א"ר הונא: בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה, ואלו הן: בשבת ובכלי מתכות ואונן. בשבת מנין? שנאמר: (שמות טו) "ויותירו אנשים ממנו וגו'" כיון שכעס שכח לומר להם הלכות שבת. אמר להם: (שם) "הוא אשר דבר ה' אכלוהו היום כי שבת היום לה'". ובכלי מתכות מנין? שנאמר: (במדבר לא) "ויקצוף משה על פקודי החיל" וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה שכח לומר להם הלכות כלי מתכות וכיון שלא אמר משה אמר אלעזר הכהן תחתיו, שנאמר: (שם) "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא" אמר להם למשה רבי צוה ולא צוה. באונן מנין? שנאמר: "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר" וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה שאונן אסור לאכול בקדשים.
המדרש מתאר שלושה ארועים בהם כעס משה. כתוצאה מכך נתעלמה ממנו ההלכה. שלושת המקרים בהם שכח את ההלכה הם: שבת לגבי המן, הכשרת כלי המתכת לאחר המלחמה עם מדין ודיני אונן באכילת קורבנות המופיעים בפרשה שלנו.
על פי הידוע לי, הדרך לנתח מדרש מהסוג הזה הוא למצוא את המכנה המשותף בין שלושת המקרים המופיעים ברשימה. ברשימה המופיעה כאן המכנה המשותף הוא מעברים בין קיצוניות אחת לשניה: בין מוות לחיים, בין טומאה לטהרה ובין חול לקודש.
נדמה שיש שתי אפשרויות להסביר מה המסר שהמדרש הזה רוצה להעביר ללומד.
אפשרות אחת באה להדגיש את עוצמתו של הכעס. כאשר אדם כועס, אפילו יהיה זה אדם בדרגתו של משה, הכעס גורם לאיבוד הגבולות וזה מקשה על האדם להבחין בין מציאויות שונות.
אפשרות שניה להסביר זה שהמדרש בא להדגיש את אישיותו של משה. כפי שהכוזרי כותב על משה בתחילת המאמר הראשון, משה היה מעין חצי אדם חצי מלאך. קשה לדמיין כיצד אדם שדיבר פנים אל פנים עם הקב"ה היה גם מתעסק בטרוניות הקטנות של העם. אך גדולתו של משה נתנה בידו גם את הכח לעשות את עירבוב הרשויות הזו. אך כאשר הוא כעס, איבד משה רבינו את היכולת להבין ולהתחבר להלך המחשבה של האדם הפשוט. משה רבינו בשעת כעסו, לא יכל להבין כיצד אדם לא אוכל קדשים כשהרשות בידו או כיצד אדם מסוגל להכניס כלי טמא למקום טהור או כיצד אדם לא מבחין בין שבת לימות החול. את כושר ההבחנה שהיה למשה בימים כתיקונם, איבד בשעת כעסו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה