מחשבה לפרשת נח

"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ."

חז"ל התקשו במילה "בדורותיו" - מה צורך יש בו?

כידוע, רש"י הביא מחז"ל שתי אפשרויות:
יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן אילו היה בדור של צדיקים - היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם - לא היה נחשב לכלום.

אך מה טעם יש לדרוש כיצד היה נח בדור אחר, בסופו של דבר הוא היה בדורו שלו - מדוע לא לבחון אותו "באשר הוא שם"? ועוד, איזו מין מידה זו לדרוש אותו לגנאי, וכי עין רעה יש כאן?

נראה שאפשר להסתכל על זה מכיוון אחר. כשחז"ל דורשים אותו כיצד הוא היה בדור אחר, הם בעצם מנתחים איך הוא היה בדורו שלו.

ישנן שתי דרכים להגיע למעלה גבוהה כשאדם נמצא בחברה רעה.
הדרך האחת היא להסתכל על שכניך ולבחון את מעשיהם וללמוד על דרך השלילה כיצד לא להתנהג. כלומר, אם פלוני שכני נוהג כך, אז עלי לעשות אחרת.
הדרך השניה היא להתנתק מהחברה לחלוטין ולנהל חיים מנותקים לחלוטין מהחברה בה אתה חי.

רבותינו הדורשים את נח לשבח הבינו שנח היה צדיק תמים מתוך שהוא למד לא לנהוג כשכניו. הוא התבונן בחברה בה הוא חי, הסיק שזו לא הדרך הנכונה ללכת בה והחליט ללכת בדרך הטובה. ואלו היה נח חי בדורו של אברהם, גם אז היה בוחן את דרכי אנשי דורו והיה לומד גם מדרכיו של אברהם.
לעומת זאת, רבותינו הדורשים אותו לגנאי הבינו שנח היה צדיק משום שהוא התנתק לחלוטין מאנשי דורו. הוא היה מסיק בכוחו העצמאי מה היא הדרך ללכת בה וכך עשה, ללא שום תלות ואכפתיות למעשי אנשי דורו. אלו היה נח חי בדורו של אברהם, גם אז היה מנותק מהחברה בה הוא חי ולא היה מתחבר לאברהם.

עפ"י הבנה זו, כשרבותינו דורשים את נח לשבח או לגנאי הם בעצם נותנים אבחנה כיצד הגיע נח לצדקתו ומה היו יחסיו עם אנשי דורו.