יום שני, 30 ביולי 2012

החוק האזרחי כמנהג המדינה בבתי הדין

ראו גם כאן וכאן

בתחומין כרך לב, שיצא לאור לאחרונה, התפרסם מאמר של הרב ד"ר רון קליימן בשם "החוק האזרחי במדינה – 'מנהג המדינה'?". במאמר שואל הרב קליימן:
האם לחוקי המדינה בענייני ממון יש תוקף הלכתי מחייב של 'מנהג'?
או במילים אחרות, כשאדם פונה לבית דין תורני שידון בינו לבין חברו, בדבר שיש לגביו חוק ברור שעל פיו דנים בתי המשפט האזרחיים, כיצד יפסקו הדיינים? האם הם יקחו בחשבון את מה שנוהג במשפט האזרחי, שהרי זו 'מנהג המדינה', או שהם יסתפקו אך ורק במופיע בחושן-משפט?

המחבר סוקר שלוש שיטות בטיפול השאלה הזו:

א. הרב משה פיינשטיין סובר שכל עוד לא הותנה אחרת, הצדדים פועלים על פי חוק המדינה, וכאלו התנו ביניהם לפעול על פי חוק זה. עם זאת, טוען המחבר, שר' משה מקבל את החוק כמנהג המדינה, רק בתנאי שבעלי הדין הם אלו שהעלו את הטיעון ש'מנהג המדינה' פועל לטובתם.

ב. הרב דב ליאור עושה הבחנה בין "הסדר חוקי ספציפי בתחום מסוים, לבין הסדר כולל... בודאי בתחום ספציפי אפשר לקבל הסדר חוקי ומערכת משפט, אך קבלת מערכית כללית של חוק חדש... מהוה סכנה לנתוקנו ממשפטנו ומקור חיותנו".

ג. הרב זלמן נחמיה גולדברג סבור ש"כל חוק אזרחי ש'נתפשט בין כולם שמקבלין עליהם כפי החוק'... יש לו תוקף של מנהג, כי מתקשרים על דעת חוק זה. 'אבל חוקים שלא נתקבלו ברבים' אינם נחשבים למנהג'... לדעתו, אין זה משנה אם הצדדים ידעו על קיומו של החוק בעת ההתקשרות בעסקה אלא הכול 'תלוי אם רבים נוהגים כן'". דבריו אלה של הגרז"ן מסוייגים בדיני קניין, ראו במאמר ליתר פירוט בנקודה זו.

לשלוש דעות אלו אפשר להוסיף את שיטת בתי הדין של ארץ-חמדה (ראו כאן).

מסקנתו של המחבר היא "אם רוצים לעודד התדיינויות בבתי דין לממונות, יש לשאוף ליתר ודאות בפסיקתם." פירוש הדבר במילים פשוטות הוא שאם ראובן ושמעון רוצים להתדיין בדיני תורה, כל עוד הם לא עשו מחקר מעמיק אין להם שום דרך לדעת על פי איזה חוק הולכים לדון אותם. ייתכן והדיין בפניו יתייצבו, יכיר בחוק כמנהג המדינה, וייתכן שדווקא בנושא עליו הם מתדיינים הדיין לא מקבל את החוק כמנהג המדינה.

[יש גם להעיר, שכשאנחנו כותבים "חוק" הכוונה היא הן לחוקי הכנסת והן להלכת בית-משפט אזרחי.]

הדברים מעלים שאלה נוספת, שבעז"ה נשוב אליה בהמשך. במאמר שהפנה אליו בעבר פרופ' נדב שנרב, שואל פרופ' שנרב מדוע לבתי הדין אין דין של ערכאות. בנושא זה השאלה עולה כפליים – אם בסופו של דבר בית הדין הרבני מקבל את החוק כמנהג המדינה, אז במה הוא שונה מבית המשפט האזרחי?

5 תגובות:

א אמר/ה...

האם בעלי הדין יודעים אם בביה"ד ידונו ע"פ גרמא פטור, או לפי "קים לי"?
ובתמצית כל בית דין מבתי הדין הוא עצמאי, משא"כ המערכת החילונית שהמבנה וספר החוקים שבה פחות או יותר מוסכם ומתעדכן לפי המצב המשתנה.

תתן אמת אמר/ה...

