בימים האחרונים יצא לאור ועלה לרשת גליון ה200 של כתב העת 'המעיין'. הגליון עמוס וגדוש במאמרים מרתקים, בעז"ה נזכיר חלק מהמאמרים גם בהמשך (בינתיים, אל תפספסו את מאמרו של ד"ר בנימין בראון המשיב למבקר את ספרו על החזון אי"ש מהגליון הקודם).
כידוע לקוראי הבלוג, אני נמנה בין מעריציו של ר' איתם הנקין ולכן ברור שמאמרו היה בין הראשונים שקראתי (עד כה קראתי כמחצית מהמאמרים בגליון). כותרת המאמר הוא 'על מכירת קרקע לגוים ו"מכתב הרבנים"'. בניגוד למאמרים קודמים שלו ב'המעיין' שעסקו בהיסטוריה רבנית עם דגש לסביבת הרב קוק, מאמר זה הוא מאמר הלכתי ובו הוא מתפלמס בנושא מכירת דירות לגויים בארץ-ישראל ומכתב הרבנים שהתפרסם לפני שנה בנושא. ליתר דיוק, הדברים אתם הוא מתפלמס, בעילום שמו של בעל הדברים, הם לא אחר מאשר דברי הביקורת שכתב בזמנו הרב אהרן ליכטנשטיין (ראו כאן).
דבריו של ר' איתם כתובים בצורה מעניינת מאד כהרגלו, תוך שהוא שוזר את הדברים עם הויכוח הגדול סביב היתר המכירה בשמיטה. עם זאת, אני מרגיש שבכל הנושא הזה של "לא תחנם" ו"לא ישבו בארצך" חסר הדיון בנוגע לחלות המצוות הללו על היחיד או על הציבור.
באשר לביקורת שלו על דברי הרב ליכטנשטיין, כמדומני שהוא פספס את הנקודה בדבריו של הרב. דברי מכוונים בעיקר למשפט הבא של הרב ליכטנשטיין:
לדעתי, דברי הביקורת של ר' איתם אינם מחלישים את דבריו של הרב ליכטשטיין ש"התבונה נראית נפגמת".
נ.ב. למיטב זכרוני ההזדעקות של רבנים כנגד מכתב הרבנים היה בעיקר לאחר שהמכתב הנ"ל הופץ לכל הארץ, ולא הסתפקו רבני הערים המעורבות הנלחמים על גדרת נחלתם בהפצה מקומית.
כידוע לקוראי הבלוג, אני נמנה בין מעריציו של ר' איתם הנקין ולכן ברור שמאמרו היה בין הראשונים שקראתי (עד כה קראתי כמחצית מהמאמרים בגליון). כותרת המאמר הוא 'על מכירת קרקע לגוים ו"מכתב הרבנים"'. בניגוד למאמרים קודמים שלו ב'המעיין' שעסקו בהיסטוריה רבנית עם דגש לסביבת הרב קוק, מאמר זה הוא מאמר הלכתי ובו הוא מתפלמס בנושא מכירת דירות לגויים בארץ-ישראל ומכתב הרבנים שהתפרסם לפני שנה בנושא. ליתר דיוק, הדברים אתם הוא מתפלמס, בעילום שמו של בעל הדברים, הם לא אחר מאשר דברי הביקורת שכתב בזמנו הרב אהרן ליכטנשטיין (ראו כאן).
דבריו של ר' איתם כתובים בצורה מעניינת מאד כהרגלו, תוך שהוא שוזר את הדברים עם הויכוח הגדול סביב היתר המכירה בשמיטה. עם זאת, אני מרגיש שבכל הנושא הזה של "לא תחנם" ו"לא ישבו בארצך" חסר הדיון בנוגע לחלות המצוות הללו על היחיד או על הציבור.
באשר לביקורת שלו על דברי הרב ליכטנשטיין, כמדומני שהוא פספס את הנקודה בדבריו של הרב. דברי מכוונים בעיקר למשפט הבא של הרב ליכטנשטיין:
כל שיטה וכל דעה שההישענות עליה או ההתייחסות אליה יכלו למתן את העמדה שננקטה בגילוי הדעת פשוט אינה קיימת.פירוש הדברים בשפה פשוטה: המציאות היא מורכבת, אך בעיני כותבי המכתב הכל כל כך פשוט. הרב ליכטנשטיין מצפה שלמציאות מורכבת תינתן התייחסות הלכתית מעט יותר מורכבת.
לכן, כשהרב ליכטנשטיין כותב:
בנוסף, המסמך כולו בנוי כמעט בלעדית על שיטת הרמב"ם, שבהיותה קרובה להיבטים הנידונים בגמרא, הותירה גושפנקא בשלחן ערוך. אמנם, כל בר בי רב יודע שבין שיטת הרמב"ם לבין המהלך של בעלי התוספות קיים, תהיינה הסיבות אשר תהיינה, פער משמעותי. די לעלעל בדפים הראשונים במסכת עבודה זרה לגבי האיסורים הנידונים שם, או במקביל, בסוף הפרק הראשון באותה מסכת, כדי לראות עד כמה בעלי התוספות התאמצו למצוא כל פרצה וכל קולא אפשרית ביחס לאיסורים אלה. לדוגמא, כמה מבעלי התוספות סברו כי איסור השכרת דירה לגוי מצטמצם למקרה שבו הגוי צפוי להכניס עבודה זרה לתוכה. ברור שאיני בא להכניס ראשי בין הרים גדולים ולהתיימר להכריע בין בעלי התוספות לבין הרמב"ם, אני רק מעיר כי הנכונות המתבקשת לכאורה לבחון גישות שיגבילו את האיסורים הקשורים בנידון, כשישנם כלים וחומרים שמאפשרים זאת, נעדרת לחלוטין מן המסמך.
כלל לא מתחילים דבריו של ר' איתם האומרים:
אולם אפילו לכשנאמר כדברים הללו, מסקנתם מוקשית ביותר: א. אחר שהוכרעה ההלכה בשו"ע כדעה מסויימת דווקא, היאך אפשר להלין על מי שהורו כפי שנפסק בשו"ע? וכי מי שפסק כפי שמפורש בשו"ע אפשר לכתוב עליו ש"הכניס את ראשו בין ההרים"? ואיזו פליאה יש על שלא נטו לספיקות לקולא באיסור שהוא דאורייתא לרוב הפוסקים? ב. מהי הרלוונטיות של חילוק שכזה בענייננו, הרי בדין "לא תחנם" מצאנו להיפך, שדווקא התוספות הם הסוברים לחומרא, שהעלו שהדין חל על כל הגויים, בעוד שבדעת הרמב"ם יש מי שנשאו ונתנו בזה לכאן ולכאן. סוף כל סוף לא מצאנו בדברי התוספות יסוד להקל באיסור מכירת קרקע לגוי.הדבר דומה בעיני ל'מכתב רבנים' שיצא בערב פסח בקריאה לבעלי מפעלים לקיים את ההלכה ולשרוף את חמצם. לאחר מכן יזדעקו רבנים שמכתב זה לא לוקח בחשבון שניתן למכור חמץ לגוי. או אז יבוא תגובתו של ר' איתם: "איזו פליאה יש על שלא נטו לספיקות לקולא באיסור שהוא דאורייתא לרוב הפוסקים?".
לדעתי, דברי הביקורת של ר' איתם אינם מחלישים את דבריו של הרב ליכטשטיין ש"התבונה נראית נפגמת".
נ.ב. למיטב זכרוני ההזדעקות של רבנים כנגד מכתב הרבנים היה בעיקר לאחר שהמכתב הנ"ל הופץ לכל הארץ, ולא הסתפקו רבני הערים המעורבות הנלחמים על גדרת נחלתם בהפצה מקומית.
5 תגובות:
שם השולח: צחי תאריך: 02/01/12, 22:10:27
מעניין מאוד. הכשלון של הרב איתם בהבנת דברי הרב ליכטנשטיין, מרמז כמה הבעיה חמורה.
שם השולח: דוד תאריך: 02/01/12, 22:33:17
יש"כ על הערת ה"נ.ב.". היא מעניינת מאוד, ולכאורה בה טמון ההבדל בין קיום דיון תורני רגיל לבין צורך בפרסום קריאת רבנית חדה וחתוכה.
הן פשוט שלא על כל תיקון הלכתי מוציאים כאן פשקווילים, ומעבר לפלפולי הסוגיה עצמה יש מה לדון בגדר ה"תחנם" הנ"ל במדינה ריבונית (כמובן, בתנאי שאין ע"ז), ולחדש גדרים בין מקומות שנטושה בהם מלחמה דמוגרפית לבין שאר אזורים שצביון החיים היהודי בהם נשמר.
