שביבים (חיי-שרה) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.

המכתב לטורונטו נענה
{המעשה המובא להלן פורסם בדפי פרשת שבוע של מר יעקב גולדבלט, תושב רעננה, בעבר מהידועים בענף התכשיטים.וכך כתב:}
"הסיפור הבא הוא סיפור אמיתי מקורות השואה. בקראקא העיר הייתה משפחה בשם הילר, אב ואם עם בן קטן. הם ראו את המצב שהולך ומחמיר ולא חשבו שהילד יוכל לעבור את הגיהינום ההוא. החליטו ההורים לצאת מן הגטו ולמסור את הילד למשפחת גויים נוצרים שהם מכירים. לילה אחד יצאה האם עם בנה הקטן אל המשפחה שהכירה ואמרה להם: הנה הבן שלנו. אני מבקשת שתשמרו עליו, והיה אם לא נחזור אחרי המלחמה, אזי יש כאן שני מכתבים, האחד לדוד בקנדה והשני דוד בוושינגטון, ארה"ב. אם לא נצליח לחזור אחר המלחמה אנא שילחו את המכתבים האלה והדודים ידאגו לילד, וגם ישלמו לכם בעין יפה. היות ולא היו להם ילדים, אימצה המשפחה את הילד והחלה להביאו כל יום ראשון לכנסיה. זה היה ב-1942. אחר המלחמה כאשר ראתה שההורים לא חזרו לעיר, הלכה האישה עם הילד לכומר ואמרה שהיא רוצה להטביל אותו. הכומר שאל: למה לא הבאת אותו בגיל מוקדם יותר כנהוג, והאישה גימגמה ולא רצתה להגיד למה. הכומר החל לחשוד שזה ילד יהודי. הוא לחץ על האישה עד שגילתה לו את האמת שזה ילד יהודי אשר הוריו לא חזרו וסיפרה לו את כל הסיפור.
להפתעתה, הכומר יעץ לה לשלוח את שני המכתבים לכתובות שנרשמו אצלה. בלית ברירה שלחה הנוצריה את המכתבים, ואכן אחר זמן מה בא דוד מקנדה ולקח את הילד לטורונטו. הילד הזה לא ידע מי הוא ומה הוא, והוא כתב לנוצרייה ושלח לה מתנות וכסף גם אחרי שסיפרו לו שהוא ילד יהודי ואת כל עברה של משפחתו.
הילד גדל והפך להיות יהודי שומר תורה ומצוות וגם בעסקים הצליח מאד, ולאחר כמה שנים בקנדה, חתם הנשיא טרומן על היתר מיוחד שיורשה לבוא לארה"ב. כדאי לציין שהכומר שיעץ לנוצרייה ההיא להחזיר את הילד לקרובי משפחתו הנו היום האפיפיור ברומא.
רואים אנו כאן במקצת, איך הצדק האלוקי עובד, שהקב"ה אינו מקפח שכרו של אף אחד."

רפואה לכל
מוסדות "עמודי השלום" בראשות הרב משה יזדי שליט"א, מוציאים לאור עלון שבועי בענייני תורה, הלכה ומוסר. בגיליון האחרון מספרת אחת המנויות על העלון, כי קרה מקרה ונתקע לה עצם בגרון ומצבה היה קשה וברגע האחרון, טרם אישפוז, אחיה קישר אותה עם הרב יזדי שעשה שימוש בסגולה הכתובה בגמרא ומיד היא ניצלה. היא מבקשת מהרב שיפרסם הסגולה לכל, ומוסיפה ושואלת כיצד ניתן לעזור למכר עשיר שלקה בסרטן ומצבו קשה, שהרי לדברי הרב ניתן למצוא בתורה תרופה לכל מחלה... מכאן ואילך רשות הדיבור לרב והמסקנות לשיפוטכם:
תשובה: "סיפורך מרגש מאד!!! ואני חייב להדגיש שאני לא עושה ניסים ונפלאות, אלא בסך הכל מעביר הלאה את מה שכתבו לנו חכמינו זכרונם לברכה, והדברים מפורסמים כבר אלפי שנים בתלמוד,וצריכים אנחנו רק להגיע וללמוד תורה. ואכן כן אני חוזר ומדגיש את אשר אמרתי לך: "אין בעיה ואין מחלה שאין לה פיתרון בתורתינו הקדושה". מהסיבה הפשוטה: אבינו שבשמים ברא את העולם [דומם, צומח, חי בלתי מדבר וחי מדבר] על פי הוראות ייצור שנמצאים ומוצפנים בתורתינו הקדושה, וחכמי ישראל לדורותיהם שעמלו ולמדו תורה בקדושה ובטהרה, זכו לפענח את אותם צפונות, וכתבו והורו לנו מה לעשות בכל בעיה. וכאן אגש לענייננו: בגמרא במסכת שבת דף סז'. מובא: "מי שנתחב לו עצם בגרונו, מביא מאותו המין [סוג הדג]ויניח על קודקודו ויאמר: "חַד חַד נֲחִית בַלַע, נֲחִית בַלַע חַד חַד.." "נִנעַצתַא כַמַחַט נִנעַלתַה כַתרִיס שַיֵיא שַיֵיא". בספר טעמי המנהגים עמוד תקסו' מובא בשם מהרי"ל: שהלחש הזה בדוק ומנוסה ופועל מיידית!!! וברוך ה' זכינו כמה וכמה פעמים למנוע טיפולים קשים ומסובכים להוצאת העצם, וירד הוא מיידית באמירת הלחש הנ"ל...
"והן אמת שאפשר בעז"ה יתברך לרפא את כל המחלות כולן. אלא שבמחלות הקשות הריפוי תלוי בכמה דברים שצריך אני לעשות, ובכמה דברים שצריך החולה לעשות [לא קשים]. היות ובימים אלו אנחנו נערכים בעז"ה לקניית בניין גדול במרכז העיר, האמור לאכלס את בית המדרש ובית הכנסת ובית התמחוי ואת אולם ההרצאות, והמשרדים ועוד, אי לכך, את יכולה לומר לחברתך הטובה שתאמר לאביה העשיר שאם הוא יפקיד בנאמנות אצל עו"ד סכום כסף גדול (כפדיון) לטובת מוסדותינו [הסכום ייקבע בפגישתי עימו] למטרת רכישת הבניין, ויעשה את אשר אומר לו בפגישה, הריני מבטיחו בזאת שתוך שלושים יום המחלה תיעלם בעז"ה לחלוטין, לפליאת כל הרופאים ולשמחת כל המשפחה. ורק לאחר שיאמרו לו הרופאים שהמחלה נעלמה יעביר העו"ד את הכסף לחשבון רכישת הבניין. ומוכן אני לעשות הסכם זה עם כל אדם בכל נושא ובכל בעיה, כגון: עקרות [גם אם הרופאים התייאשו], זיווג ועוד... ולשם כך הנני מצרף את מס' הטלפון של עוזרי הנאמן ..."

