יום שלישי, 8 בפברואר 2011

הרבנים השקופים

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

לפני שנים לא רבות, עת הייתי נער המחפש את דרכו בעולם התורה, היה לי ברור שעלוני בתי הכנסת הינם אחת הרעות הגדולות בעולם. לא הייתי מסוגל להבין את הרבנים המכובדים התורמים מפרי עטם למען מה שנראה בעיני כביזיון בית הכנסת, התפילה וקריאת התורה. אבל, כמו אחד מתלמידיו של הבעל שם טוב שהיה רגיל לנסוע עם רבו בעגלה בלי הסוסים למסעות מרתקים כדי לפקוח את עיניו, כל זה השתנה כשהקב"ה זימן אותי לשבת בקהילה קטנה בארץ שחבריה הינם יהודים פשוטים, תמימים וישרים.

בשבת בצהריים כשהסתיימה תפילת מנחה, באי בית הכנסת התיישבו סביב השולחן שבמבואת בית הכנסת כדי לאכול סעודה שלישית. חיכיתי לראות מה יעשו אותם "בעלי-בתים" בסעודה שלישית. הרי רב לא היה לקהילה ומבין חבריה לא היה מישהו שהיה מסוגל לומר אפילו דבר תורה פשוט. אחרי שהמסובים אכלו מעט ושרו מעט שירי סעודה שלישית, הוציא הגבאי את אחד מעלוני השבת (זה היה "שבת בשבתו", אם זה משנה למישהו), והקריא לנוכחים את מאמר הפתיחה שהיה בו דבר תורה קצר על פרשת השבוע, תוך כדי שהוא מסביר את הדברים לכולם. אז הבנתי, לראשונה בחיי, מדוע הקב"ה יצר עלונים בעולם.

לפני שנעזוב את אותה קהילה נחמדה, נציין שכיום מכהן בקהילה רב תלמיד חכם שאף מצליח לצרף לקהילה חברים חדשים וממלא את המקום באווירה של תורה ואהבה. על חכמתם של בני הקהילה למנות להם רב, אולי נקדיש טור נפרד.

לעת עתה הבאתי את הסיפור הזה כדי להמחיש את המצבים הנגדיים. בחלק מהקהילות בארץ אין רב מכהן, ובכל זאת לא תמצאו את הגבאי מקריא דבר תורה מתוך אחד העלונים, אלא אחד מהחברים שהינו בר אוריין מוסר שיעור לחברים. בדרך כלל ישנו אפילו סבב בין כמה תלמידי חכמים בקהילה, שכל אחד נותן את השיעור בתורו. מבחינת חברי הקהילות הללו, אין תחושה שצריכים רב. הרי לא חסר אף פעם מי שיאמר דבר תורה או מי שימסור שיעור בסעודה שלישית. ההיפך הוא הנכון, לפעמים יש יותר מדי אנשים שמסוגלים לעשות זאת.

לפעמים, אותם רבנים המעבירים את השיעורים ודברי התורה בקהילה ממלאים את כל הפונקציות הרשמיות של רב קהילה: מלבד השיעור מדי פעם בשבת, הם מעבירים שיעורים במשך השבוע לחברי הקהילה במגוון נושאים, מכריעים בשאלות הלכתיות בקהילה, דואגים למכירת חמץ לפני פסח, לאיסוף מתנות לאביונים בפורים, ולהוספת תוכן תורני במסיבת החנוכה של בית הכנסת. ועל אף שהם ממלאים את כל התפקידים הללו, והציבור רואה בהם סמכות רוחנית, אין לקהילה את העוז להעניק לאותו רב את הסמכות הפורמאלית להיות רב הקהילה.

מבחינת אותם רבנים ברור שמדובר בהפסד נטו. הם חיים בקהילה שהם כנראה מרוצים ממנה, יש עליהם את כל החובות של רב קהילה, אך הם נעדרים סמכות רשמית (הן כלפי חברי הקהילה עצמם והן כלפי גורמים מחוץ לקהילה) ועל אף שלא נעים לדבר על זה - הם גם נעדרים משכורת.

מבחינת חברי הקהילה זה נראה לכאורה כמצב מנצח. הם יכולים לנצל את הרב ואת זמנו, אך לא מחוייבים לתת לו בחזרה שום דבר (בחלק מהקהילות הללו יכבדו את אותו הרב במפטיר יונה או משהו דומה, אבל קשה להגיד שזה מספק). יכול להיות שלרב אין שום בעיה עם המצב האמור, ובכל זאת הוא יתקשה להוביל מהלכים המתרחשים לאורך זמן. דבר שהוא הפסד גם לרב וגם לקהילה.

במקרים אחרים, יכול להיות שהרב יצטרך לחפש עבורו עוד דרכים לפרנס את משפחתו וילך למצוא קהילה שתשלם לו עבור הדברים שהוא ממילא עושה. כך יצא שהרב יצטרך לעזוב קהילה שיש לו בה חברים ומוסדות חינוך מוכרים, רק כי הקהילה לא השכילה להבין איזה אוצר יש לה ביד. אמנם, לא אלמן ישראל ובמקום הרב הזה יהיה כמעט תמיד רב אחר שימלא את תפקיד הרב השקוף, אך בכל זאת הקהילה מפסידה משאב אנושי יקר שלחלוטין לא בטוח שתמצא כדוגמתו.

