יום שני, 9 ביולי 2012

מלחמות התנ"ך uploaded

בשבועות האחרונים מתקיים עוד סיבוב במלחמות בנושא לימוד תנ"ך, מלחמה שבודאי זכורה לרבים מכם מלפני כעשור. 

אנסה לרכז כאן חלק מכמות המלל האין-סופי שפורסם בשבועות האחרונים.

כמדומני שזה התחיל בכתבה וראיון ב'בשבע' עם המפמ"רית החדשה מירי שליסל. השלב הבא היה במתקפה של הרב אבינר על התוכנית החדשה המנוגדת לדבריו לעשרת הדברות (לא פחות!). לזה הגיב הרב אמנון בזק במכתב ובו מראה כי הרב אבינר פשוט סילף ציטוטים ותקף על בסיס הסילופים. ב'כיפה' פורסם עוד מאמר ובו טענה שגם הרב אבינר לומד תנ"ך בגובה העיניים.
אחר כך היה עוד סיבוב בין הרב אבינר והרב בזק במקור-ראשון. וגם הרב שרלו כותב על "האם רק דרכו של הרב אבינר היא הנכונה?". וגם הרב יואל בן-נון במתקפה יפה נגד הרב אבינר. וגם ד"ר חגי משגב פרסם מכתב לראש החמ"ד ד"ר אברהם ליפשיץ.
בשבוע האחרון שלחה הגב' שליסל מכתב למורים לתנ"ך ובו כתבה:
לא פשוטה היא מלאכתנו, ונדרשים לה כוחות ומסירות נפש, אבל שכרה בצידה כשרואים את האור בעיני התלמידים ומרגישים שותפות בביסוס אהבת תורה ויראת שמים.
אני מזמינה את כולנו לראות ברוחות ובסערות של השבועות האחרונים מחלוקות לשם שמים והזדמנות לחדד ולהעמיק את יסודות השליחות של לימוד התורה, וברוח זו ברצוני שנפעל.
בטיבם, תהליכים חדשים מלווים בחשדנות ובדאגה ק"ו כאשר השינוי מתחולל בתחום כל כך רגיש ומרכזי כמו הוראת התנ"ך. הדאגה יכולה לבוא לידי ביטוי בתחום האידיאה – האם התהליכים הללו ראויים ונכונים, ובתחום המעשה – האם נוכל לעמוד בהם ולהצליח להתמודד איתם. עלינו להתייחס לשני המישורים במשנה זהירות על מנת שלא נמצא את עצמנו חלילה מקלקלים במקום להיטיב. את החששות יכולים לשכך שני דברים: אמון במובילים ומבחן התוצאה. שנה אינה זמן מספיק לצורך שני הדברים גם יחד, אולם אני מקווה כי נוצר בסיס של אמון ממנו אנו יכולים לצאת לדרך ולהטות שכם ליצור את השינוי ולהפוך אותו למציאות.
בשבועות האחרונים התקיימו מפגשים עם רבנים מזרמים שונים בחמ"ד על מנת לבחון ולדייק את הדרכים להנחלת תכנית הלימודים החדשה. אני שמחה כי רבני החמ"ד הביעו אמון במהלך והעירו את הערותיהם על מנת לשפר ולטייב. (מצורף מכתבם). מגוון הקולות בחמ"ד נקראים להיות שותפים בכל דרך אפשרית להשפיע ולשפר את התהליך בו אנו מצויים על מנת לקרב אותנו כולנו, אל היעדים.
הנחת יסוד היא שהטעות היא אנושית, ו'אם לא עושים לא טועים'. אנו בתהליך של עשיה גדולה ועצומה, ממנה יגזרו לאורך הדרך פרטים הדורשים תיקון. שותפים נאמנים הם אלו המסייעים לגלות את הטעויות ופועלים בצוותא לתקן אותן. מורים רבים אכן חברו למאמץ ומתוך אמון ורצון לסייע הם מעירים, שואלים ומגיבים ובזכותם משתפרים כל הזמן התוצרים שאנו מנסים להעניק למערכת. ככל שמורים רבים יותר יצטרפו לתהליך האקטיבי של תגובות, הצעות והערות כך ירבו האמונה, החכמה והידע הבונים את בסיס ההוראה שלנו.
 למכתבה צורף גם מכתב מד"ר ליפשיץ ובו קריאה לאחדות (לא לגמרי ברור לי כלפי מי הקריאה):
המקום המרכזי, כמעט הבלעדי... שהציונות הדתית נמצאת באחדות, ביחד, תחת אותה מסגרת ערכית, זהו החמ"ד (הזרמים הפנימיים הם רבים: 'לייטים', 'חרדלים'. שלוש תנועות נוער, הדגשים שונים בישיבות שונות...ועוד) התפילה והבקשה של כולנו היא לשמור על איחוד המחנה, על אחדות החמ"ד, כשהתורה והמשכן נמצאים במרכז מחננו, וכל אחד מוצא את מקומו הנכון לו , המתאים להלך נפשו , וכולם באותו מחנה...
המכתב של מירי למורי התנ"ך המצ"ב, מדבר בעד עצמו. כשאנחנו טועים, יש תשובה בעולם... כשיש קושי או דבר מה הדורש תיקון, חשוב לפנות לאדם המתאים, וההקשבה היא אמיתית לגמרי וכולם רואים שיתוף מלא בהובלה! הנקודה המרכזית היא האמון המלא, שכולנו בתפילה להאהיב תורה, להגדיל תורה, ולהתחנך ע"פ תורה .
למכתב צורף גם סיכום דיון שהתקיים בהשתתפות הרב יעקב אריאל, הרב ישעיהו הדרי, הרב חיים דרוקמן, הרב איתן אייזמן והרב אבי גיסר, ובו נאמר כי "התוכנית החדשה מביאה בכנפיה רוב טובה ורוב ברכה לתלמידים ולצוותי ההוראה בחמ"ד בבחינת 'הישן יתחדש והחדש יתקדש'. הרבנים הנוכחים כולם מביעים הערכה ואמון מלא במפמ"רית ובמתווה התוכנית".

