יום רביעי, 18 במרץ 2009

מדרש לפרשת ויקהל-פקודי

ד"א "תאלמנה שפתי שקר" מדבר במשה. בשעה שאמר הקב"ה לעשות לו משכן, מיד אמר משה לישראל "ויקחו לי תרומה". היה משה עושה במשכן והיו ליצני ישראל אומרים אפשר שהשכינה שורה על ידי בן עמרם? א"ר יוחנן: ו' חדשים היה עוסק במשכן ג' חדשים עשאוהו וג' חדשים קפלוהו, אעפ"כ היו מליצין אחריו ואומרים: הרי נעשה - לא היה משה אומר שישרה שכינתו אצלנו? והקב"ה נתכוון להעמיד המשכן בחדש שנולד בו יצחק אבינו. לא עשה אלא כשהגיע אותו החדש, אמר הקב"ה למשה: "ביום החודש הראשון תקים את המשכן". אותה שעה אמרה רוח הקודש: "תאלמנה שפתי שקר" - אותם שמליצים אחר משה לא עשה אלא כיון שאמר האלהים למשה שיקים את המשכן התחילו טוענין אותו ובאין כל אחד וא' ממלאכתו שנא' "ויביאו את המשכן אל משה":

המדרש מספר אודות ליצנים שהיו בעם ישראל שהיו צוחקים על משה בגלל שלא שרתה השכינה במשכן. על אף שעבודת המשכן הסתיימה בכסלו עדיין לא שרתה השכינה במשכן, וליצני אותו הדור היו תולים את הדבר במשה. אך המדרש מבהיר שזה היה בכוונה תחילה, כי הקב"ה לא היה חפץ להשרות שכינתו עד לחודש ניסן, החודש בו נולד יצחק. כאשר בסופו של דבר הקב"ה השרה את שכינתו בחודש ניסן היה בדבר כדי לסתום את טענותיהם של אותם ליצנים.

מה חשיבותם של אותם ליצנים, שחז"ל ראו צורך להתייחס אליהם? מדוע באמת אם המשכן היה מוכן בחודש כסלו, הקב"ה בחר לחכות עד לניסן? ומה חשיבותו של יצחק בכל העניין הזה?

מעניין הדבר שחז"ל אומרים (ריש פרשת תולדות) שגם כשנולד יצחק הליצנים היו אומרים שיצחק איננו מזרעו של אברהם. המדרש הזה שמקשר את הקמת המשכן עם לידת יצחק מצד אחד ועם טענות ליצנים מאידך מדליק נורה אדומה.

יצחק מסמל בדרך כלל את עמוד העבודה (על שלושה דברים העולם עומד: על התורה – יעקב, על העבודה – יצחק, ועל גמילות חסדים – אברהם), כמי שבעצמו היה במעמד של עולה תמימה. אך טבעי הדבר שתחילת העבודה של בני ישראל במשכן יהיה קשור להולדתו.
אך מה עניין הליצנים, שדבריהם חוזרים כאן ובלידתו של יצחק?
בלידתו של יצחק טוענים הליצנים שבנו של אברהם איננו מיוחס לו, אלא מגיע מאבימלך. בבניית המשכן טוענים הליצנים שהמשכן, מעשה ידיו של משה, איננו רצונו של הקב"ה והוכחתם שהקב"ה לא השרה את שכינתו בתוכו. ישנו דמיון בטענות הליצנים - שישנה אלמנט של מרמה במעשיהם ובתולדתם של אברהם ומשה.
גם דרך התשובה של הקב"ה לאותם ליצנים דומה: הקב"ה שם את דיוקנו של אברהם ביצחק, ואת שכינתו במשכן. זאת, כדי להבהיר שיצחק באמת מגיע מאברהם ושהמשכן מגיע מציוויו של הקב"ה.
כנראה שהמדרש בא ללמד אותנו, שכשעוסקים בעמוד העבודה, בניגוד לתורה ולגמילות חסד, קשה להוכיח שהתוצאות באמת משתייכות לפעולות. לא תמיד קל למישהו מבחוץ להבחין בין תפילה תמימה לבין הצגה, ועוד יותר קשה להבחין באדם המצטיין בענייני תפילה אם אמת הוא אם לאו.
יש לכם רעיון אחר? אשמח לשמוע.
לרפואת ליאורה תמר בת ליבה הזקוקה לרחמי שמיים

אין תגובות: