ביקורת ספרים: הרחבות לפניני הלכה שבת I

בספריית בית הכנסת שלי יש את סדרת ספרי פניני הלכה של הרב אליעזר מלמד. לפני כחודש כשיצא לאור שבת ב', התקשרתי להוצאת הספרים של ישיבת הר-ברכה והזמנתי עבור בית הכנסת את הכרך החדש. הטלפנית מהצד השני של הקו סיפרה לי שהם הוציאו לאור גם ספר הרחבות לפניני הלכה על שבת, ושאלה אם אני מעוניין לרכוש גם אותו. המחיר היה נראה לי סביר ביותר (מכיוון שהיה לנו את כרך א' של שבת, שני הכרכים החדשים של שבת עלו יחד 45 ש"ח כולל משלוח, וספר ההרחבות היה עוד 45 ש"ח. כך שסה"כ שילמתי 90 ש"ח עבור שלושה ספרים חדשים) אז הזמנתי גם אותו.

ספר ההרחבות איננו מפורסם וקהל היעד שלו הוא שונה מאשר קהל היעד של ספרי פניני הלכה האחרים (אגב, יש ספר הרחבות דומה גם להלכות ברכות).בהקדמה לספר כותב הרב אליעזר מלמד שהוא לא תכנן להוציא כלל את הספר לאור, והוא הסכים להוציא אותו לאור רק משום שלחצו עליו רבות. הוא גם מוסיף שהוא לא עבד הרבה על הכנת הספר לדפוס כפי שעמל על שאר ספרי פניני-הלכה, ולכן לא תמיד כל הסוגיות מכוסות לחלוטין.

הספר הוא בעצם אוסף של נושאים בהלכות שבת (סה"כ כ650 עמודים), שכתובים בעצם כהערות שוליים לספרי פניני-הלכה שבת הרגילים. תכננתי לכתוב פוסט אחד ארוך על מספר נושאים בספר, אך מפני שאין לי זמן אחלק זאת לשניים-שלושה פוסטים וכל פעם אעלה נושא אחר.

אחד הנושאים הנידונים בספר זה קריאת עיתונים בשבת. כידוע, חז"ל גזרו שלא לקרוא ב"שטרי הדיוטות" משום שזה עלול להביא את האדם לכתוב, ויש לדון עד כמה עיתון דומה בזה לשטרי הדיוטות.
מסקנת הרב מלמד היא כזאת:
לכתחילה אין לקרוא בעיתונים, הן מצד ביטול תורה והן מצד שהוא עלול לקרוא בדברים האסורים. אבל כשנמצאים בשירותים וממילא אי אפשר לעסוק בתורה, מותר לכתחילה לקרוא בעיתון בדברים המותרים.
ומהם הדברים המותרים? ובכן:
יש [חלקים] שאסורים מן הדין, והם פרסומות מכירה, מדורי כלכלה מעשיים, הוראות בישול, הוראות להפעלת מחשב ושדרוגו, תיקון ושיפוץ הבית וכיוצא בזה.
ויש שאסורים משום גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטות ולרוב הפוסקים הותרו למתענג, והם סיפורי חולין, ידיעות חדשות ושאר ידיעות שאינן נצרכות.
ויש שמותרים מן הדין וירא שמים יחמיר, והם מאמרים העוסקים בחכמת הטבע והרפואה.
ויש שמותרים לכתחילה, והם המאמרים העוסקים בעניני בריאות, מאמרי חינוך וכמובן דברי תורה.

ובאשר למה שהוא כתב על כך שאסור לקרוא פרסומות בשבת, לאחר מכן הרב מלמד מחדש חידוש גדול שיש בו כדי להתיר לקרוא חלק גדול מהפרסומות:
וצריך לדעת שיש חילוק גדול בין חשיבות המודעות המסחריות בעבר לימינו. בעבר זו היתה הדרך העיקרית לדעת מה לקנות ובמה להשקיע., ובעלי העיתון לא היו צריכים לפזר את המודעות בין הכתבות, אלא די היה לפרסמם בסוף העיתון והכל היו מעיינים בהם. מה שאין כן כיום... בנוסף לכך, רוב הפרסומים נועדו להשפיע בעקיפין, על ידי חשיפת מוצר לתודעה, ולא כדי להציע בפועל הצעת מכירה, ופרסומים אלו אינם דומים לשטרות. ולכן, מי שאינו מתכוון לקנות בעתיד דבר ממה שיראה בפרסום, אם הוא נהנה מקריאתם רשאי לקרוא בהם.

כיום, חלק לא מבוטל מהכתבות החדשותיות בעיתונים, הינם למעשה כתבות יח"צנות הנעשות למען פרסום דיסק/מופע/מוצר חדש. אני אינני רואה טעם לחלק בין כתבות אלו לבין כל פרסומת אחרת בעיתון. על פי החידוש של הרב מלמד יהיה מותר לקרוא כתבות אלו. מי שלא יקבל את החידוש של הרב מלמד, לכאורה יצטרך לסבור שאין לקרוא כתבות בעיתון כלל.

נסיים עם עוד דבר מעניין שהרב מלמד כותב בנושא הפרסומות:
ונלע"ד לפי זה, שכאשר מוכרים בתים ביהודה ושומרון במחירים שמושכים את הקונים, אפשר לפרסמם בעיתון, שדווקא על ידי המחיר מעודדים את קיום המצוה. וכן כל כיוצא בזה. וכאשר המחיר אינו מועיל למצווה, אין לפרסמו, ואם פרסמו אותו אסור לקוראו.