הערב פורסם ב'כיפה' כי הרבנים: הרב דב ליאור, הרב אליקים לבנון, הרב אביגדור נבנצל, הרב מרדכי שטרנברג והרב יהושע צוקרמן שיגרו מכתב למנהלים ולמורים לתנ"ך ובו קובעים כי:
הזדעזענו זעזוע עמוק לגלות שחלק מהמאמרים ויחידות הלימוד המופצים באתר של החמ"ד נגועים בביקורת המקרא ובמבט קלוקל על אישי התנ"ך הקדושים, מבט מגובה עיניים טרוטות
ועוד:
לא נוכל להשלים בשום אופן בצורת לימוד נטולת יראת שמים, המציגה פרשנות של חול ושל גויים. אמנם הרבה חומרים נמחקו מהאתר אבל הבאת חומרים פסולים כאלה מעידה על הכוונות האמיתיות של מחברי התכנית.


עד כאן ממה שפורסם (לפחות עד כה). אסיים בכמה מילים שלי:
אני לא כל כך מבין מה הסיפור כאן. אני מבין שיש ויכוח, אני מבין שיש קבוצה שלא מרוצה מהתוכנית החדשה. אני לא מצליח להבין האם יש כאן מלחמת חרמה או סערה בכוס תה. נניח ואף אחד לא היה מתייחס למאמרים של הרב אבינר נגד התוכנית - מה היה קורה? במילים אחרות, האם יכול להיות שהמגנים על התוכנית הביאו להתעצמות האש הנגדית? אלו שאלות של חוסר ידיעה, ולא קביעות.
דבר נוסף, אני מצפה מהאתרים הדתיים והעיתונות הדתית לחשוף מיהו העומד מאחורי כל המתקפה על הגב' שליסל. זה ברור לאורך כל הדרך שיש מי שמזין את הרב אבינר ואת הרבנים האחרים בכל מיני ידיעות, אמיתיות ושקריות. מיהו אותו אדם? מגיע לנו לדעת!

23 תגובות:

המגיב הלא-אלמוני אמר/ה...

א. אופן הצגת הסקירה מעידה על חוסר אובייקטיביות.