אני מתפלא שכל פעם שאלה זו עולה, כשהתשובה כ"כ פשוטה. כשבי"ד מקבל את החוק - זה מעשה בי"ד. כשבימ"ש פוסק (ולא משנה כרגע אם ע"פ ד"ת או ע"פ החוק) זה ערכאות. זו הלכה מפורשת בשו"ע וברמב"ם, אז מה השאלה??
אם השאלה היא כיצד נקבע האם מה שעומד לפנינו הוא בי"ד או לא, גם לכך יש תשובה בסימנים הראשונים של חו"מ, המדברים על הלכות ביה"ד והדיינים (מי ראוי להיות דיין וכיצד דנים וכו'). בקיצור, גם זו לא שאלה מי יודע מה מסובכת.
אולי הכוונה היא לשאול עבור מה צריך את כל זה, אם בסופו של דבר החוק על פיו הולכים הוא זהה. התשובה לכך ג"כ פשוטה - כי כך ה' ציוה. כאמור, גם ערכאות הדנים ע"פ ד"ת פסולים, כך שברור שלא התוכן הוא המשמעותי. ביתר עומק, אם אנו מאמינים ש"אלוקים ניצב בעדת א-ל" ורואים בדין אמת לאמיתה שותפות במעשה בראשית, ברור למה צריך דיינים הראויים לכך. כלומר, אם אנו רואים גם בסידור החברה ע"י המשפט את המשך ההופעה האלוקית במציאות (וע"ע על כך בהרחבה במהר"ל וברב קוק ועוד) - ברור שזה צריך להיעשות ע"י "בר הכי", כמו שכל מצוה שצריכה להיעשות ע"י ישראל דוקא, וכשהיא נעשית ע"י גוי היא חסרת משמעות במקרה הטוב (במובן המצוותי אלוקי כמובן, במובן המוסרי ידוע סיפור דמא בן נתינה וכד'). ניתן עוד להרחיב על המשמעות של הדברים הנ"ל, ומדוע אנו זקוקים לכל התנאים האלו כדי להופיע את האור האלוקי בשטח זה אך זה חורג כבר ממסגרת של תגובה בבלוג.
בנוסף לכך, (כמעט) תמיד תהיה גם השלכה מעשית. אם הבסיס הוא חו"מ, וספר החוקים בא להוסיף עליו תקנות (לדוג', כפי שכותר הרב ליאור, שאינני בטוח שהאחרים חולקים עליו באופן מלא), הרי שזה שונה לגמרי מאשר אימוץ מלא של ספר החוקים, או אפילו הסתמכות עליו כמקור ראשי ובלעדי.
הערה נוספת היא שלא בכל מקרה נקבל את כל סעיפי החוק, ובודאי שלא בטוח שנקבל כל פרשנות פסיקתית של בימ"ש, כדבר המחייב את ביה"ד. אם זה מצד המנהג - יש לבדוק שאכן מנהג זה התפשט וידוע (כפי שכותבים הגרז"ן והגר"מ פיינשטיין). גם אם הוא התפשט, לא בטוח שנקבל את כל הסעיפים. בוודאי שאם נרצה לקבל זאת כתקנה, שאילולא היו מתקנים אותה היה ראוי לביה"ד לתקן אותה, יש יותר מקום לעיון בזה. ישנה גם נ"מ כמובן מאיזה צד מקבלים את החוק כמחייב, אם זו תקנה או מנהג. במצבים שונים של התנגשויות נדון אחרת בכל מקור מחייב, וכן הלאה.
בקיצור, לא ברורה לי מאיזה צד נשאלת שאלת ה"מה ההבדל", ואשמח להבהרה בנושא, שכן כאמור שאלה זו חוזרת הרבה פעמים, ובעניי מעולם לא זכיתי להבין את השאלה (כידוע - הבנת השאלה היא כבר חצי תירוץ).

RavTzair אמר/ה...

השאלה הבסיסית היא: מה הופך את בתי המשפט לערכאות?
אתה ברחת משאלה זו ע"י שהצהרת ש"זו הלכה מפורשת בשו"ע וברמב"ם". אך זה לענ"ד לא נכון, ולכל הפחות לא מפורש.

בו נתחיל עם השאלה הזו, ואחר כך נגיע לשאלה אם יש הבדל בין בית המשפט לבית הדין.

תתן אמת אמר/ה...

אולי אני לא מבין אותך עד הסוף - מה לדעתך יהפוך הרכב כלשהו לערכאות?

RavTzair אמר/ה...

תענה על זה אתה בבקשה, אתה הרי הצהרת ש"זו הלכה מפורשת בשו"ע וברמב"ם". אז בבקשה תצטט את אותם הלכות מפורשות הקובעות מתי הרכב יהפוך לערכאות.