הקוויטל האחרון
מחר כ"ה חשון חל יום ההילולא של הרה"ק רבי מרדכי מבילגורייא זי"ע, אחיו הצעיר של האדמו"ר מבעלז הקוה"ט, רבי אהרון מבעלז זי"ע, שידו לא משה מתוך ידו ["חלילה שיעזוב אותי ולו לרגע אחד בלבד"]. סמוך לפטירתו ביקר הרה"ק מבילגורייא באנטוורפן ואז התגלה אליו אביו, הק' רבי יששכר דב זי"ע בחלום ופקד עליו שיחזור תיכף ומיד לארץ-ישראל. למחרת כשהלך למקוה, הכניס לו משמשו בקודש את ה"קיטל" במקום חולצה. בהבחינו בכך נחרד רבי מרדכי חרדה גדולה, משום שראה בכך אות משמים שקרב יומו. הוא שלח מברק לאחיו לשאול לדעתו אם למהר ולשוב לארץ הקודש במטוס, והתשובה הייתה : דרך הים בספינה. לקראת יום הכיפורים הגיע לארץ ישראל ומיד בסמוך נפל למשכב בפתע פתאום עד כדי כך שלא יכול היה להשתתף בתפילות ןוב"טיש"ים. בחול המועד סוכות אושפז בבית חולים אסותא בתל אביב ונותח כמה פעמים בניסיון להצילו. אחיו האדמו"ר הגיע מספר פעמים לבקרו בבית החולים , ויממה לפני הסתלקותו עוד הגיש לו "קוויטל" בו כתב: "שאזכה לגדל את בני שיחיה לתורה לחופה ולמעשים טובים". זקני החסידים מעידים עליו כי בצד פיקחותו היה בעל רוח הקודש ממש, ופעל ישועות כאחד מקמאי. בנו הוא האדמו"ר הנוכחי מבעלז שליט"א, רבם ומנהיגם של עשרות אלפי חסידים, ובזכותו מפעלי תורה וחסד וקירוב רחוקים.

דואר חוזר
מכובדי הרה"ג ר' נתן קמינצקי שליט"א, נ"ט בר נ"ט, מצטט מספרו של אביו, הענק התורני, רבי יעקב קמינצקי זי"ע, קטע המתייחס לשדים המוזכרים רבות בתלמוד ואינם נראים עוד [וראה בסוד שיח גיליון וירא]. וכך כתב ב"אמת ליעקב": "...ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם וגו'": על דבר השאלה מדוע בזמנינו חדלו המכשפים , גם השדים נעלמו וכן הדיבוקים שסיפרו לנו אבותינו, וכן כל מיני החוכמות הנעלמות היכן הם?
נראה לי , דבאמת מה שסידר לנו השי"ת הוא שיהיה זה לעומת זה , שאילו לא היה כן היתה הבחירה נטולה מאת בעלי השכל. הן אמת שכשהרצון מוליך את האדם אינו רואה אפילו דברים שכליים , אבל בכל זאת מוכרח למצוא איזה מקום לטעות. וכמו שכתב הרמב"ן, שלפיכך הוצרך המקום בעת קריעת ים סוף לרוח קדים עזה כדי שיטעה פרעה ויאמר כי בקיעת הים היא על ידי רוח ולא על פי נס. ולכן גם הוא יכול לבוא [אל תוך הים]. אבל, כשהיו נביאים והיו נותנים אותות ומופתים לקיים דברי השם, אילו לא היו כשפים שגם על ידיהם היה אפשר לעשות מופתים היתה הבחירה בטלה וכמו שעשה פרעה.ואף שאחר כך במכת כנים הודו החרטומים ואמרו אצבע אלוקים היא, אמר פרעה בלבו שיתכן שהחרטומים בדו זאת מפני שלא רצו להודות שמשה גדול מהם בחוכמת הכישוף, אבל האמת היא שהוא גדול מהם בחוכמה זו....וכשהיו בעלי מופת עדיין היו שדים שהיו מגלים רוחניות ממרכבה שחורה, מה שאין כן כשחדלו בעלי מופת נעשה הכל גשמיות בלבד ומעתה רק השכל והרצון נשפטים ונאבקים".