ב. מי אמר שאדם אחד הוא המזין את הרב אבינר? סביר שלרב אבינר וחבריו ישנם מאות ואלפי תלמידים המלמדים בחמ"ד, והם שאלו את רבותיהם, וכך החומר התגלה.

למאי נ"מ? אמר/ה...

אבקש לציין לתגובה שכתבתי בפורום הישיבות על מאמרו של הרב אמנון בזק הי"ו (http://www.yeshiva.org.il/forum/forumShow.asp?fid=29&tid=0&id=124233).

א אמר/ה...

זה לא ויכוח על גובה התנ"ך, אלא על ההגמוניה והאוטוריטה המגזרית.
המתנגדים מרגישים שהנה רוחות חדשות מנשבות ונדמה להם - שלוקחים מהם את השרביט שלמען האמת אף פעם לא היה להם - והשליטה על האמת נלקחת מידם.
זה מתחבר לימי העיון בתנ"ך המתחרים בגוש, ועוד. תארו לכם מה יהיה ביום שיחול שינוי בלימודי "אמונת דורנו"

טוביה אמר/ה...

אני חש פספוס שעוסקים בטפל ולא בעיקר

בהרגשתי האישית, יש בעיה מהותית בלימוד תנ"ך. התנ"ך כתוב מאד בקיצור, כאשר ההתיחסות לרגשות הגיבורים ולחלקי הסיפור היא עוד יותר מקוצרת (מישהו פעם השווה את התנ"ך לספר מחזות, מהבחינה הזו).

ועכשיו השאלה, איך ללמוד תנ"ך? הצד הספרותי - משעמם. הצד של 'לאמונת עתנו', נראה מרוחק מפשט הכתובים, הצד של 'תנ"ך בגובה העיניים', הרי שלרוב מדובר בהשלמת פערים מתחושה אישית או משברי שברים של פסוקים, ועוד לא דיברתי על הכנסת השקפת עולם וכו'

RavTzair אמר/ה...

ללא-אלמוני,
אני לא אובייקטיבי ולא מנסה להיות. אני דוגל בתנ"ך בגובה העיניים.

בקשר לאיש המזין. בהחלט יכול להיות שבמקרה תלמידיו של הרב אבינר פנו אליו ובמקביל תלמידיו של הרב נבנצאל פנו אליו, ותלמידיו של הרב ליאור פנו אליו, ובדיוק הרב ליאור חשב שזה יהיה נחמד לדבר על הנושא עם הרב נבנצאל ולהוציא הודעה משותפת.
גם יכול להיות שבזמנם החופשי הרבנים הנ"ל פשוט גלשו ברשת ונכנסו לאתר החדש של המורים לתנ"ך בחמ"ד והזדעזעו ממה שראו ובמקרה פגשו ביום למחרת את הרבנים האחרים והחליטו להוציא הודעה משותפת.
תחי התמימות.

RavTzair אמר/ה...

לעצם העניין של שיטת לימוד התנ"ך בתיכונים.

עד היום השיטה היתה מבוססת על שיטת נחמה ליבוביץ' מקוצצת. למה אני אומר מקוצצת? כי נחמה האמינה בהבאת ובהצגת כל (!) הדעות ולא משנה מה מקורם. כנגד שיטת נחמה (הלא מצונזרת) אפשר לטעון את אותם הטיעונים בדיוק שמעלים כיום כנגד התוכנית החדשה.

לטעמי, הבעיה הגדולה בשיטה שהיתה נהוגה עד היום היא שהיא דורשת הרבה מאד אימון - וזה קשה. זה הופך להיות עוד יותר קשה כשהמורה עצמו לא מבין את השיטה (מבין שני מורים לתנ"ך שהיו לי בתיכון - אחד לא היה יכול לענות על גליון של נחמה גם אם היו נותנים לו שנה שלמה לעבוד על זה. השני דווקא שלט היטב).

אינני מכיר את השיטה החדשה, אבל אם לשפוט על פי מי שמתנגדים ותוכן טיעוניהם אני דווקא די אופטימי.

אלחנן אמר/ה...

