יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

ברכת הגומל לקטן

את הדברים הבאים ליקטתי מתוך פורום הרבנים המקוון. 

הגמרא בברכות מלמדת על החיוב לברך "הגומל" (ברכות דף נד עמוד ב):
אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות - יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים, ויצא.
מאי מברך? - אמר רב יהודה: ברוך גומל חסדים טובים.
רב יהודה חלש ואתפח, על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן, אמרי ליה: בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא. אמר להו: פטרתון יתי מלאודויי. והא אמר אביי: בעי אודויי באפי עשרה! - דהוו בי עשרה. והא איהו לא קא מודה! - לא צריך, דעני בתרייהו אמן. [=רב יהודה היה חולה ונרפא. באו לפניו חכמים ואמרו לו: ברוך ה' שנתן אותך לנו ולא נתנך לעפר. אמר להם: פטרתם אותו מלהודות. הייתכן?! והרי אמר אביי שצריך להודות בפני עשרה. תירוץ: היו שם עשרה. והרי הוא לא הודה?! תירוץ: הוא ענה אחריהם אמן.]


הנוסח המופיע לפנינו בגמרא לברכה הוא "ברוך גומל חסדים טובים". אך לפני הרא"ש, הרי"ף והרמב"ם היה נוסח אחר: "ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב". זה הנוסח אותו אנו אומרים.

הבית יוסף מסביר את פירוש הברכה:
ופירוש הברכה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הגומל לחייבים וכו' כלומר אפילו לאותם שהם חייבים דהיינו שהם רשעים דתרגום (בראשית יח כג) רשע חייבא עם כל זה גומל להם טובות וגם אני כאחד מהם שאף על פי שאיני הגון גמלני כל טוב:

דברים אלו מזכירים את הסיפור בגמרא (בבא בתרא דף י עמוד א):
רב פפא הוה סליק בדרגא, אישתמיט כרעיה בעי למיפל, אמר: השתא כן איחייב מאן דסני לן, כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים. א"ל חייא בר רב מדפתי לרב פפא: שמא עני בא לידך ולא פרנסתו! דתניא, רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה - כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא: +דברים ט"ו+ השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, וכתיב התם: +דברים י"ג+ יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן עבודת כוכבים, אף כאן עבודת כוכבים. 

רב פפא ניצל מנפילה ממקום גבוה ובעקבות כך הוא עושה חשבון נפש על מה הגיע לו עונש כל כך חמור ליפול ממקום גבוה. 
וכפי שכתב הבני יששכר (אדר ד' ג') "שמזה יש ללמוד שלא רק כאשר בא על אדם סיבה רעה היזק או חולי כדו', צריך לעשות חשבון הנפש על מה ככה הגיע לו, אלא אף אם כמעט אירע לו היזק ולבסוף ניצול ממנה, גם כן צריך להתיישב בלבו לבדוק ולבחון על מה הגיע אליו ככה ולמה ראוי היה לזה, ומה שניצול, הוא בגלל שתלה לו איזה זכות."

אם אכן עניינו של ברכת הגומל הוא להכיר בכך שהאדם ניצול מסכנה לפנים משורת הדין, אזי אין קטן יכול לברך הגומל שכן הוא אינו בר-עונשין ולכן אינו בגדר "חייבים". 

כך כתב המגן אברהם (אורח חיים סימן ריט):
קטן א"צ להודות דל"ש לומר לחייבים טובות דהא לאו בר עונשין הוא ואם יאמר על אביו לחייבים וכו' זה אסור לו לעשות ואם נאמר דידלג מלת חייבים אין לשנות מטבע שטבעו חכמים וא"ל דחייבים קאי עליו דמצד הגלגול באין עליו יסורין דמנא ידע דלמא הוא בחטא אביו (רמ"מ סי"ד): 

