יום חמישי, 11 בפברואר 2010

אור החיים לפרשת משפטים

האור החיים על הפסוק:
לא תהיה אחרי רבים לרעת ולא תענה על רב לנטות אחרי רבים להטות.

מסביר דבר מחודש בעל מסר חשוב ביותר.
האור החיים מסתמך על דברי חז"ל שבכדי להרשיע אדם יש צורך גם לראות את זכותו, ולכן בית דין של כ"ג שכל הדיינים חייבו את הנאשם - הנאשם איננו נהרג. רק במקרה שדיין אחד לפחות זיכה את הנאשם ויש הכרעה ע"י הרוב שהנאשם חייב - רק אז הורגים אותו.

עתה, נצייר את המקרה הבא. דיין שיושב בדין ורואה שכל חבריו מחייבים ועתה הגיע תורו כדיין האחרון בקבוצה להביע את דעתו. אם בדעתו לחייב, פירוש הדבר שהנאשם יצא זכאי בדין, שכן בית הדין יהיה כולו מחייבים. אז יוכל הדיין לומר כך: אני חושב שהוא חייב, אז כדי שהוא באמת יצא חייב אומר שהוא זכאי ואז הוא יצא חייב בהכרעת הרוב. וכן להפך אם בדעתו לזכות את הנאשם: אם הוא יאמר זכאי יהיה רוב נגדו, אך אם הוא יאמר חייב יהיה בית דין כולו מחייב והנאשם יצא זכאי.
על זה, אומר האור החיים, מצווה התורה: לא תהיה אחרי רבים לרעת - אם אתה רואה שכולם מחייבים ואתה רוצה לזכותו, ואם תהפך את דבריך להיות אחרי הרבים לחייב אתה בעצם מזכה אותו (שזה מה שאתה רוצה לעשות). וכן להפך:
ולא תענה על רב לנטת אחרי רבים להטות - אם אתה רואה שכולם מחייבים ואם אתה תאמר שהוא זכאי (על אף שאתה חושב שהוא חייב) הוא באמת יתחייב, התורה מצווה אותך לא להתחשב במה שאמרו הרוב ולומר את דעתך האמיתית.

וכל זה מפני:
לצד כי ה' יושב במסיבת הדיינים והוא ישפוט בפיהם

או במילים אחרות:
לא עליך המלאכה לגמור (ועם זאת) ואין אתה בן חורין להבטל ממנה.

את האור החיים הזה למדתי לראשונה כד הוינא טליא, בערך בכיתה ה', בשיעור ילדים אצל הרב זינגר. לא זכרתי אותו, אך כשפתחתי השבוע את האור החיים להכין שיחה לשבת ראיתי את תחילתו ומיד נזכרתי איך שהרב זינגר לימד אותנו את זה. להודיעך כוחה של גירסא דינקותא.

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: אלחנן תאריך: 12/02/10, 07:37:09
יש כאן התלבטות אישית קשה. אדם יודע שאם יאמר מה שלדעתו הוא אמת, התוצאה תהיה הפוכה וייגרם עוול.
מה שאור החיים אומר, לפחות לפי איך שהבאת אותו כאן, הוא שאדם צריך לומר את האמת למרות שייגרם עוול - למשל, ייהרג אדם שבעיני הדיין הוא זכאי. בעיני זה לא פחות מאשר מזעזע.

אם הנימוק היה שאדם צריך לדבוק בעקרונותיו מבלי להתחשב בתוצאות, היה ניתן להסתפק בטענה נגדית - יותר חשוב שהצדק יצא לפועל, ממה שייכתב בפרוטוקול בשם דיין פלוני.

אלא שהנימוק המובא כאן מקומם יותר: "כי ה' יושב במסיבת הדיינים והוא ישפוט בפיהם", כלומר השכינה מדברת מפי הדיין ולכן אסור לו לשנות את דבריו, גם אם יגרמו להפך מכוונתו, כי הקב"ה מגלגל את התוצאה ההפוכה. זו תפיסה שאינה מותירה מקום אמיתי לשיקול דעתו של הדיין. יתר על כן היא מסירה מבני אדם את האחריות לנעשה בארץ, והחובה לפעול ולהתערב כדי לגרום לעשיית הצדק בארץ, ומגלגלת אותה כלפי שמים.

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 14/02/10, 08:20:09
אלחנן,
אני לא כל כך מבין ממה אתה כזה מזועזע. אני מאד מזדהה עם המסר של האוה"ח כאן: לכל אדם יש תפקיד, את תפקידו עליו למלא בצורה המלאה. מי יתקן את כל בעיות העולם? זה לא התפקיד שלך לדאוג. בשביל זה יש הקב"ה.

שם השולח: אלחנן תאריך: 14/02/10, 13:27:41
ודאי שהקב"ה מנהל את העולם, ויכולת ההשפעה שלנו מוגבלת.
אבל כאן מתואר מצב בו לאדם יש יכולת לקבל הכרעה, והיא אף נדרשת ממנו. כשהדיין יודע שאם יחליט א' ייעשה צדק, ואם יחליט ב' ייגרם עוול - לא יתכן שיאמר: אחליט ב', אמנם התוצאה תהיה עוול, אבל זה מה שהקב"ה רוצה שאעשה.

יש מצבים בהם ברור שנעשה עוול במסגרת ההלכה, כמו הריגת בנו של שמעון בן שטח. שם אפשר לומר שעל כרחנו אנו נאלצים להרוג זכאי, כי "כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד", ודמו בראשם של עדי השקר שהפלילו אותו. אבל להחליט מדעת על עשיית עוול, כשיש אפשרות לפסוק אחרת, ולתלות את ההחלטה בשכינה?