יום ראשון, 1 במאי 2011

דין תורה או משפט שדה?

לפני כחדשיים עסקנו כאן בהרחבה במכתב הרבנים המעריכים את הנשיא קצב "כאז כל עתה". באותה תקופה פרסם הרב אריאל בראלי, שהינו דיין בבית הדין לממונות בשדרות ור"מ בישיבת ההסדר המקומית, מאמר בנושא משפט קצב לאור דין תורה, שבו הוא בעצם מגן על דעתם של רבותיו.
בטור שכותרתו היה "לפי ההלכה אי אפשר להרשיע את קצב" הוא מסיק בין היתר כי:

על פי ההלכה אין אפשרות להגיע להחלטה חותכת כאשר הכלים העומדים בפני השופט הם גרסה מול גרסה. לפי דיני תורה אפילו האדם עצמו לא מוסמך להרשיע עצמו "אין אדם משים עצמו רשע".

יש משמעות להתרשמות השופט רק כאשר מדובר על הרשעה בהאשמות קלות יותר כגון הטרדה מינית וניצול מרות שלא במקומה. לעומת זאת הרשעה באונס משמעותה פגיעה גדולה בנילון לכן היא צריכה ביסוס חזק על ידי מקור חיצוני ולא על ידי המתלוננות.

קצת התפלאתי לראות היום מאמר מאותו רב אריאל בראלי בנושא מאד קרוב, והפעם "האם לפי דין תורה תוקפי אריק קרפ ז"ל נחשבים רוצחים?". מן הסתם אתם מבחינים כמוני בשינוי הניסוח של הכותרת שגם מלמד על תוכנה:
הדיינים מצווים לאמוד האם האבן ששימשה את התוקף אכן גדולה מספיק כדי לדעת שהיא יכולה להרוג, אם האבן קטנה מדי, על אף שבפועל התוקף הרג איתה, הוא אינו מוגדר רוצח במזיד.

לאור התרשמות השופטים, שתוקפי אריק קרפ הכו אותו בראשו במשך דקות ארוכות, מכות שיש בהם להמית, יש להרשיע אותם ברציחה.

אולם, על פי ההלכה רוצח במזיד לא יענש בעונש מרבי שהוא מיתה אלא אם כן הייתה התראה תוך כדי הארוע (הצורך בהתראה מופיע בגמרא סנהדרין מ:). אך כן יענש בכליאה בצינוק, ובמקרים מיוחדים ישנה אפשרות לחרוג מהכללים ולהרוג אותו על ידי מלך או השלטון. (הלכות רוצח פרק ד).

מכאן שיש סיוע הלכתי להמלצה שהונחה על שולחנו של שר המשפטים, הקוראת להרחיב את הגדרת רוצח למקרים שהכוונה לרצח מתבררת מתוך המעשה עצמו על ידי שימוש בכלים שיש בהם כדי להמית.

אולי מישהו מהקוראים יכול לומר לי מה ההבדל בין שני המשפטים? גם במשפטם של רוצחי אריק קרפ השופטים היו צריכים להכריע בין גרסאות האם והבת לבין גרסאות התוקפים. בנוסף, היו עדויות שהתקבלו ע"י השופטים כי קרפ עזב את הזירה ברגליו. ולפי ציטוט בגלובס בכלל השופטים הכריעו כי:
הנאשמים לא השתמשו בנשק קטלני ובסופו של דבר הניחו לקרפ להימלט
אז מה קורה כאן?

2 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: מישקה תאריך: 01/05/11, 20:36:29
ההבדל בין שני המשפטים הוא שבאחרון אין מחלוקת סביב העובדות.

שם השולח: אפי תאריך: 01/05/11, 21:17:46
ההבדל קטן - כמו בין יום ללילה, מזרח ומערב וכו'...
במקרה הראשון - העדות היחידה שבכלל היתה פגיעה, היא עדות המתלוננת.
במקרה השני - ובכן, יש גופה...(וגם כמה צילומים וכו').