אולם חלק עליו היעב"ץ בספרו מור וקציעה שסבר שחייבים אינו בהכרח המברך אלא שהקב"ה גומל לכולם טובות ובכללם גם לחייבים (מובא בהר-צבי אורח חיים א סימן קיג):
אולם הגריעב"ץ בזה לשיטתו שבספר מור וקציעה חולק בזה על המג"א וסובר שקטן צריך להודות משום דחייבים קאי אשאר אינשי דעלמא. וכן הוא לשון המור וקציעה שם: ולדידי לאו ברירא כולי האי (מ"ש המג"א דקטן א"צ להודות), דמ"ש מכל הברכות דמחנכין אותן בהן וכו', ואי משום דחייבים קאי אשאר אינשי דעלמא, דאינו מוכרח לפרש חייבים דוקא על המברך שנעשה לו נס, כי הגע בעצמך שהוא צדיק גמור ואעפי"כ מברך כך ואם שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, מ"מ הא אמרינן לא יפתח אדם פה לשטן וכו' ואיך יתקנו חז"ל כלשון זה במטבע ברכה אלא ודאי מטבע ברכה כך היא, שכללו בתוך הודאה זו באגב להודות לו ית' על כל הטובות שעושה תמיד בין לראויים ובין לשאינם ראויים, שאפילו להחייבים עושה להם טובות וכו' עיין שם.
המשנה ברורה מביא רק את הדעה האומרת כי קטן אינו מברך הגומל. מהבן איש חי (עקב שנה א') משמע שהוא נוטה לומר שקטן כן יברך, אלא שבגלל הדעות המחמירות הוא מסיק שבמקום שאין מנהג ידוע יברכו בלא ברכה. תלמידו, כף החיים, כותב שהוא מעולם לא ראה ולא שמע שקטן יברך בשם ומלכות. 

ואם נחזור לראשונות, גם לדעות הסוברות שאל לקטן לברך, לכאורה הסובבים אותו יכולים, ושמא צריכים, לומר "בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא", והוא בתורו יכול לענות אמן.

3 תגובות:

ש"פ אמר/ה...

ראשית:
עדיין קשה להבין לשון "לחייבים טובות" ומה עניין עבירה לגביה.
שנית: דיון מעניין בנושא כתב הרב רא"ם הכהן בשבת בשבתו מס' 1382 פרשת פנחס תשע"א (מצוי באתר מכון צומת [ צריך להכנס דרך מנוע חיפוש של האתר] או בקישור http://www.zomet.org.il/_Uploads/1382.pdf
לעניין ברכת קטן: שאלה ראשונה היא מצד נוסח הברכה. בגמרא בברכות (נד,ב) נוסח הברכה שמביא רב יהודה הוא "ברוך גומל חסדים טובים". גירסת הרי"ף והרא"ש היא: "גומל לחייבים...". וכן פסקו הרמב"ם (ברכות י, ח) והשו"ע (ריט,עא). לכאורה, על פי נוסח הגמרא שלנו קטן יכול לברך, אולם לפי גרסת הרי"ף וסיעתו קטן איננו מן ה"חייבים" (לפי שאיננו בר עונשין) ולכן אינו יכול לברך, וכך כתב המג"א בשם תשובת מהר"ם מינץ. בשערי תשובה, משנה ברורה, כף החיים (שם) והבן איש חי (עקב,ד) כתבו שלא נהגו שקטן מברך. בניגוד לזה הגרע"א בהגהות לשו"ע כתב בשם ה'לחמי תודה' שקטן יכול לברך, ובברכי יוסף כתב שכן המנהג במקומותיהם.

לעניין ברכת הורה על בנו: מכיוון שדעת סיעה חשובה בראשונים שאדם יכול לברך על אוהבו או קרובו שהוא כואב עליו, ומכיוון שכך פסק הטור והרמ"א ניתן לברך על הצלת בנו או בתו. זאת, אע"פ שבבית יוסף גער במברכים אך למעשה אין הכרח בדיוקו, כפי שכתבו הב"ח והתשב"ץ (וכן המ"א שסבר כי מרן חזר בו). בערוך השולחן פסק על פי שיטה זו. להלכה מי שחשקה נפשו לברך על הצלת בנו או בתו, בוודאי הולך בדרך סלולה.

RavTzair אמר/ה...

נדמה לי שעניין ההודאה היא ההכרה בכך שההצלה מן הסכנה היתה לפנים משורת הדין. אצל קטן שאינו בר עונשין קשה לומר שהצלה היא לפנים משורת הדין. ואם אין הכרה בכך שיש לפנים משורת הדין - קשה לומר שיש כאן הודאה. (זה אולי גם צד לומר שהורה לא יברך על קטן - אך לנושא זה אני מקווה לחזור מתי שהוא).

ש"פ אמר/ה...

נכון, וכתבת את זה בגוף הדברים. הבעיה שלי היא שאני לא מבין איך זה נכנס במילים. אם הכוונה שגומל טובה תחת רעה אז חציו הראשון של המשפט עוסק באדם [החייבים] וחציו השני בגומל.
לא הצלחתי לנסח את זה.