מלחמת חרמה או סערה בכוס תה? לי זה נראה יותר כמו האפשרות הראשונה. אני לא חושב שהרקע אינטרסנטי אלא רעיוני בעיקרו. כך גם היה עם תכנית ה'רבדים' וקודם לכן בענין מכוני ההוראה: ישיבות הקו לוקחות את העניינים האלה ברצינות תהומית, וכאן מצאו להן חברים בשאר אגפי החרד"ל.
מבחינתי יש היבט אח חיובי להתרחשות הזו. האלימות האינטלקטואלית, קרי: סילוף ציטוטים, ייחוס מגמות קונספירטיביות, שידור חד צדדי במקום דו שיח - כל הרעות החולות האלה עולות על השולחן ומסייעות לאנשים רבים להבין יותר טוב במי אפשר לתמוך ולבטוח, וממי עדיף להתרחק.

אלחנן אמר/ה...

האם יתכן שהמגינים על התכנית הביאו להתעצמות האש הנגדית?
אני חושב שלא. מה שהביא לחריפות הרבה זו ההכרה בצד השמרני (אם ניתן לכנות אותו כך) שהוא נדחק לשוליים בסוגיה אחר סוגיה. זו הכרה מאד מתסכלת. משנותי בישיבות מוכרת לי היטב התופעה בה לצד מסויים בדיון נגמרות הטענות הענייניות, וביאושו הוא מתחיל להרים את הקול.

אנונימי אמר/ה...

בני,
יישר כח.
לגבי שאלתך, נראה לי שזו יותר מ"סערה בכוס תה". כמי שמעורב באופן עקיף ביישום התכנית, שמעתי מכמה מקורות שמדובר בנסיון להדיח את מירי שליסל ואת צוותה מתפקידיהם. הרבנים הבכירים נתבקשו להתערב כדי להפעיל לחץ על מנהל החמ"ד להדיח אותם. ב"ה בינתיים לפחות הוא עומד בלחץ. גם לגבי המכתב למנהלים, נראה לי שהמטרה היא לגרום לתסיסה בתוך המערכת כדי "למרר את החיים" לראשי המערכת ואולי אף לסכל את התכנית "מלמטה" - הרי אחוז החרד"לים בין המורים גבוה למדי. אגב, הסכמתי לחלוטין עם ההערכה שלך לגבי התכנית הישנה.

מרצה צעיר

אביאור אמר/ה...

אתה באמת צריך לחפש רחוק כדי לדעת מי הוא הגורם המזין של הרבנים??

RavTzair אמר/ה...

אביאור,
תן לי רמז.

נדב אמר/ה...

הערה קטנה לוויכוח התנ"ך:

הרב אבינר כותב כי האישים בתנ"ך הם אנשים מליגה אחרת, וכי חשוב להתאים את הפרשנות שלנו לתנ"ך להכרה הזו.
כך לדוגמה יצחק אבינו הוא "לא אדם כמונו אלא אדם מפלנטה אחרת".

אם אני מבין את דבריו נכון (ואולי אני טועה) הוא שולל פרשנויות שמניחות מראש מניעים "פשוטים" למעשיהם של גדולי האומה כפי שנכתבו בתנ"ך. אם כתוב שדוד המלך נאף, או שעשיו גדל בבית יצחק ובכל זאת יצא לתרבות רעה, לא נפרש זאת כהליכה אחרי תאווה או ככשל חינוכי, לפחות לא במובנים בהם אנו רגילים לחשוב על תאוות או על יחסי הורים-ילדים.
קיימת דרישה מוקדמת והיא להניח מראש את הגדלות כרקע לכל פרשנות, וממילא יהיה אולי מותר לפרש חטא כאיזו נטייה דקה שהשתרבבה לכוונות עליונות, אבל לא ברמה של חטאים ושל תאוות מעולמנו שלנו.

לכאורה ניתן להביא ראיה לסתור.

