' (שם שמים שגור בפיו וכד'). וכיון שהקב"ה מדקדק עם צדיקים, נחשבה לו אמירת "זכרתני" "והזכרתני" כפניה אל רהבים.
כך מדויק בדברי הזוהר: "ותב דרגא" למעלתו הקודמת. ובשפת אמת: "והיה ירידה למדריגת יוסף" מכפי שהיתה קודם. ובנצי"ב, "דיוסף הצדיק מעולם לא פנה לרהבי בני אדם" - כבר מתחילתו (למשל בענין אשת פוטיפר).
עדיין סביר שהעונש לא עבר על יוסף סתם כך, ויציאתו לחופשי מלווה בהבנת טעותו וחזרה למדרגתו הרוחנית הקודמת.

RavTzair אמר/ה...

אלחנן,
אם הבנתי אותך נכון אנחנו לא רחוקים. כל שאתה מוסיף על דברי זה שלפני התהליך שאני כתבתי עליה, היה גם תהליך הפוך שהתחיל כשיוסף בדרגה גבוהה והדרדר לבקשת עזרתו של שר המשקים.

אלחנן אמר/ה...

זו לא בדיוק תוספת. נראה לי שבמקורות מוסברת סיבת הענישה, אבל אין רמז לתהליך תיקון מצידו של יוסף. בכל זאת מתבקש להסביר את שחרור יוסף מבית הכלא כמלווה בתשובה או בתיקון, כך שהשורה התחתונה קרובה למדי.

יואל אמר/ה...

רלב"ג סוף וישב - "התועלת השביעי הוא במדות. והוא שראוי לאדם להשתדל בכל עוז להנצל מהרע אשר הוא בו, בכל הסיבות אשר אפשר לו שיעזור בהם. ולא יסמוך על הנס ואע"פ שהוא באופן שתדבק בו ההשגחה הא-לוהית. הלא תראה כי יוסף עם היות השגחת השם יתע' דבקה בו בזה האופן, חלה פני שר המשקים שיזכרהו אל פרעה להוציאו מהבור".
הרעיון הוא שלמידת הביטחון יש צד שני - צריך תמיד לבטוח בה' וכו', אבל דווקא הבטחון בה' הוא שגורם לך לא להתייאש בשום מצב ולנסות ככל יכולתך להינצל. אם תנסה דברים שאין סיכוי שיעזרו לך - זה מראה על ייאוש ופגיעה במידת הביטחון אך אם אתה פונה למישהו שיכול לעזור לך - זו מידת ביטחון נהדרת שמראה שלמרות הכל אינך מתייאש. מתוך הביטחון בה'.
רש"י ורלב"ג חלוקים האם הפנייה לשר המשקים היא אקט של יאוש או אקט שיכול לעזור - וככל הנראה גם גרסאות במדרש התבלטו בזה.