שם השולח: אלחנן תאריך: 01/05/11, 22:12:02
חייבים לומר שהטור השני דן בשאלה העקרונית, האם תוקף באופן שעשוי להרוג הוא רוצח, ולא בתקיפה הספציפית הזו. אילו היה הרב בראלי רוצה לדון לגופם של הנאשמים, הרי היה חייב להגיע למסקנה המצערת ש"לפי ההלכה אי אפשר להרשיע את תוקפי קרפ" (היינו, לדון אותם כדין רוצח).

אני חושב שזה רק ממחיש עד כמה הנסיון של הרב בראלי, בשני המקרים, הוא מגוחך ופופוליסטי. ישנן כנראה שאלות הלכתיות שניתן לדון בהן בטור עיתונאי, אבל (בניסוח עדין) לא כל שאלה מתאימה לכך, וגם לא כל מי שלמד ואפילו נסמך הוא בר הכי.

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 02/05/11, 04:06:34
מישקה ואפי,
עד כמה שאני קראתי על המשפט הזה - אתם טועים. הגופה נמצאה בים ולאף אחד אין הסבר איך היא הגיעה לשם. בנוסף, השופטים קיבלו את העדויות שההרוג יצא מהתגרה בחיים.

שם השולח: אפי תאריך: 02/05/11, 05:49:16
הרב בני,
הוא אשר אמרתי - יש גופה.
וכפי שמוסכם על הכל - היתה 'תגרה' (איזה שם יפה ללינץ'...).
אז כאן אין שאלה אם היתה פגיעה כל שהיא. אלא עד כמה הפגיעה היתה חמורה. ואם הפגיעה היא זאת שהביאה למוות.
עדיין הבדל שמיים וארץ לדעתי מהמקרה שבו לא ברור בכלל אם קרה משהו (ויש רק שתי עדויות סותרות).

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 02/05/11, 17:03:51
הגופה יכולה לקבוע שאכן קרפ נרצח. אך הקישור בין הרוצחים לנרצח הוא רק (עפ"י מה שפורסם) בעדות בתו ואשתו, שהן נשים וקרובים.
על פי אילו ראיות, שאינן ראיות נסיבתיות, אפשר לקבוע שהרוצחים הם הרוצחים?

שם השולח: חמור גרם תאריך: 02/05/11, 18:45:06
טוב, ברור לי ההבדל, גם אם הרב בני לא יאהב את ההסבר הזה: כאן מדובר בנשיא יהודי, קודש ההיכל, כליל המעלות, אדם אחראי ולאומי, שאפילו זכה והיה בליכוד. בעוד ששם מדובר בערבושים, מהזן הקרוב לבהמה, שמצווה גם כך להרוג את תינוקיהם - וממילא אין צורך בראיות להרשיעם בדין, שהרי חזקה היא שעשיו שונא לישראל.
ביום השואה הזה הלוואי ונזכה לחזור בתשובה על חטאינו הלאומניים, על דעותינו הגזעניות - ועל כך שמרוב רצון להקים את עם ישראל בארצו, הפכנו לסוג של אנטישמים בעצמנו. סליחה על הבוטות.

שם השולח: ׁמישקה תאריך: 03/05/11, 14:09:55
לגבי קרובים, ובכן לפי זכרוני סעיף מפורש בשו"ע אומר שקרובי הנרצח יכולים להעיד על הרוצח.

(האם צריך להסביר מדוע התגובה של חמור גרם היא טפשית?)

והטעם פשוט מאד למי שלמד דיני עדות: הם לא מעידים על מעשי קרובם, הנרצח, אלא על מעשי הרוצח. כלפיו הם רק בגדר שונאים, אלא ששונא כשר להעיד (גם זו הלכה פסוקה). ואגב, אפילו אם היה מדובר בעדות גם על מעשי קרובם, במקרה כזה בדיוק אנו אומרים פלגינן דיבורא (גם זו, ניחשת נכון...)
ובקיצור, העדים שבמקרה זה אינם פסולים מצד קירבה, אלא הדיון הוא בעדות נשים.

חושן משפט סימן ל"ג סעיף ט"ז (בית יוסף ורמ"א ואין בזה חולק)

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 04/05/11, 04:30:49יישר כח.