התורה מאריכה בתיאור תפקוד הרועים והבאר שיעקב פוגש כשהוא מגיע לחרם:
(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם:
(ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר:
(ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ:
(ד) וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ:
(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ:
(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן:
(ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:
(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן:
(ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא:
(י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ:
ההבנה המקובלת, המופיעה גם בחז"ל, היא שיעקב היה בעל כוחות גדולים, חזק מאד, והוא הצליח להעביר את האבן לבדו, ללא עזרת הרועים האחרים.
באופן זה מובא ברש"י:
(י) ויגש יעקב ויגל - כזה שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכחו גדול:
מפרשי רש"י מסבירים שאצל הרועים כתוב שהם היו "גוללים" את האבן, ואילו את יעקב יש פועל אחר - "ויגל". הם היו צריכים כוחות חזקים לסחוב את האבן ולהסירה מעל פי הבאר, אך יעקב יכל פשוט לגלות את פי הבאר על ידי הסרת האבן.
אך השאלה נשאלת: מה מקומה של מעשה זה במהלך הסיפור הגדול? מה אנו אמורים ללמוד מזה שליעקב היו כוחות גדולים (כוחות, שאגב, איננו שומעים עליהם בסיפורים אחרים אודותיו)?
הרב יהודה הרצל הנקין, בספרו "מהלכים במקרא", מציע שצריך להבין את הסיפור אחרת, והמפתח להבנת הסיפור הוא בתובנה שהרועים באותה תקופה היו כולם ילדים קטנים. הילדים הקטנים אכן לא הצליחו לבד להסיר את האבן. אך יעקב המבוגר הצליח בקלות את מה שהילדים התקשו בו.
ובכל זאת, מה הסיפור הזה מלמד אותנו?
נשווה את הסיפור לסיפור עבד אברהם המגיע לבאר בפרשת חיי שרה. מדוע יעקב מגיע לבאר ומרגיש צורך להשקות את צאן רחל? מדוע הוא איננו פונה לרחל, ובדרכו של עבד אברהם, מבקש "השקיני נא מעט מים מכדך"?
עבד אברהם מגיע לבאר עם שיירה שלמה, כשהוא מבקש מרבקה להשקות אותו, סביר להניח שרבקה הבינה שהוא גם יתגמל אותה על עבודתה. יעקב, לעומתו, מגיע לבאר כשהוא בורח מאחיו, לכאורה חסר כל. הוא אינו במקום שבו הוא יכול לבקש טובות מרחל. הוא צריך לקנות את אמונה, כדי שהיא תעזור לו בהמשך. את זה הוא עושה על ידי השקיית הצאן שלה. לאחר מכן, כשהיא עתה צריכה להכיר טובה ליעקב, הוא יכול לגלות לה מיהו ולבקש את עזרתה.
במבט זה, הסיפור על הבאר הוא עוד סיפור ברצף הסיפורים של יעקב בה הוא "קרבן הנסיבות", מוצא את עצמו "אוחז בעקב עשו" - בנקודת התחלה קשה וצריך למצוא את הדרך בה הוא משחק נכון עם הקלפים שיש לו כדי להגיע לתוצאה מיטבית. זו דרכו של יעקב, עד שהוא הופך להיות "ישראל" - "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". כישראל, הוא כבר לא יהיה קרבן לנסיבות, אלא מי שמנהיג ומוביל את הנסיבות.