סיפר לי פעם חבר הממלא תפקיד של רב שקוף, שהוא הגיע פעם לישיבת עמותת בית הכנסת, כחבר מן המניין. בישיבה עלתה שאלה פרוצדוראלית וחברי הביע את דעתו בעד או נגד הנושא שעלה. אחד מהחברים בקהילה שכנראה לא הסכים עם דעתו, תקף אותו בקול רם: "יפה מאד שזה דעתך, אבל דעתך אינה שווה יותר מדעתו של כל אחד אחר כאן!". יכול להיות שהסיפור הזה ממחיש שבאמת חברי אינו מתאים להיות הרב באותה קהילה, אך הוא גם ממחיש את המצב האבסורדי שבו נמצא אותו "רב שקוף". מצד אחד הוא לא רב הקהילה, ומצד שני הוא לא יכול לתפקד גם כחבר מן המניין. מי רוצה להיות במצב כזה?

אותו חבר מבין שקהילתו זקוקה לרב, אך מנגד הוא אינו יכול לקדם בפועל את תהליך מינוי הרב לקהילה, משום שזה ברור שהוא יהיה אחד מן המועמדים לתפקיד. פשוט חמר גמל.

ואתם, שקוראים את הטור הזה, אני ממליץ שתשאלו את עצמכם אם יש בקהילתכם רבנים שקופים. אם כן, האם לא הגיעה השעה למסד את היחסים ביניכם? אני יכול להבטיח שתצאו מזה רק מורווחים.

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: עומר תאריך: 08/02/11, 21:09:39
הרב מתעלם מהשיקול המרכזי באי מינויו של רב בקהילות רבות - חוסר הרצון להעביר חלק מתהליך קבלת ההחלטות בקהילה מידי חבריה לידי הרב. בין אם תהליך כזה קורה במכוון ובין אם לאו, הרי שבפועל סוגיות שונות יובאו קודם כל לפיתחו של הרב, ורק אח"כ לדיון בפורום הקהילה, שיצטרך להתמודד עם הקושי להכריע בניגוד לדעת הרב, דבר שנתפס בעיני גורמים מסוימים כדבר ש"לא יעשה". יש גם את הבעייתיות שבהחלטה שרב מסויים לא מתאים - והפרוצדורה וחוסר הנעימות הרבה שהדבר גורם בתוך הקהילה.

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 09/02/11, 14:49:30
ממש לא התעלמתי - זה העניין עצמו.
הקהילות חושבות לתומן שהן במצב מנצח, אך לאמיתו של דבר הן גורמות רעה הן לעצמן והן לרב.
בעז"ה אני עוד ארחיב בהמשך על ההתלבטויות הכרוכות במינוי רב.

שם השולח: ירון תאריך: 11/02/11, 10:38:55
אין ספק שתועלת רבה עולה ממינוי רב לקהילה.
עם זאת, במציאות המוכרת לי הדבר לא תמיד מביא ברכה.
באיזור העירוני בו אני נמצא, אין די ת"ח שיכולים ו/או רוצים לשמש כרבני קהילות או בתי כנסת. משכך, כל עוד התנהל בית הכנסת במסגרת ועד או עמותה הרי שסדרי המקום היו ברוח הדתית לאומית.
לצערי, באותן קהילות אשר המירו את סמכות החברים ברב קהילה, היה הדבר לרועץ שכן הרב היה חרדי.
כך נוצר מצב, שלצד התועלת המצופה ממינוי רב לקהילה דתית לאומית, שינה המקום את טעמו וכעת החליל הוא חרדי.
יצא שכרנו בהפסדנו.

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 12/02/11, 18:19:06
ירון,
אכן האומנות בבחירת רב מתאים לקהילה היא מלאכה חשובה מאד.
בכל מקרה, עד כמה שאני מבין מתוך מה שכתבת, הרי שלא מדובר על "רב שקוף" - רב שהתנהל למעשה כרב הקהילה, אך ללא סמכות רשמית.

שם השולח: מאיר תאריך: 13/02/11, 18:51:16
אבי נאבק במשך שנים למנות רב לקהילתו כתחליף לרב הותיק שנפטר, אך ללא הצלחה. באמת חבל. וכן, יש "רבנים שקופים" שם.

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: יצחק תאריך: 15/02/11, 18:35:11
קהילה ללא רב ממונה זה עניין ארץ-ישראלי מודרני, תוצאה מאופי המרדני של רבים מהמתיישבים הראשונים בארץ והוא קיים באופן נרחב החל מקהילות הלייט עד לקהילות חרדיות.
הסיבה העיקרית לאי מינויו של רב "בפועל" לעמדת רב "מכהן" מצד הקהילה שומרת על שני אינטרסים עיקריים, הראשון עצמאות הילכתית אין מחוייבות טוטאלית הילכתית לרב למרות שמכבדים את דעתו, (עדיף נהיה שוגגים ממזידים). השני הוא באמת תוצאה של דור בוגרי ישיבות שמאמנים ביכולת שלהם לנהל את חייהם התורנים בעצמם ובנו את הקהילות שלהם על בסיס זה