שם השולח: טוביה תאריך: 03/01/12, 08:11:23
לא זכיתי להבין דבריך
א. מכירת חמץ בפסח, היא ודאי קולא באיסור דרבנן (שהרי מדאוריתא די בביטול, מעיקר הדין)
ב. במכירת חמץ יש אינטרס ברור להקל - הפסד מרובה, וכו'. מה האינטרס להקל במכירת דירות? שלא להראות 'גזען'?
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 03/01/12, 08:19:27
לטוביה,
א. בודאי שבעל מפעל אינו יכול לבטל את חמצו ולצאת מדאורייתא. אין שום הו"א בעולם לחשוב שביטול כזה יעבוד. זה הרי חוכא ואיטלולא.
ב. כן. וזה אותו אינטרס שהוביל רבנים להגיב על אותו "מכתב רבנים". זה גם אותו אינטרס שהוביל את הרב הרצוג בדבריו.
שם השולח: אלחנן תאריך: 03/01/12, 12:00:25
מעניין.
הרב איתם קובל על "הנסיון התמוה להציג את חותמי "מכתב הרבנים" כמי שסטו משורת הפסיקה המקובלת ולתאר את מסקנותיהם כפרי הטייה צדדית הזרה לרוח ההלכה".
עם זאת הוא מודה "שכיוון שהמכתב כולו יוצא גם נגד השכרה ולא רק מכירה, אכן עלול להיווצר רושם מוטעה שדין "לא תחנם" שייך גם בהשכרת בית, וממילא ניתן להלין על כך שלא צויין במכתב הרבנים שאיסור זה קיים רק לגבי מכירה".
שם השולח: אלחנן תאריך: 03/01/12, 12:03:11
עברתי על נוסח המכתב, ומצאתי שלמעט האיזכור הראשון בו נקבע שיש איסור על מכירה, בכל מקום אחר מצויינות יחד 'השכרה ומכירה', מבלי שהובא שום מקור לאיסור השכרה (שכמובן אינו קיים). זו בפירוש יצירת מצג שווא. מה גם שהמכתב יצא על רקע התרחבות התופעה של השכרת דירות, והרעש התקשורתי שנוצר עקב מקרים שהיו בצפת בנוגע למשכירים שונים.
מודעת חסות
שם השולח: מישקה תאריך: 03/01/12, 12:21:36
לפרנס את דבריו כצורתם זה ענין אחד, אבל לפי מה שהוא מביא שם יוצא שבאמת יש איסור על השכרת שלושה בתים בשכונה אחת (שאינו מדין לא תחונם אבל מובא בהלכות לא תחונם) מה שמן הסתם הולם במקרים רבים את תיאורך על "התרחבות התופעה של השכרת דירות". ולכן לומר שדיבור הרבנים על השכרה אינו מוצדק, אינו נכון כל כך.
דרך אגב את היתר ההשכרה כותב רק הרמ"א. האם זאת אומרת שלדעת השו"ע אסור תמיד? לפי המתודה של הרב עובדיה יוסף, התשובה אמורה להיות חיובית.
שם השולח: אלחנן תאריך: 03/01/12, 12:49:18
מישקה,
השו"ע מזכיר במפורש שהאיסור "מפני שמכניס לתוכו עבודת כוכבים בקבע". ואם כן האיסור תלוי בחשש זה.
האיסור של השכרת שלושה בתים, לפחות פורמלית, הוא כשאדם אחד משכיר להם.
שם השולח: מישקה תאריך: 03/01/12, 14:02:25
כעת כשקראתי שנית, אני רואה שהם הזכירו גם את איסור (שמובא בחושן משפט) להשכיר עד שינהג בדיני ישראל בכל וכו'. בקיצור, לפחות לפי הגישה שהנחתה אותם, נראה שהיה להם צידוק הלכתי לדבר גם על איסור השכרה.
שם השולח: אלחנן תאריך: 03/01/12, 17:51:48
במכתב שמצאתי:
http://lolagizanut.files.wordpress.com/2010/12/d79ed79bd7aad791-d794d7a8d791d7a0d799d79d2.jpg
אני לא רואה שזה נזכר.