הגמרא בהוריות י: "גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה שנאמר 'תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך' מאן נינהו נשים באהל? שרה רבקה רחל ולאה"

המפרשים מבארים (לכאורה זהו פשט פשוט בדברי הגמרא) כי העבירה של יעל היתה במה שנבעלה לסיסרא 'כדי להתיש כחו ותהא יכולה להרגו'. ומה לגבי האמהות? התו"ס רא"ש מפרש כי "בעילות האמהות להנאתן" בעוד בעל "מוסף רש"י" כותב כי הכוונה לשרה רחל ולאה שנתנו שפחותיהן לבעליהן "ולא לשם מצווה נתכוונו אלא כדי שמתקנאות זו בזו – רחל באחותה ושרה ולאה באמהות"

כעת, מה הכריח את הגמרא ואת המפרשים הללו להוציא גנותן של האמהות באופן כזה? הרי כמה שורות קודם אומרת הגמרא שתמר זינתה ונתכוונה לשם מצווה "כדי להעמיד זרע מן הצדיקים" (רש"י). אז למה לא לייחס לשרה רבקה רחל ולאה לפחות את הכוונה הזו? למה לפרש את מעשיהן באופן שנתכוונו להנאתן או לשם קנאה?

שום דבר בפשט הפסוקים לא מכריח את הכיוון הזה, למיטב הבנתי. אין שום מניעה לפרש גם את מעשיהן של האמהות בכוונות נפלאות וסודות עליונים, ומשום מה הגמרא והראשונים בוחרים להתייחס אל מעשיהן בפרשנות הכי פשוטה ובוטה, לכאורה אפילו יותר מזו של אנשי תנ"ך בגובה העיניים.

אין להכחיש כי הרבה פעמים פרשנות חז"ל למעשי התנ"ך היא אכן כזו ש"מגביהה" את האישים ומעמידה את מעשיהם על רבדים יותר עמוקים או רוחניים ממה שנראה בפשט הכתובים, אבל דומה כי אפילו דוגמה אחת להיפוך מספיקה על מנת שאי אפשר יהיה לפסול את מי שזו שיטתו.

מישקה אמר/ה...

נדב, הרי ראית מן הסתם מה כתב הרב אבינר במקור ראשון, שאפילו מה שפירש הרש"ר הירש (לפני מאה ארבעים שנה סה"כ!), זה מותר לו ולא לנו. אם כן בהמשך לכך קל וחומר שמה שפירש תוספות הרא"ש, לדעת הרב אבינר זה היה מותר לו ואסור למפרשים האחרונים, ואין צורך לומר בני דורנו. ובכלל הוא יגיד זאת (למה "יגיד": אומר) ביחס לכל פירושי המפרשים את חטאי אישי התנ"ך, וכנראה הגבול האחרון מבחינתו יהיה העמק דבר לנצי"ב.

אלחנן אמר/ה...

לגבי המסמכים שהבאת בקישורים בצד: השיר של נתן יונתן אכן לא במקום. אבל מה רע במאמר של פרופ' עסיס? ספר שופטים מבקר את גדעון, וזו תורה והיא צריכה לימוד. מה הבעיה בזה?

אזכיר שהרב אבינר ציטט בטור הראשון שלו לפחות ממה שמפריע לו - ואלו ממש לא שירי חולין, רחוק מכך.

RavTzair אמר/ה...

נדב - יישר כח!

אלחנן - רק להזכיר שהשיר הזה הופיע באתר למורים (!). אם לא סומכים על המורים לדעת לבחור מה ראוי ומתאים - על מי נסמוך?

RavTzair אמר/ה...

בהמשך לדבריו של מישקה - הדברים הבאים פורסמו בעמוד הפייסבוק של הרב חיים נבון:


(בעקבות פולמוס "תנ"ך בגובה העיניים")

"ברוכים הבאים למוזיאון התנ"ך. אני רק מבקש מראש: בבקשה אל תגעו במוצגים. אסור אפילו להתקרב. זו המדיניות שלנו.
"זהו אברהם אבינו עליו השלום. תראו כמה הוא מושלם. אדם שלא חטא מעולם. מה אתה שואל שם? נכון, הרמב"ן אמר שאברהם חטא כשאמר על שרה "אחותי את". נכון גם שלדעת הרשב"ם הוא טעה כשכרת ברית עם אבימלך, ונענש על כך. אבל אתה לא הרמב"ן ולא הרשב"ם! להם מותר: הם בעצמם קיבלו כבר מקום במוזיאון. לנו אסור. את שואלת אם אפשר לפחות לצטט מה שהם אמרו. התשובה היא לא. לא רצוי אפילו לצטט את דברי חכמינו על חטאי האבות.
"זו שרה אמנו. דמות ענקית, מעבר לשיעור הקומה שאנחנו בכלל יכולים לתפוש. אישה מושלמת. מה שוב אתה אומר? שהרד"ק אמר ששרה חטאה כשעינתה את הגר? כבר אמרתי לך: איפה אנחנו ואיפה הרד"ק! אל תצטט אותו אפילו! תזכור שאתה במוזיאון: אסור להתקרב למוצגים!
"הגענו ליצחק. אני מקווה מאוד שאף אחד לא יחשוב בכלל להזכיר כאן את הרש"ר הירש, שחשב שיצחק שגה בחינוך של עשו. איפה אנחנו ואיפה הוא וכולי.
"לאור ההתרשמות שלי מכם, נקצר הפעם את הסיור, ונדלג על יעקב ויהודה ודוד. כן, עכשיו הזמן לשאלות. אָת בסוף, בבקשה. את אומרת שדווקא הדרך שבה אבותינו התמודדו עם חטאיהם המועטים מעידה על גדולתם. שהם מלמדים אותנו על כוחה של תשובה. לדעתֵךְ לא כדאי להצניע את טעויותיהם של האבות, כי כך אנחנו הופכים אותם למלאכים, שבני אדם כמונו לא יכולים ללמוד מהם כלום. את טוענת שאבותינו לא צריכים את הצנזורה שלי כדי להיות ענקיים. שאם הקב"ה חשב שצריך לגלות את שגיאותיהם המועטות, ופשט התורה מעיד עליהן, אסור לנו להסתיר אותן.
"איפה את חושבת שאת נמצאת? אָתֶם במוזיאון! אל תפריעו למוצגים להעלות אבק בשקט! החוצה, כולכם!"

טוביה אמר/ה...

במחילה דברי הרב נבון קצת (ואולי הרבה) דמגוגיה.

אף אחד לא מדבר להסתכל עליהם כאילו הם ב'מוזיאון'.

אבל זה עדיין לא אומר, שאנחנו יכולים לשפוט אותם בכלים שלנו, ולהתיחס לתאות שררה של מנהיגי ישראל, כמו תאות שררה של פוליטיקאי בן זמנינו.
(וזה חז"ל עצמם מלמדים אותנו בסיפור המפורסם על מנשה ועבודה זרה)

אפשר וצריך למצוא את דרך המלך, בדיבור מכובד, צנוע, שמבין את מקום הדובר (ואני חושב שציטוט כמו 'אם לא נאמר שלחוה אמנו היו נטיות מיניות פרועות' לא עומד בכל הקריטריונים האלו, גם בתור 'משפט שלילה')

המגיב הלא-אלמוני אמר/ה...

א. לגבי שיטת נחמה נכתב: "עד היום השיטה היתה מבוססת על שיטת נחמה ליבוביץ' מקוצצת. למה אני אומר מקוצצת? כי נחמה האמינה בהבאת ובהצגת כל (!) הדעות ולא משנה מה מקורם." - זה קצת לא מדוייק. נחמה האמינה שיש להביא את כל הגישות שבתוך היהדות (מבלי צנזורה), וכן את הוגי הדעות והפרשנים שמחוץ ליהדות כשהם אומרים דברים המתאימים ליסודות היהדות ומאמרי חז"ל ומחזקים אותם. למשל, נחמה הייתה מתנגדת להביא פרשנים הקוראים לפרש "עין תחת עין" כפשוטו (כאילו חז"ל טעו/סלפו את כוונת התורה).



ב.
לנדב,
1) בכמה מקומות חז"ל חרגו מהקו הכללי לפרש את מעשי צדיקי התנ"ך לכף זכות, והמפרשים עמדו על כך, והסבירו את המאמרים באופן אחר או שהיה שם הכרח חריג (למשל ראה הגהות מהר"ץ חיות סוטה לו: ע"ש).

