אתמול בערב התקיימה עבור חברי הקהילה שלי הרצאה של פרופ' צבי זוהר. תורף ההרצאה היתה שמכיוון שהתנועה הרפורמית לא נשפה בעורפם של רבני ארצות האסלם, בשונה מעמיתיהם האשכנזים, הם עשו כל שביכולתם לא להרחיק אנשים מהקהילה, גם אם הללו פרצו גדרים במובן זה או אחר. בהקדמה לדבריו הוא עמד על כך שישנה גישה רווחת בקרב הציבור שהמודרנה ותרבות המערב הגיעו לקהילות הספרדיות רק כשיהודים אלו עלו לארץ, אך בפועל ברוב הקהילות הספרדיות (אולי חוץ מתימן) הגיעה גם הגיעה תרבות המערב כתוצאה מהקולוניזם.
אחת הדוגמאות שהוא הביא על פסיקה שנועדה לשמר בתוך הקהילה גם את אלו שהורידו מעצמם עול תורה ומצוות, היתה בעניין קידוש בליל שבת בבית הכנסת. כידוע, בכל קהילות ספרד לא נהגו כפי שהיה מנהג באשכנז לקדש בליל שבת בבית הכנסת. אעפ"כ בשו"ת תעלומות לב (ח"ג סי' כ') שכתב הג"ר אליהו חזן, בסוף המאה ה19 - תחילת המאה ה20, הוא דן לחדש ולקבוע שיעשו קידוש בשתי בתי כנסת באלכסנדריה שבמצרים כדי לזכות בקידוש כל מיני אנשים שאינם מקדשים בביתם (אך כן מגיעים לבית הכנסת לתפילה).
כהרגלי נדבקתי יותר לכל מיני פרטים אזוטריים יחסית, כמו הקטע הבא שבו הוא מצדיק את פסיקתו בכך שיש "גם לזכות את הנשים שחייבות מדין תורה בקידוש כי יבואו לביהכ"נ לשמוע הקידוש":
כלומר, נשים, בתחילת המאה העשרים, באלכסנדריה שבמצרים, היו מגיעות לבית הכנסת בליל שבת. ולא סתם נשים - נשים שבביתם לא היו עושים קידוש!
בעיני, זה לא פחות מתגלית היסטורית!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה