מחשבה לפרשת תצוה

המילה "תמיד" מופיעה שבע פעמים בפרשה שלנו:
1. שמות פרק כז פסוק כ
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:
2. שמות פרק כח פסוק כט
וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד:
3. שמות פרק כח פסוק ל
וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד:
4. שמות פרק כח פסוק לח
וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְקֹוָק:
5. שמות פרק כט פסוק לח
וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד:
6. שמות פרק כט פסוק מב
עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם:
7. שמות פרק ל פסוק ח
וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְקֹוָק לְדֹרֹתֵיכֶם:

יחד עם ה"תמידות" הבולטת בפרשה, ישנם בפרשה פרשיה ארוכה המדברת אודות ארוע חד פעמי - ימי המילואים וחנוכת המשכן.

בנוסף, הפרשה מתחילה בציווי לבני ישראל לתרום שמן להעלאת נרות המנורה, על אף שכבר בתחילת הפרשה הקודמת מצינו ציווי לתרומת "שמן למאור". מדוע ציווי זה נצרך שוב?

נראה שאפשר לומר שהפרשה מדגישה את המתח בין הארוע החד-פעמי המרגש והנעלה, לבין העבודה היום-יומית שיש בה הרגשת שחיקה בשל היותה קבועה ונשנית. אך האדם לא יכול לותר על אף אחד מהדברים, הוא זקוק לארועים שיש בהם זריקה של התעלות רוחנית, והוא זקוק לאורח חיים קבוע המבוסס על שגרה.
אך ההתמדה היא קשה הרבה יותר מהמאמץ החד-פעמי. לכן, מכל החומרים שמשה מבקש מהעם לתרום, השמן שזקוקים לו בכל יום זקוק לציווי מיוחד בפני עצמו.

הפרשה מסיימת עם מזבח הקטורת, ועם הציווי להעלות קטורת כל יום בבוקר ובערב יחד עם הטבת והעלאת הנרות, ויחד עם זאת אהרן מכפר על מזבח הקטורת אחת בשנה. כאן נפגשות העבודה החד-פעמית המאומצת והעבודה ביום-יומית השוחקת. מזבח הקטורת מוכיח שאפשר וצריך לשלב בין השניים.