2) אגב, אינני יודע מהיכן תוס' הרא"ש שציטטת, אבל ביבמות קג. הוא כותב: "שהאמהות היו מתכוונות להבנות מבעליהן והיינו מצוה וקא חשיב לה שלא לשמה משום דמתהניין ממצוה ולא הוי מצוה כל כך", - זה מאד מתאים לגישה הקלסית לפרש את חטאי גדולי האומה כמעשה מתוך כוונה טובה (למצוה) עם מידה זעירה של "נגיעות" שליליות ואינטרסים. ספרי הרב אביגדר נבנצל ותלמידו הרב יוסף אליהו מלאים בפרשנות על דרך זו.

3) לגבי רש"י בנזיר כג: אכן בבאר שבע הוריות י: תמה עליו ע"ש. [ומן הסתם יש שכתבו ליישב דברי רש"י, ולא מצאתי כעת].



ג. ל'מישקה' ולמצוטט מהרב חיים נבון,
כתוקפים מישהו רצוי קודם להבין אותו, ורק אח"כ להשיג על דבריו. הטענה של הרב אבינר וסיעתו, היא שהפרשנים הסתכלו על האבות בהערכה גדולה, וככאלו מצאו אצלם גם חסרונות. אבל מי שאין לו את המבט הנכון - כל דבריו לא רלוונטיים.

למשל, אם יבוא אדם יטען שפורום תקנה טעה, והרב אלון לא עשה את המיוחס לו, אני מניח שכל אחד מאיתנו ישב ויבדוק את טענותיו ברצינות,ויראה אם יש לו הוכחות טובות או שזו סתם עלילה (או דבקות מטופשת ברבו). אבל, אם יבוא אדם ויגיד שמזכירת הפורום פיתתה את חברי הפורום לדבר עבירה, הרב אלון ידע על זה, והם מחששם שחטאם יגיע לציבור הטילו בו רפש (כמו שכותבים מטקבקים רדודים) - אם מאיתנו לא יתייחס לזה ברצינות.

אותו דבר בדיוק אצל גדולי התנ"ך והתלמוד. מי שיטען שהם מושחתים - לא נתייחס לדבריו ברצינות. מי שיעריץ אותם וימצא אצלם חטאים לפי מדרגתם - זוהי שיטה רצינית.



ד. מעניין לציין שהרד"ק שהביא הרב נבון בדיוק הולך לפי השיטה הזו, ונצטט את דבריו:
"ותענה שרי - עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך, אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה.
ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות,
לא מוסר - כי אף על פי שאברהם מוחל לה על כבודו, ואמר לה "עשי לה הטוב בעיניך" היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה;
ולא מדת חסידות ונפש טובה - כי אין ראויה לאדם לעשות כל יכולתו במה שתחת ידו, ואמר החכם מה נאוה המחילה בעת היכולת.
ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני הא-ל, כמו שאמר המלאך אל הגר 'כי שמע ה' אל עניך' והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אף על פי שהיה רע בעיניו, משום שלום בית. וכן זה הספור נכתוב בתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות" (רד"ק בראשית טז, ו).

כלומר, שרה הייתה לא בסדר כלפי אברהם, ולא נהגה *לפנים* *משורת* *הדין* כלפי הגר. שאע"פ שהגר הייתה שפחתה, ושרה נתנה לה פריווילגיה להיות במעמד כמעט מקביל לאדוניתה, ובמקום להכיר לה טובה כל החיים - היא זִלזלה בה, ושרה החליטה פשוט להחזיר אותה למקומה, היא שפחתה, וראוי שתתנהל בהתאם, ובזה חטאה הייתה צריכה למחול, מחמת "מידת החסידות ונפש טובה".

כמה רחקו דבריו מהמבט ההמוני על מעשיה של שרה!...

RavTzair אמר/ה...

לגבי נחמה ו"עין תחת עין" - לטעמי זו דוגמא גרועה מכמה סיבות.
בכל מקרה נחמה כן מביאה את הפולמוס עם הקראים בהסבר הפסוק: http://www.nechama.org.il/pages/608.html

אביאור אמר/ה...

אני מניח שאם ועדת פלסנר היא הדבר הגרוע ביותר מאז הרומאים, תוכנית הלימודים הזו היא ללא ספק כפירה בעיקר, בגידה ושקר.

לגבי תוכנית הלימודים, אני לא יודע מי מהמגיבים הוא מורה לתנ"ך, אבל התוכנית הקודמת היתה נוראית והצליחה להשניא את התנ"ך על רב מניין ובניין של תלמידנו.
ממילא, אם תרצו להעריך מי עומד מאחורי המידע שנמסר לרבנים, באמת לא תריך ללכת רחוק יותר. (יעויין שמעתין 181 בו התפרסם ב"מקרה" מאמר של הרב ישראלי המתנגד לשיטה).

לגבי תגובות הרבנים, צר לי מאוד הן על התגובה הלא משוחחת (להבדיל, לדוגמא, מתגובתו של למאי נ"מ שהובאה לעיל. עד כמה שאיני מסכים איתה, היא תגובה שניתן לדון בה, ויותר מזהף זו תגובה שעשויה למתן נקודות לא נכונות שנכנסות לשיטה), והן מחוסר האמון של הרבנים בציבור שלהם.
אני לא מניח שאני צריך להזכיר לרבנים את דברי הרב זצ"ל ב"אדר היקר" על ירידת הגדולים, ועליית העם.
חבל לי מאוד שהם מנסים לדבר איתנו בשפה כזו (שמתאימה, אולי, לציבור החרדי).

אברם העברי אמר/ה...

לגבי המסמכים מאחורי הקלעים - ראו כאן בהרחבה:

http://musaf-shabbat.com/2012/07/06/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A1-%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A8-%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%91/#comment-2451

שאול בר אילן (רב ועו"ד) אמר/ה...

שאול בר אילן

סתם בא לי להגיב...

לדעתי כל המלחמה על דרך הוראת התנ"ך מפספסת את העיקר. לא פעם נתחדשו בהיסטוריה החדשה של עם ישראל דרכים בעבודת ה' (השכלה, שבתאות, חסידות, תנועת המוסר, ציונות, סוציאליזם ועוד). בשעת כל מהפכה לא ניתן לחזות את העתיד, אך במבט לאחור קל להבחין אלו מהפכות רוממו את עם ישראל ואלו מהפכות לא: אותן מהפיכות שנזהרו במצוות מעשיות (גם אם בגמישות כל שהיא כמו בחסידות) - תרמו לעם ישראל, ואלו שבזו למצוות מעשיות (שבתאות השכלה סוציאליזם), לא תרמו לעם ישראל וזאת בלשון המעטה (למעט הציונות החילונית ע"פ הרב קוק אך לא ניכנס לזה כאן).

עכשיו נותר רק לבחון אם דרך ההוראה המכונה 'תנ"ך בגובה העיניים' מעודדת את שמירת המצוות המעשיות, או ח"ו להיפך. אם יתברר שדרך הוראה זו מעודדת את שמירת המצוות המעשיות, מדוע יש בה פגם? ואם היא מערערת את המחויבות למצוות מעשיות, זו כשלעצמה סיבה לחדול מדרך הוראה זו גם בלי לבדוק בציציותיה (או בשביסה) של פלונית המפקחת.

לי אישית לא כל כך ברורה הההבחנה מהו תנ"ך בגובה העיניים. לאחרונה קניתי לעצמי את הספר של הארכיאולוג אדם זרטל 'סודו של סיסרא' - ניתוח ארכיאולוגי מרתק של מלחמת דבורה וברק בסיסרא; האם זה תנ"ך בגובה העיניים?

בשורות טובות

מוישה אמר/ה...

הרב בר אילן
ספרו של זרטל אינו תנ"ך בגובה העיניים, אך גם אינו"ניתוח ארכיאולוגי מרתק של מלחמת דבורה וברק בסיסרא" כדבריך, אלא ספר מייגע וחסר פרופורציה בין הידע הגלום לידע שאפשר להפיק ממנו בפועל.