אשמח אם תתקן אותי.
שם השולח: מישקה תאריך: 03/01/12, 18:22:15
סליחה, ראיתי את זה דרך המאמר שהובא לו קישור כאן. באמת במכתב עצמו הזכירו סעיף אחר בחושן משפט. מצד שני, כשאני קורא את המכתב, אני לא מבין מה רצית קודם, כשטענת שבהמשך המכתב הם מזכירים מכירה והשכרה יחד. זה נכון, אבל כשהם עושים זאת הם במפורש לא מדברים על לא תחנם! "המוכר או המשכיר להם דירה באזור שגרים בו יהודים גורם נזק", וכן ההערה לגבי המחיר וכדומה. אז איפה בדיוק "מצג השוא" כלשונך?!
שם השולח: אלי תאריך: 03/01/12, 19:10:52
אבחנתו בין "מדיניות ציבורית" לבין "האם יש כאן סמך כלשהו להיתר עבור אדם פרטי, פלוני המוכר דירתו לאלמוני", משקפת חוסר שיקול ציבורי, האמנם ניתן בעולמנו להורות לפרטים שאסור בלי שיהיה לכך השלכה ציבורית והד תיקשורתי, השיקול הציבורי הוא שמתווה הוראה לפרטים.
שם השולח: אלחנן תאריך: 03/01/12, 21:18:46
מישקה,
מכתב שנפתח בקביעה "קיים איסור למכור" ואחריו רצף טענות הבאות להוסיף על הראשונה ("עוד רעה עלרעה ... ומן המפורסמות שבעקבות השכרה או מכירה", וכו') - יוצר אצל הקורא הפשוט, זה שאינו מתמצא בשו"ע ולרוב גם קורא ללא ריכוז מרבי, הבנה שגויה כאילו השכרה היא אסורה.
לא לחינם אפילו ר' איתם, שבא להגן על התוקף ההלכתי של המכתב, מוצא עצמו מחוייב להעיר על כך.
שם השולח: אלחנן תאריך: 03/01/12, 21:23:25
המשך:
כמו כן המשפט "וזה המוכר והמשכיר הראשון גורם לשכניו הפסד וגדול עוונו מנשוא, ומי התיר לו" - יוצר את הרושם שמדובר באיסור. ואילו האמת היא, כמובן, שמדובר באומדן בלבד שלטווח רחוק השכנים יפסידו, ואין כל בסיס לטעון שהשכרה תהיה אסורה מטעם זה (מה גם שבואם של שוכרים נוספים, בנגוד לקונים, מעלה מחירים בדרך כלל).
שם השולח: אלחנן תאריך: 03/01/12, 21:27:47
הערה אחרונה על המשפט הנ"ל.
נניח שהיינו מוסיפים מילה אחת, והיה יוצא כך:
"ומן המפורסמות הוא שבעקבות מכירה או השכרת דירה *לחרדים* יורד מחיר כל דירות השכנים אפילו כשהקונים והשוכרים נחמדים בתחילה. וזה המוכר והמשכיר הראשון גורם לשכניו הפסד"
האם מטעם זה ייאסר למכור דירה בשכונה כלשהי, מחשש התחרדות מורידת מחירים (ע"ע רמת בית שמש)? לכאורה, אם האיסור מבוסס על גרימת הפסד לשכנים, כך יוצא באופן הכרחי - מה לי גויים ומה לי יהודים יראי שמים? (ולא מיבעי יהודי שהוא אלם ומציק לשכניו, ר"ל)
שם השולח: מישקה תאריך: 03/01/12, 23:46:46
אלחנן, לדעתי לא צריך להתמצא בשו"ע בשביל להבין שהנימוקים שלהם נגד השכרה אינם נובעים מלא תחונם. מספיק לדעת לקרוא, הם כותבים את הנימוקים במפורש.
לענין ההערה האחרונה שלך, לא שאני מתמצא בדינים האלה, אבל עובדה היא שבחושן משפט ישנם סעיפים מיוחדים על השכרה לגוי דוקא (כקטגוריה בפני עצמה. היו יכולים לדבר על "שכן מזיק" בלי להחריג).
מעניין שנושא הבן אדם לחברו נדחק לשוליים במחלוקת זו, אע"פ שבעיני הוא בעל משמעות גדולה.
הוסף רשומת תגובה