אז למי שלא יודע נעמה שפיר היא כדורסלנית מצטיינת, בת למשפחה ברוכת ילדים ממצפה הושעיה. שמה עולה לכותרות מדי פעם ובשבוע האחרון היו מספר ידיעות אליה (לכתבה ישנה יותר ראו כאן, ולידיעות מהשבוע כאן וכאן).
בכתבות שאני נתקלתי בהם עד כה תמיד עלה נושא שמירת המצוות. כך לדוגמא בכתבה מהקישור הראשון דלעיל:
כשהחברות שלך חגגו במגרש עם 7,300 אוהדים, את צעדת לדירה כדי לא לחלל שבת.
"צעדתי 20 דקות עם חברה לקבוצה, וכל הזמן הלכנו ושרנו. זו היתה הצעדה הכי שמחה בחיים שלי".
בכלל, איך מסתדרים באוניברסיטה עם שמירת השבת שלך?
"באופן מדהים. כולם הולכים לקראתי. משחקים שנקבעים לשבת משוחקים, אין מה לעשות, אבל אימונים דוחים, ואם משחק נופל על שבת, שולחים אותי יום קודם. אפשר להגיד שבגללי שונו שם כמה דברים".
בכתבות שהתפרסמו השבוע הנושא הנדון היה אם יותר לה לשחק עם חולצה בניגוד לגופיה, מטעמי צניעות.
לאחרונה סיפר לי מכר שאחד מנכדיו המתגורר בחו"ל הוא רקדן מקצועי המופיע בכל העולם. הוא תיאר בגאווה שהנכד לא מופיע בשבתות אך כן מופיע מיד במוצאי שבתות והוא הולך ברגל למקום ההופעה בשבת או חוזר ברגל מהופעות המתקיימות בשישי בצהריים. הוא גם הוסיף וסיפר שאמנם יש גם בנות בלהקה, אך הבחור סיפר שבזמן שהוא רוקד הוא בכלל לא מבחין במינם/ן של הרוקדים סביבו והוא שקוע כולו בריקוד.
ובפן מעט שונה, השבוע גם התפרסם שהבמאי יוסי סידר זכה בפרס יוקרתי על סרט חדש העוסק בלימוד תלמוד.
שלוש הדוגמאות הללו הינן דוגמאות של אנשים שלמדו במערכת החינוך הדתי, הם מצטיינים בתחום שבו הם בחרו לעסוק והם בחרו שלא לנטוש את החינוך אותו קיבלו ולפחות חלקם גם משלמים מחיר מקצועי על הבחירה הזו. אך בעינים השיפוטיות שלנו שלושת המצטיינים הללו אינם בסדר, בגלל שהם לא עומדים בסטנדרטים שלנו.
עד כאן אני חושב שלא הבעתי דעה, אלא תיארתי מציאות. זה לפחות מה שרציתי לעשות.
אני גם לא מעוניין כעת להביע דעה שיפוטית על הדוגמאות דלעיל, אלא להציב שאלה חינוכית.
נניח ואתם מחנכים של בנות דתיות. מתוך קבוצה של בנות יש סיכוי שלפחות אחת או שתיים מתעניינות בספורט. האם יהיה זה נכון שהמחנך יהפוך את נעמה שפיר לדמות להערצה עבור הבנות הללו? מצד אחד במידה ולא הן כנראה תבחרנה להעריץ ספורטאי/ת אחר שערכיו מנותקות לחלוטין מעולמן הדתי. ומאידך, מישהי כמו נעמה הקרובה יותר לעולמן, זה עשוי לעודד עוד בנות ללכת בדרך הזו.
אותו הדבר לגבי סידר. אין עוד במאי דתי שהגיע לרמה שלו. סרטיו (עד כמה שאני מכיר, ואינני מכיר כל כך) הם יחסית נקיים, ביחס לעמיתיו החילוניים. אך הוא מצייר את הדתיים באופן לא הולם. כיום בישיבות רבות יש מגמת תקשורת. האם יוסי סידר יכול לשמש עבור בחורים אלו מודל לדוגמא (אם לא מודל לחיכוי), או שנעדיף שהם ירעו בכלל בשדות זרים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה