למי יש יותר כבוד

הטור הארבעה-עשר למדור "דעת תורה" של אתר כיפה עלה לרשת (קישור). הנה הוא לפניכם.

אחד מרבותי היה נוהג לענות על השאלה "מה שלום כבוד הרב?" במשפט "הכבוד תמיד מצוין, הלוואי שאני ארגיש כמו הכבוד".
חלק בלתי נפרד מתפקיד הרב זה הכבוד שתפקיד הרב דורש. סממני הכבוד משתנים ממקום למקום, כאשר חלקם נדרשים משורת ההלכה וחלקם הינם מנהגים בעלמא. בין היתר אפשר למנות: לקום בפני הרב, לא קוראים לרב בשמו (או לכל הפחות מוסיפים "הרב"), להמתין לרב בסיום עמידה וקריאת שמע, להעלות את הרב לעליות הנחשבות חשובות בין אם זה כל שבת (שישי או שלישי) ובין אם זה בעליות כדוגמת עשרת הדברות או שביעי חזק וכדומה, מייעדים מקום מכובד בבית הכנסת, לא יושבים במקומו, פנייה בגוף שלישי ועוד.
גם האופן בו הרבנים מתמודדים עם החלק הזה שתפקידם דורש, משתנה מרב לרב. ישנם רבנים שטרם התרגלו למעמד שלהם וכשהם ישמעו מישהו קורא להם "הרב משה" הם מיד יאמרו לעצמם בשקט "רגע, הוא מדבר אלי?". מאידך, יש רבנים שבכל דרשה הם יקפידו להאריך בסיפור המדגיש כיצד אחד מבני הקהילה כיבד אותם, לדוגמא: "חברנו רבי דוד הזמין אותי והוא אמר לי: כבוד הרב אני כל כך שמח שבאת, והוא ביקש שאני אדרוש בפני הציבור אבל הוא אמר לי: כבוד הרב, לא דרשה של דקה או שתיים אלא דרשה דרשה כדי שכל הציבור יראו את החכמה שלך", וכך הלאה.

בשלחן ערוך ישנם שני סעיפים המדברים על האופן בו הרב אמור להתייחס לכבוד שנותנים לו הקהל. האחד הוא בנושא קימה בפני הרב:
"אין ראוי לחכם שיטריח על הצבור לכוין לעבור לפניהם שיעמדו מפניו, אלא ילך לו בדרך קצרה כדי שלא ירבו לעמוד, ואם יוכל להקיף הדרך כדי שלא יעבור לפניהם זכות הוא לו." (שלחן ערוך יורה דעה רמ"ד סע' ו')
השני הוא על איך הרב אמור להתייחס למצב שלא מכבדים אותו:
"אף על פי שיש רשות לחכם לנדות לכבודו, אינו שבח לתלמיד חכם שינהיג עצמו בדבר זה. במה דברים אמורים? שחירפוהו בסתר, אבל אם חירפוהו בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו אלא נוקם ונוטר הדבר כנחש עד שיבקש ממנו מחילה ויסלח לו." (שלחן ערוך יורה דעה רמ"ג סע' ט')

כל הורה יודע שכחלק מהחינוך לשמירת המצוות של ילדיו, הוא צריך ללמדם גם לכבד את ההורים. רב הקהילה אחראי במידת מה על עידוד שמירת המצוות של חברי הקהילה. אך האם הרב צריך גם ללמד את בני קהילתו לכבד את הרב? איך זה ייראה אם הרב ייתן, לדוגמא, שיעור בנושא: "מורא רבך כמורא שמיים"?
אין לי תשובה ברורה לשאלות אלו, אך אני מבקש להציע בכל זאת כיוון. כאמור, היחס של הרב לאופן בו מכבדים אותו בני הקהילה משתנה מרב לרב. יכול רב חדש להגיע לקהילה ולגלות שהרב הקודם אהב לשבת על גבי כסא עצום ממדים במקום הכי בולט בבית הכנסת, ואילו הוא מעדיף לשבת על כסא רגיל במקום שיש בו את הגישה הנוחה ביותר לחזן או לדוכן. לעומת זאת, לרב החדש יש דווקא ציפיות שלא היו לקודמו, לדוגמא: לעלות לקריאת פרשת זכור או הפטרת שובה, אך לקהילה אין מושג שזה מה שהוא רוצה.
נושא הכבוד בין הקהילה לרב מורה בראש ובראשונה על היות יחסי הרב-קהילה יחסים זוגיים כמעט לכל דבר. בני זוג מכבדים זה את זה באופן שחורג בהרבה מיחסם לחברים ומכרים אחרים, מכיוון שהם מבינים שהנתינה ההדדית מוסיפה למערכת היחסים ובונה אותה. אבל כאשר אחד מבני הזוג מרגיש שהנתינה מעיקה עליו, אז כנראה שהדרישה לא תואמת את טיב מערכת היחסים בין בני הזוג.
כך צריך להסתכל גם על מערכת היחסים בין הרב לקהילתו. אינני חושב שהרב צריך לתת שיעור או לדרוש ברבים על גינוני הכבוד שלדעתו הוא ראוי להם, אבל אין סיבה שהוא לא יביע את דעותיו בנושא זה כלפי הגורמים המחליטים בקהילה. זה החלק הפשוט. החלק המסובך יותר הוא לראות איך הקהילה קיבלה את דרישותיו של הרב. אם זה מתקבל בטבעיות ובהבנה מצד הקהילה, הרב יכול להניח שיש לו מערכת יחסים טובה עם הקהילה ושהקהילה באמת רוחשת לו כבוד. אבל, אם יש הרבה רטינות מתחת לפני השטח וחברי קהילה מתחילים להתלחשש מאחורי גבו, הוא צריך להבין שדרישותיו אינן תואמות את מערכת היחסים שיש לו עם הקהילה - ושלפני שהוא דורש כבוד מסוג זה עליו קודם להשקיע ולהוכיח את עצמו לחברי הקהילה.

אסיים נושא זה בסיפור המעיד יותר מאלף עדים על כך שלכל אמצעי כבוד יש מחיר. כך סיפר לי חבר:
שבת אחת הרב נתן שיעור בנושא כבוד ספר תורה, ובין היתר דיבר על החיוב לעמוד בפני ספר תורה. לאותו שיעור נקלע אדם שהתארח בעיר באותה שבת, ובאמצע השיעור הרים את ידו בבקשה להגיד משהו. כשקיבל את רשות הדיבור הוא התחיל לומר: מאד מפריע לי שאני מגיע לבית הכנסת הזה ורואה שאנשים לא קמים כשהרב נכנס. על אף שהרב ממש לא נהנה מההתפרצות הזו ואף העיר על כך, מאז באופן קבוע כשהרב נכנס לבית הכנסת הציבור קם על רגליו.
כשסיים לספר לי את הסיפור הוא הוסיף: עכשיו דמיין לך, בכל פעם שאני מגיע כמה דקות באיחור לתפילה אינני מסוגל להיכנס בשקט ולהתגנב לכסאי. תמיד יהיה מי שיבחין בי ויעמוד ואחריו יעמדו כל הנוכחים ויסתכלו על הרב המאחר לתפלה...