אמר רבי לוי בשם רב חמא ברבי חנינא: צער גדול היה לו למשה בדבר הזה. כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה את הנגעים? אמר לו הקדוש ברוך הוא: ולא נהנה ממנו כ"ד מתנות כהונה?! במתלא אמרי דאכיל בהדי קולא ילקי בהדי קילא:
המדרש מתאר שהיה למשה צער על כך שלאהרן ניתן התפקיד המבזה כביכול לראות נגעים. תשובתו של הקב"ה היא שאהרון שנהנה מכ"ד מתנות הכהונה יכול גם לראות נגעים, כפי שהמשל אומר שהאוכל מחלקי העץ האכילים יוכל ללקות מחלקי העץ הקשים.
אם היינו חושבים כיצד היינו מצפים לראות את המדרש הזה, לכאורה היינו מצפים שהוא ייכתב הפוך קצת. מדרשים דומים לזה בדרך כלל אומרים משהו בסגנון כזה: בשכר ראיית הנגעים זכה בכ"ד מתנות כהונה. אבל הנימה במדרש הזה הוא שונה (ואף הפוך): כיוון שהוא זכה בכ"ד מתנות כהונה הוא צריך לראות נגעים. ראיית הנגעים, עפ"י האופן המתואר במדרש, איננו תוספת לתפקיד של הכהן, אלא חלק מהותי ממנו.
זה גם מהות המשל העממי: האדם הלוקה מחלקו הקשה של העץ איננו יכול להתלונן, שכן הוא גם אוכל מחלקו הרך של העץ. הקשר הוא מודע - אין חלוקה בין הדברים. מי שהוא כהן ונהנה ממנעמי המעמד הגבוה, עליו מוטלת החובה והאחריות לראות נגעים.
הנלמד ממדרש זה הוא שאין מעמד ללא אחריות.
מעניין להוסיף כאן עוד קטע מהמדרש לקראת סוף הפרשה:
והיה בעור בשרו לנגע צרעת לפי שבעוה"ז הכהן רואה את הנגעים אבל לעוה"ב אמר הקב"ה אני מטהר אתכם הה"ד וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.
על פי הדרך בה הלכנו, אפשר לומר גם במדרש זה חידוש דומה. לעולם הבא יתגלה שגם מעמדו של הקב"ה עצמו הוא מעמד המלווה באחריות של ראיית הנגעים, בדיוק כמו זה של הכהן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה