ענייני לשון לתשעה באב

ר' אליהו לוין מירושלים שלח לי את הקטע הבא:

ברשותכם רציתי לעורר את תשומת הלב לדיוקים במגילת איכה ובקינות.
במגילת איכה יש בפסוקים רבים הטעם 'קדמא' לפני מהפך. כידוע הטעמים 'קדמא' ו'פשטא' – אף ששוים בצורתם, הקדמא טעם מחבר, לעומת הפשטא שהוא מפסיק.
למשל פסוק ג' בתחילת המגילה: גָּלְתָה (טעם קדמא מחבר) יְהוּדָה מֵעֹנִי (טעם פשטא מפסיק).
בולט במיוחד בסוף המגלה: השיבנו (קדמא מחבר) ה' אליך (פשטא מפסיק) ונשובה. ולכן אין לעצור במלה מוטעמת בקדמא כמו במלה מוטעמת בפשטא. ההבחנה ביניהם היא בזה שהקדמא באה על האות המוטעמת בין מלעיל ובין מלרע (בדוגמאות שהבאנו בת' של גלתה ובב' של השיבנו), הפשטא באה תמיד על האות האחרונה במלה, ואם המלה מוטעמת מלעיל – מופיע פשטא כפול: בסוף המלה וגם באות המוטעמת.
בפרק ג כ וְתָשׁוֹחַ בחולם ולא וְתָשׁוּחַ. פסוק נט שָׁפְטָה הש' בקמץ חטוף (קטן) שהוא תנועה קטנה והשוא אחריו בפ' נח.
ד ז זַכּוּ ... צַחוּ – שניהם מלרע. ד יד נָעוּ מלרע!

עוד הערה בניקוד בקינות.
הקינה המסומנת ח' בסדר הקינות (השלישית שנאמרת ביום) מסתיימת במלים: איכה תפארתי מראשותי השליכו, וכך פותחת הקינה הבאה של הקליר. בקינות מנוקדת המלה כך: מֵרַאֲשׁוֹתַי (המ' בצירי והר' בפתח) ומפורש 'מעל ראשי'. אין זה מסתבר, כי אין זה הפרוש הנכון של המלה. יותר נכון היה לנקד: מְרַאֲשׁוֹתַי (המ' בשוא) כמו שמצינו בפרשת ויצא (בראשית כח, יא ויח), ואז הפרוש יהיה ליד ראשי. אבל גם פרוש זה איננו נוח. אמנם מצאנו ניקוד מֵראשותי (המ' בצירי) שאול (שמואל א כו יב), אבל שם מתפרש מהמקום שליד ראשו של שאול ובקינה אין שום אפשרות לפרש כן.
בספר ירמיה יג יח: אמור למלך ולגבירה השפילו שבו, כי ירד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם (המ' בפתח והר' בשוא) עטרת תפארתכם. אם נשוה ללשון הקינה תפארתי מראשותי השליכו, נמצא שהקליר כיוון לפסוק הזה. תפארתי ומראשותי שניהם מכוונים לגדולה, ועל זה מקונן הקליר בשם עם ישראל שאת שניהם השליכו. ולכן לסיכום: מַרְאֲשׁוֹתַי המ' בפתח והר' בשוא.
עי' ערוגת הבושם ח"ג עמ' 263 שפרושו השני משתמע כדברינו.
יהי רצון שנזכה לראות בהרמת קרן ישראל בישועה קרובה.

ר' אליהו שלח לי עוד דבר בעניין הלכות ומנהגי תשעת הימים ושבוע שחל בו שמצאתי בו עניין:
המשנה מחמירה בתספורת וכיבוס לעומת זאת בשר ויין מותר עד הסעודה המפסקת. משום מה בבשר ויין מחמירים החל מראש חודש (יש מתירים בר"ח עצמו [ויש מתירים עד שבוע שחל בו - תוספת שלי]). ובכיבוס לפי פירוש התלמוד גם החלפת מכובסים מקילים ומתחכמים אשתי קוראת לזה TRYING ON כלומר רק מודדים כמה בגדים בערב ראש חודש ובזה יצאנו ידי חובת אחד מממנהגי האבלות העיקריים, לעומת זאת (יש) מחמירים אפילו בתערובת יין (ובתערובת בשר כולם מחמירים).